המקור - קווים לדמותו

[diz1]

אם פסנתר שנשמע כפסנתר הוא האינדקס, אז מערכת ה AIWA שיש לי במטבח מעל המיקרוגל נאמנה מאוד למקור, היא לא מוציאה קסילופון מפסנתר.

אם אתה חושב שהפסנתר שנשמע דרך המערכת אוויה שלך נשמע כפי שנשמע פסנתר ב"מציאות"-אז אתה לא תבין את מה שכתבתי.
לא ראיתי צורך לכתוב את העובדה המדהימה שלפסנתרים שונים יש צלילים שונים.

 

[ס. ריכטר]

אם אתה חושב ש

דיז ! שבוע טוב.

לשאלתך, אינני חושב כך, אבל הוא גם לא נשמע כמו קסילופון, אלא כפסנתר.
אולי זה סובייקטיבי, אבל אפילו בטרנזיסטור אני מצליח להבדיל בין השניים, לדעתי תמיד.

אם אישית פסנתר היא נק' ייחוס טובה לך - זה מצויין, איש איש והכלים שלרשותו, למרות שהייתי בודק איך צץ הקטע עם הקסילופון ואיך מתייחסים, בהאזנה בבית, להבדלים בין פסנתר עתיק מניו אורלינס לבקשטיין מתחילת המאה לסטיינווי כנף לפאזולי מודרני ?

יכולת הזיהוי שלך נהדרת, אבל אתה יכול לחשוב על אטיוד קל ובסוף לשמוע סאן-סאנס מנוגן עם דוושת אמצע בכנף-קונצרטים ארוך וליפול במיקום המיקרופון בעת ההקלטה יחסית לזווית הכנף.

אין מקור, כי גם אם נלך שנינו לקונצרט, נשמע שונה בשל מכניקת האוזן שלנו.

 

[יואלפלרמן]

הטיעון של מר ריכטר כי "אין מקור" כי שניים שומעים שונה - בלי קשר לאודיו - לא רלוונטי לטענה. המקור הוא מקור.
אם כל העניין היה לדעת שזה פסנתר וליהנות רק מהמלודיה - לא היה צורך בכל הטררם הזה. העניין שיש לו עוד מרכיבים בצליל והם רלוונטיים למוזיקה.

 

[ס. ריכטר]

הטיעון של מר ריכטר כי "אין מקור" כי שניים שומעים שונה - בלי קשר לאודיו - לא רלוונטי לטענה. המקור הוא מקור.
אם כל העניין היה לדעת שזה פסנתר וליהנות רק מהמלודיה - לא היה צורך בכל הטררם הזה. העניין שיש לו עוד מרכיבים בצליל והם רלוונטיים למוזיקה.

בוקר טוב יואל . אני מסכים עם רוב דבריך - בפרט אם מגדירים מראש, ואז המקור הוא מקור :

מה הם התנאים שמגדירים 'מקור' טהור ? למה ייקרא "מקור" ? בוא נתקדם צעד אחורה.

המקור הטהור הוא למשל פריטה שנעשית לאזניך.
האם הפורט יכול לשחזר אותה אחרי שנייה ? כעקרון כן, בפועל, פיזית, לא.
לא יהיה אותו תזמון, לא תהיה אותה זווית למפרט, לא יופעל בדיוק אותו כח וכך הלאה.
לאוזן זה עשוי להשמע זהה, אבל זה לוקח אותנו לדיון השני על מה שומעים ומה לא.

מילא: זה שלב טכני שאפשר לתת כנתון : נניח שרובוט משוכלל פורט 100% זהה בכל פעם.

כעת אתה מקליט אותו : אם תיקח את הרובוט שלך לשני האולפנים הכי טובים בעולם ותקליט אותו, ההקלטה לא תישמע זהה.

אז מי מהם יותר נאמן למקור ? כאן שוב נכנס דיון השמיעה : כל אולפן יגיד שהוא הכי נייטראלי בסאונד שלו, אבל בסוף זו אינטרפטאציה של האולפן : יש מיקרופן אחר, כבילה שונה, אקוסטיקה שונה, הגברה אחרת, אמצעי הקלטה שונה, מדיה שונה - וזה לפני עבודת איש הסאונד.

אם אתה טוען שיש אופציה לקיומו של "מקור" ולא כהגדרה של דיסק מאסטר - אתה שולל הבדלים בין אולפנים.

נתקדם כדי לא להעיק לחינם ונניח שכל האולפנים בעולם מקליטים אותו דבר, באותו ציוד, באותם תנאים, ויש דיסק מאסטר. כעת שאר המאזינים בעולם צריכים להיות כפופים לזהות התנאים הזו - אבל בהאזנה, ע"מ להסכים ל"מקור".

אם מקור נופל ביער לבד - הוא נשאר מקור, אחלה.
אם מקור הוא הגדרה שכפופה לאנשים - אז צריך להקשיב לו. הוא תלוי.

אם אתה לוקח "פסנתר" כנקודת ייחוס ומתעלם מהגיוון העצום של ה"מקור"/ות שבחרת - זו נקודת ייחוס בעייתית מאוד, מאחר ויש לו עוד מרכיבים בצליל פרט לשם "פסנתר" והם רלוונטיים למוזיקה. אם אתה מתאר נאמנות גבוהה כ"הפסנתר נשמע טוב " - אחלה, אבל,

זה כמו לעשות מחקר כמותי על בני אדם לפי "איש". "תפיסת המקור" הכללית היא פוזיטיביסטית, וככזו היא שוללת את קיומו [ אם חושבים בצורה אפיסטמולוגית ואונטולוגית בהתאם לפוזיטיביזם הקלאסי : המתודולוגיה הפוסט-פוזיטיבסטית מציעה פרדיגמה פרשנית יותר , אבל לדעתי גם לפי מבחניה אין "מקור" ]. אני שמעתי שמועות שיש אנשים שלא מבדילים בין פסנתר לכסילופון ואח"כ רוצים לקבוע מה נאמן למקור.

בתכל'ס, אפשר לסדר את הדיון הזה ולהגיע יחד להשערות מבוססות יותר [ כל דבריי בנושא הן טענות עמומות בלבד ], אם תרצה לכתוב - זה צריך להתחיל במטאפיזיקה, מהו מקור, מהי נאמנות והלאה, נקבע תנאים לקיומם [ למשל, האם יכולת שחזור היא באמת תנאי ? ] ואז בתום דיון ארוך ייקבע שאין אפשרות להתקיימותו של צליל מקורי מעבר לרגע בו נוגן וההאזנה לו.

בינתיים זה בגדר קווים לדמותו, ולדעתי היא אמורפית מאוד, דמותו.

 

[diz1]

כל כך הרבה מילים, אבל בשביל מה? להסביר את התערבויות השונות בצליל עד שמגיע לתודעתינו?
עדיין אם מה שאתה מפענח כצליל פסנתר תקין ממערכת אייוה-אז חבל על הזמן. אם מערכת אייוה מספיקה לך כמו שלסבתא של השכנה שלי מספיק רדיו AM לא מכוון כדי לדעת שמה שמנוגן זה פסנתר, חסכת לעצמיך הרבה כאב ראש וכסף.
האם יש לו צליל אמיתי של פסנתר- כל אחד יעריך את זה על פי ניסיונו בתחום.
כאשר כתבתי שפסנתר נשמע כקסילופון הכוונה לא הייתה שמנגן פסנתר והמאזין חושב שהוא קסילופון. רוב המאזינים ידעו לפענח את הצליל כפסנתר למרות שבמציאות פסנתר נשמע אחרת.

 

[ס. ריכטר]

אם מערכת אייוה מספיקה לך כמו שלסבתא של .

נכון, פיענחת לבסוף, בדיוק לזה התכוונתי : מערכת אייווה מספיקה לי.


שמע נא, דיז, אתה נשמע כבחור נהדר, והרמקולים החדשים שלך נראים מצויין והימרתי כבר מזמן שכך הם נשמעים, אבל כאן לא נראה לי שירדת לסוף דברי, ובמקביל אתה משיב על דברים שלא אמרתי.

זה בערך כמו שאתהה איך אינך מבדיל בין פסנתר לכסילופון : הרי הם כלים כה שונים !

אבל כמובן זה לא העניין אלא עיוות של מילים בודדות שנאמרו. זה כמו שאצחק על שיבוש מילים או שמות בהודעה של מישהו. סיימתי לתחמן כך בשלהי כיתה ד' ולצורת ההתדיינות שלך כבר נחשפתי כאן, אין לי רצון להגרר אליה.


אתה סומך עלי שאני יכול להתנסח בכל מיני דרכים, ברור לך שעדיף היה במקרה זה עבורי לא להשיב לך כלל [ זה מה שאני ממליץ לך כאן מולי ], אבל אני בוחר להשיב לך מפאת הנימוס.

אז בוא,
שמע,

עניתי ליואל,
תניח לי ,
אין לי מה להוסיף לך כמענה ,
אתה מוזמן לקרוא שוב ולנסות להבין מה אמרתי - ואני ממליץ שתוותר, זה ממש מלא מילים.

אני מראש מתנצל בכנות ומבקש את סליחתך אם אמנע מלהשיב לך כאשר אתה סוטה.

חג חירות כשר ושמח !

 

[יואלפלרמן]

זנון והאמורפיות

במובן העיוני, במערכת היחסים בין האובייקט כשהוא לעצמו מול הסובייקט המקיים עמו קשרי קיום מבוססי חושים שבמהותם חסרי יכולת לכימות רציונלי, אכן לא ניתן לדעת מה הוא מקור לאשורו. כאשר מרכיבי מציואת אלו קורסים לתוך המרחב-זמן של ההתרחשות האינסטרומנטלית, נוצרים ספקות אקסיסטנציאליים ביחס ליכולת המובנית של המאזיןליצרו מערכת אימון עם המקור.

***​

אז בזמן הקריאה, מר ריכטר הנכבד, חשבתי על הפרדוקס של זנון, שבקריאה ראשונה ממש מאתגר את מה שאנחנו יודעים על המציאות. אבל בקריאה שנייה מתגלה כי הטענה הבסיסית המתייחסת להתקדמות כעניין יחסי בתוך עצמה לא ממש, אתה יודע.
אבל בזמן הכתיבה נזכרתי דווקא בעניין אחר מאותו הז'אנר (אבל יותר מאוחר). ברקלי טען כי אנחנו לא יכולים לדעת דבר בגלל שהחושים מפשלים; איך בכל זאת? האלוהים בטובו וכו'.
הסיפור הוא על שניים שדנו בעניין. שאל האחד: אז איך אתה סותר אותו? אמר השני: אני סותר אותו כך – ובעט באבן.
בקיצור: אני יודע מהו פסנתר בכלל; אני מזהה פסנתר גם מהסניו שלי (14 שנים) שליד המיטה. וכל זה לא לעניין. העניין הוא פשוט: לצליל של כלי אקוסטי יש מרכיבים ידועים – והעובדה שיש גוונים כמו אולם פשוט לא רלוונטית לדיון. קח את המצלול שלו, את האופי המיוחד של יצירת הצליל, את הטרנזיינטים והדעיכה,העוצמה והפדאל ועוד כמה והנה יש לך מרכיבי צליל.
אני לא יודע דרך מה אתה שומע, אבל מניסיוני יש לסוג המכשור – וכן, גם לטעם המתפתח – השפעה לגבי עצם הדרישה לנאמנות למקור או לגבי ההתנסות במפגש אתה.
עמידה בכל הפרטמרטים? בעיה. ללכת לכיוון? בהחלט.
בקיצור: הרבה פחות אמורפי לדעתי (בניגוד לתשובה שלי)

 

[diz1]

נכון, פיענחת לבסוף, בדיוק לזה התכוונתי : מערכת אייווה מספיקה לי.



אין לי מה להוסיף לך כמענה ,
אתה מוזמן לקרוא שוב ולנסות להבין מה אמרתי - ואני ממליץ שתוותר, זה ממש מלא מילים.

אני מראש מתנצל בכנות ומבקש את סליחתך אם אמנע מלהשיב לך כאשר אתה סוטה.

חג חירות כשר ושמח !

נכון, אתה צודק.
לא הצלחתי לרדת לבסיס דבריך מאחרוכתבת יותר מידי מפולפל עבורי .
פשוט לא הצלחתי להעמיק בלוגיקה שלך, היות ושפתך מאוד גבוהה ,עם פילוסופיות ונובלות ספרותיות שאין לי הכשרה ויכולת להבין. אתה מבוזבז כאן. תכתוב לעיתון הארץ.
אני לא אטריד אותך,מקווה להבין כאשר תכתוב לפשוטי העם בצורה ברורה יותר .
אני קיבלתי בחיבור בכיתה יב, ציון חיובי בינוני ושם הבנתי ויכולתי נעצרה.
חג כשר ושמח.

 

[KOOKE]

וואלה לא הבנתי כלום....

מי שהוא מוכן להעביר לי קורס מזורז בפילוסופיה אודיופילית..

שלמה

 

[ס. ריכטר]

וואלה לא הבנתי כלום....

מי שהוא מוכן להעביר לי קורס מזורז בפילוסופיה אודיופילית..

שלמה

תצטרף אלי, אני לומד בקורס של יואל.

במובן העיוני, במערכת היחסים בין האובייקט כשהוא לעצמו מול הסובייקט המקיים עמו קשרי קיום מבוססי חושים שבמהותם חסרי יכולת לכימות רציונלי, אכן לא ניתן לדעת מה הוא מקור לאשורו. כאשר מרכיבי מציואת אלו קורסים לתוך המרחב-זמן של ההתרחשות האינסטרומנטלית, נוצרים ספקות אקסיסטנציאליים ביחס ליכולת המובנית של המאזיןליצרו מערכת אימון עם המקור.

***​

אז בזמן הקריאה, מר ריכטר הנכבד, חשבתי על הפרדוקס של זנון, שבקריאה ראשונה ממש מאתגר את מה שאנחנו יודעים על המציאות. אבל בקריאה שנייה מתגלה כי הטענה הבסיסית המתייחסת להתקדמות כעניין יחסי בתוך עצמה לא ממש, אתה יודע.
אבל בזמן הכתיבה נזכרתי דווקא בעניין אחר מאותו הז'אנר (אבל יותר מאוחר). ברקלי טען כי אנחנו לא יכולים לדעת דבר בגלל שהחושים מפשלים; איך בכל זאת? האלוהים בטובו וכו'.
הסיפור הוא על שניים שדנו בעניין. שאל האחד: אז איך אתה סותר אותו? אמר השני: אני סותר אותו כך – ובעט באבן.
בקיצור: אני יודע מהו פסנתר בכלל; אני מזהה פסנתר גם מהסניו שלי (14 שנים) שליד המיטה. וכל זה לא לעניין. העניין הוא פשוט: לצליל של כלי אקוסטי יש מרכיבים ידועים – והעובדה שיש גוונים כמו אולם פשוט לא רלוונטית לדיון. קח את המצלול שלו, את האופי המיוחד של יצירת הצליל, את הטרנזיינטים והדעיכה,העוצמה והפדאל ועוד כמה והנה יש לך מרכיבי צליל.
אני לא יודע דרך מה אתה שומע, אבל מניסיוני יש לסוג המכשור – וכן, גם לטעם המתפתח – השפעה לגבי עצם הדרישה לנאמנות למקור או לגבי ההתנסות במפגש אתה.
עמידה בכל הפרטמרטים? בעיה. ללכת לכיוון? בהחלט.
בקיצור: הרבה פחות אמורפי לדעתי (בניגוד לתשובה שלי)

שלום יואל ותודה על ההשקעה בתגובה המפורטת.

האם היעדרה של היכולת לכמת היא הנותנת היעדרו של 'מקור'?
שני נוכחים שיאזינו לפריטה מולם יסכימו שהאזינו לדבר-מקור.
יש מקור : לכל דבר יש מקור [ השאלה היא ההתחקות ] : יש מקורות שגם להם יש מקור : 'אדם' נתון הוא מקור : מה מקורו של האדם ? זרע ? ומקורו - מולקולת פחמן ? משהו. ואז נכנס מושג האינסוף שהעלית, אם כי לא נקיש ממנו לכאן, שכן אצלנו המקור מזוהה - צליל נוצר מתוך מוצר מוגמר ונתון [ גיטרה למשל ]. הרלוונטיות למקור מרכיבי המוצר [ עץ ] היא רק בהתייחס לאופי הצליל ולא להיותו צליל-מקור.

יש מקור לצליל [ כמובן ].
האם כל צליל [ כל מקור ] הוא חד פעמי ? כן, אבל כאן כבר חייבים להניח שכל צליל משתחזר בצורה זהה בכל פריטה, אחרת זה השלב בו נעצר המקור [ אע"פ שדווקא לזה תורמת ההקלטה ]

אז יש צליל שהוא מקור.
דווקא בהקשר זה לא מצאתי נגיעה פראדוקסלית, ומהאזכור של זנון נעלבתי. ברקלי לעומת זאת מתעמת כאן עם אריסטו והופך את הכל לסובייקטיבי : זה עוזר בפן של נטישת ההתייחסות המטריאליסטית לצליל {שמכוונת ל'זמן המקור' שהצעתי לפני כמה פוסטים אבל שולל קיום עצמאי של מקור [ אלא נותן אידאה של מקור, שזה מה שאנשים מאזינים לו במערכת שלהם ] }.

מי שיגיד עכשיו " איזה בלגאן, אלוהים ! " צודק : כשנגמרים הטיעונים, רצים לקרוא לאבא שירביץ, או לאלוהים שיחליט. ואז נחלקים בין המקור [ הצליל ] לבין קליטתו הסובייקטיבית לחלוטין.
כאן כבר מתערער מעמדו של המקור, או נכפף לפרמטרים חיצוניים שלניסיון מרכיב קריטי בהם : לזה כוון דיז בדרכו, אלא שיש דרך לומר את הדברים.

הטענה היא שיש מקור שהוא יישות : זה ה'מאסטר דיסק' של מאסטרמיקס. מעניין לשלב מטריליזם [ ואני דוחה את הרמיזה אלי כמטריאליסט ] למצלול/שמיעה. אם אנחנו [ או מאסטרמיקס או נמר ] יוצרים את המקור ואומרים שהוא היישות, זה נראה לי מוטעה, חייבים ללכת אחורה , לא עד מולקולת הפחמן, אבל עד לאולפן, שכן ה" " יישות " " שלנו היא מראש משהו שאמור להיות דומה למשהו אחר !

ואז, למה ללכת לאולפן אחד ? נלך לשניים, ונביא איתנו את הפסנתר שלנו. ניתן לדיז לסחוב.
כעת לא רק שיהיה לך דימוי סובייקטיבי [ וזה יכול להיות מדיד : ] , אלא שאפילו אתה כסובייקט תזהה שני דימויים כאלה וכך תמדוד שני מקורות ממקור אחד, אפילו לא צריך לכמת מתימטית/חיצונית [ אע"פ שניתן לעשות אפילו זאת בהשוואה טכנית בין שתי הקלטות "מקור" ].

המקור שלנו הוא שפינוזי, מקור אקטיבי, פעיל, חי. אין כאן שאלה של אידאות [ או שיש, תמיד יש, אבל אנחנו הוגנים בפרקטיקה ומתייחסים להכל בצורה מטריאליסטית - אבל לא מטריאליסטיים ! או לפחות אני לא, ודווקא כאן המטריאליסטיים מתהפכים על הריאלים, תחשוב על מדידת 3 הרץ ].

המקור המוכר הוא קונספט אפוסטריורי - וזה נראה לי הפרדוקס האמיתי.
כולנו יודעים פסנתר מהו, כולנו מחפשים שהפסנתר יישמע מגניב. המקור נאמן לאידאות שלנו.

כששני טכנאי סאונד מעצבים שני מאסטרים שונים לפי האזנה באוזניות אחרות [ וכמובן, באולפן שונה לגמרי עם ציוד שונה לגמרי ] - אין מקור.

כששתי מערכות סופר הייאנד בכמה K שכל אחד רוצה , בזוזים ואפילו בדולרים [ הו הו הו, כמובן ] מנגנות שונה, אין מקור.

המערכת שלך צריכה לבטא פסנתר היטב, כמו שאתה מכיר, וכמו שהניסיון שלך בהאזנה לפסנתר מדריך אותך. נאמן למקור ? נאמן לעצמך, לאוזן ולמוח של המאזין. זה למה שנינו נבחר לקנות מערכת שונה למרות ששנינו מחפשים נאמנות למקור ושנינו הפיוריסטים הכי גדולים בעולם, נניח.

אז זה בהחלט "ללכת לכוון", אבל נעצר מתישהו : אמור מעתה ( אם תרצה ) - נאמנות לאידאה, נאמנות לעצמך, אבל "מקור" הוא זמן נגינה, חד פעמי. אגב עוצמה או דעיכה, גם היא השתנתה עם שינוי חומרי המיתרים והמשקלים, אם נאפיין "פסנתר" לפיה, נפגע במושג שלו ונחליש גם אותו, וידוע שמי שמתאכזר לפסנתרים וגו'. אנחנו רוצים שהפסנתר יישמע מגניב.

לסיכום, סיפור האבן והבעיטה : הוא נשמע כמו גישה ברוח הזן [ ] , ואותו נדרשתי לחפש, הוא מיוחס לסמואל ג'ונסון, אבל אני קצת טרוד כעת מכדי למצוא אותו, ללמוד אותו ולהתייחס אליו, אז אשיב בציטוט שמצאתי מג'ונסון זה : "כשמתקדם אדם בחיים הוא משיג דבר שהוא לאין ערוך גדול יותר מהערצה - כושר שיפוט להעריך דברים על פי ערכם העצמי".

 

[diz1]

ווס איז דוס?
............אללה יוסתר
תגיד לי שזה לא בדיחה מאוחרת של אחד באפריל?

איי איי איי - אפלטון היה מתהפך בקברו אם היה יודע לאן תתגלגל הפילוסופיה לאחר 2400 שנים .

 

[יואלפלרמן]

אכן, סמואל

חליל. במקור יש לא רק צליל החליל אלא גם צליל הנשיפה שלו. יש מצב שהחליל יישמע צלול ויש מכשור שיביא את הנשיפה מאותו תקליט (מהתנסות עכשווית).

 

[יואלפלרמן]

אפלטון ודיז

לגבי אפלטון המתהפך: ונהפוך הוא.

 

[diz1]

זה מסובך עבורי
כאשר תגיע עם ריכטר לרנאטוס קרטזיוס, תקראו לי.

 

[יואלפלרמן]

לדיז: אתה יודע מה? קראנו לך (הנה הגענו אליו)

 

[diz1]

קראנו? מי זה קראנו? אתה ובבלוטת האצטרובל שבמוח או אתה וריכטר?

 

[ס. ריכטר]

קראנו? מי זה קראנו? אתה ובבלוטת האצטרובל שבמוח או אתה וריכטר?

גם אני מצטרף לקריאה, אשמח לקרוא את דעתך.



יואל,
זה השרשור בהמשך לבקשת ההפנייה.

הכי קל וקצר יהיה להסכים שאין "מקור"

 

[יואלפלרמן]

יש. המקור הוא מי שניגן ומה שהתנגן. כלומר: המוזיקה שנכנסה למיקרופון.
תאר לעצמך להקה קטנה, זמר ושני מיקרופונים מקליטים - ואתה יושב מולם ושומע את הלהקה כפי שהיא.
ממש באותו זמן הקטע מוקלט.
הקטע המוקלט מושמע מחדש.
אם יש זהות מוחלטת - הנאמנות למקור מוחלטת. אם לא אז היא לא.
פשוט, לא?

 

[ס. ריכטר]

יש. המקור הוא מי שניגן ומה שהתנגן. כלומר: המוזיקה שנכנסה למיקרופון.
תאר לעצמך להקה קטנה, זמר ושני מיקרופונים מקליטים - ואתה יושב מולם ושומע את הלהקה כפי שהיא.
ממש באותו זמן הקטע מוקלט.
הקטע המוקלט מושמע מחדש.
אם יש זהות מוחלטת - הנאמנות למקור מוחלטת. אם לא אז היא לא.
פשוט, לא?

אין. שלא כמו ברם, הייתי רציני בקטע עם המילים הארוכות.

" המקור הוא מי שניגן ומה שהתנגן " : אני מסכים לחלוטין. זה "זמן המקור" שהצעתי [ המקור כזמן/מרחב ?! ]

" ממש באותו זמן הקטע מוקלט." : אחלה ! אני מצרף מיקרופון וציוד משלי לצד שלך . אני מביא את ה-ציוד האולפני, הכי יקר בעולם.

" הקטע המוקלט מושמע מחדש." : שני הקטעים מושמעים, כל הקלטה.

" אם יש זהות מוחלטת - הנאמנות למקור מוחלטת. אם לא אז היא לא." :
בוא נניח שהשאיפה היא להיי פידליטי ולא ל "זהות מוחלטת ".

כעת אנחנו מחזיקים שני דיסקים שהם 'מאסטר' : מקור מוקלט באולפן בציוד הכי טוב שיש.
האם הם יישמעו זהה ? לא.
כאן זה נעצר, אבל מילא.

במה הם יישמעו כדי שנקבע ?
בציוד שלך או שלי ?

נניח שכ"א מאיתנו העמיד את המערכת הכי משוכללת שיש.
האם שתי ההקלטות תשמענה זהה ? כלומר, האם השחזור 'שחזיר' בתוך עצמו, במבחן ההסתמכות הראשוני שלו, של אינדקס, רפרנס, של עקיבות פנימית ? לא.

המקור נשאר זמן ההאזנה מול הלהקה, לא ניתן לשחזר אותו. אפשר לקרוא להקלטה הראשונית "מקור", אבל ברגע שיש לך יותר מ "מקור " אחד, עליך לשוב ללהקה כמקור יחיד [ ואגב, גם היא לא יכולה לשחזר את הביצוע ב100% ].

נותרה רק "נאמנות למקור". נאמנות למקור היא מושג שהמציאו יצרנים כדי לומר : אצלנו שומעים ממש מגניב, אתה תרגיש בקונצרט.

אפשר ללכת קצת לפני המקור.
נניח ששנינו נכנסים, איש איש למכוניתו, בדרך לאולפן.

אתה מניע וחוטף "בום" של ווליום מהמערכת באוטו, ואתה מופתע כמה "גבוה" שמעת אתמול בערב.
אני מניע ובקושי שומע, למרות שבבוקר שמעתי בעצמה "ניכרת" ונעימה.
זה קורה לא מעט, וזה מורה על היות המאזין חלוק עם עצמו ועל תגובות שונות בשעות שונות:
שני חברים נוספים באים להאזנה. אחד, מבלי ידיעתו, לוקה בשמיעת גבוהים והשני אינו רגיש לטווח תדרים אחר...

לא רק שאין "מקור", אין כזה דבר "האזנה".

 

[יואלפלרמן]

באמצע הדרך עזבת אותה. המקור הוא מה שהתנגן לתוך המיקרופון - וזה ממש לא חשוב איזה מיקרופון ומה היה בהמשכו.

כל דבר שנעשה לאחר מכן - כולל השוואת הדיסק שלך ושלי, השוואת כל אחד מהם במערכות שונות כבר לא שייך לעניין הפשוט הזה של מקור.כדי לשמור על העיקרון, נישאר עם משהו שאין ללהקה בעיה לשחזור, נגיד יונתן הקטן.
וכן, יש גם דבר כזה הנקרא האזנה.

על כן אמור: מקור הוא מה שיצא מאקט הנגינה ונכנס למיקרופון.
כל הבעיות בהמשך הן עניין של שחזור המקור - וזה כבר משהו שונה.