יש לי תקליט של L. Subramaniam.
בהוצאה יפנית. יאמי.
רק לא מבין למה הסתומים האלה, משנים לגמרי את שם התקליט וכן את תמונת העטיפה.
יפנים. לך תבין.
שבוע טוב.
.
לא רק יפנים עושים דברים כאלה. גם אנגלים/אמריקאים.
יש חברת הקלטות אנגלית בשם Decca Records, שב-1947 נפרדה מהשותפים שלה בארה"ב, שהמשיכו להיקרא Decca -- ומאז הן נקראו UK Decca ו-US Decca.
כיוון ש-UK Decca לא יכלה עוד להמשיך לשווק בארה"ב הקלטות שלה תחת השם Decca, היא יסדה חברה בשם London Records, שהוציאה את אותן הקלטות כמו Decca, אבל כמעט תמיד שינתה את העטיפה, ולפעמים גם את הכותרת של התקליט. השם London שימש גם עבור הקלטות של UK Decca ביפן.
סתם דוגמה:
UK Decca, הכותרת WAGNER • SOLTI / Der Ring Des Nibelungen / Excerpts
US London, הכותרת SIR GEORG SOLTI / conducts orchestral highlights from / WAGNER'S RING
לא תמיד הבדלי ענק, אבל בהחלט הבדלים, לפעמים יותר ניכרים מאלה. גם עיצוב ה-labels של התקליטים עצמם היא ברוב המקרים שונה.
התקליטים של UK Decca יוצרו באנגליה (והיו הדפסות גם במדינות אחרות), ובהמשך עברו להולנד.
התקליטים של US London יוצרו בהתחלה באנגליה, בהמשך בארה"ב, ובהמשך עברו להולנד.
דרך אגב, יש ויכוחים אינסופיים בין אודיופילים האם תקליטים UK-pressed US London זהים לאלה של UK Decca. יש רבים שחושבים שאלה של UK Decca עדיפים, וזה מתבטא במחירי תקליטים יד שנייה, אבל כנראה שאלה הדפסות זהות, עם אותן מטריצות וכנראה גם אותו ויניל.