AK1- אני "מרים שאלה לאויר" שאני באמת לא סגור על התשובה לגביה.
עד איזה גיל מותר לנו לחנך ? למה זה נכון לחנך "במסלול סטנדרטי ומקובל " עקרונות בסיסיים מסויימים לילדים ואל לנו לעשות זאת למבוגרים יותר?
דרך אגב "הנסיון לחנך" אינו מחייב בהכרח שהצד השני יקבל את הדרך .
והייתי מבקש ברשותך לקבל תשובה ממוקדת לשאלה "האם על מזבח ה"כל זה העדפה אישית " אפשרי להקריב את "ההגיון הבסיסי" ???? - ( לאו דווקא בנושא האודיופיליה )
אני לא חושב שייש כאן שאלה של גיל, "עד מתי", אלא רק של "מנדט", שנובע מיחס קירבה ו/או בקשת ה"מחונך".
לדעתי, אתה יכול, ואפילו אמור, לחנך את הילדים שלך, אבל, לדעתי, לא נאות לחנך את הילדים של השכנים, בוודאי לא בדרך שנוגדת את החינוך שהם מקבלים ממי שייש לו המנדט לחנך אותם.
לדעתי, אתה יכול לחנך את חבריך, אם הם מוכנים לכך ובוודאי אם הם מבקשים, אבל לא אם הם מתנגדים.
לחנך מישהו בוגר שלא ביקש חינוך זו בעיני חוצפה/התנשאות, אלא אם אתה עושה זאת בצורה מאוד עדינה, שמוכנה לקבל "לא", שאז, אם ה"מחונך" נותן לך אור ירוק, אתה יכול להמשיך. "אור צהוב" עלול להיות בעייתי, ואור אדום דורש, לדעתי, הפסקה מיידית ואפילו התנצלות.
אמנם ניסיון חינוך אינו מחייב את הצד השני להסכים, אבל מחייב אותו להתייחס, מה שעלול להיות לא נעים מבחינתו, עד כדי צורך בהתגוננות -- לא לעניין, לדעתי.
הניסוח של שאלתך "הממוקדת" מאוד טעון -- "מזבח", "להקריב", "בסיסי", "???" -- ונשמע כמו הצהרה שמבקשת-עד-דורשת תגובה בסיגנון של "מה פתאום! ודאי שלא!"
ככל הידוע לי, הנורמה הכללית, שאני חושב שהיא פחות או יותר מקובלת על הרוב, היא "תחשוב/תעשה כל מה שאתה רוצה, כל זמן שאתה לא מפריע לאחרים". עם זאת, יש כאן כמובן בעיית הגדרה של מה זה "מפריע", שכן כל אחד יכול להגדיר/להמציא שמשהו מפריע לו. מישהו יכול להיות מופרע מכך שאחר אוכל חזיר, ומישהו אחר מזה שייש אנשים שמתלבשים לא לפי המודה האחרונה, במיוחד כאלה שעטויים בבגדים שחורים וכובעים וזקנים. האם למישהו מהם יש זכות לכפות את החינוך שלו על האחר? תמהני.
וספציפית לשאלתך, יש כאן בעייתיות קשה, לדעתי, גם בקשר ל-scope (לגבי מה זה חל) של "טעם אישי", שכן סביר, לדעתי, להפריד מהותית בין (1) דברים מופשטים, כמו מוסיקה צבעים, תיבול האוכל וכו', (2) דברים שיכולים להיות להם השפעות במציאות, כמו ציורים אלימים, ספרות "יפה" הקוראת לרצח וכו', ו-(3) דברים הכוללים דברים הנוגעים לאחרים, מאהבת מוסיקה סופר רועשת, practical jokes ועד פדופילייה.
כמוכן יש בעיית הגדרה של "הגיון" -- מה שהגיוני ל-א' יכול להיות טימטום בעיני ב'. מי קובע?
מכל מקום, דומני שעסקנו נטו בתחום האסתיטי המופשט -- סאונד.
גירסה א' טוענת משהו כמו: "היות והסאונד שבו מדובר הוקלט מכלי נגינה וקולות מציאותיים, וייש לנו אפשרות לשחזר את מה שהוקלט בדיוק גבוה, לא הגיוני להעדיף שיחזור באיכות נמוכה יותר, וייש לחנך את האחרים לטעם טוב".
האמנם הגיוני? או ההיפך מזה? או שייש צורות חשיבה שונות שבכל אחת מהן יש היגיון משלה?
הגיון אחר יכול, למשל, לטעון ש:
- מדובר בצורה של אמנות -- מוסיקה
- מטרת האמנות היא הנאת האמן ו/או צרכני האמנות
- לפיכך הדרך ההגיונית ביותר היא לעשות את מה שמממש את המטרה בצורה הטובה ביותר
האם זה שטויות? מונוגד ל"היגין הבסיסי"?
וכן הלאה. כבר בעת הכתיבה חשבתי על עוד כמה צורות הצגה, שכל אחת מהן סותרת את האחרת אבל הגיונית במושגי עצמה.
האם זה הגיוני בעיניך לחנך אנשים בעלי היגיון שונה משלך לקבל את ההיגיון שלך ולהסכים שההיגיון שלך נעלה על שלהם, ודווקא זה שלך הוא ה"טעם הטוב" ושלהם הטעם הרע, הזקוק לשיפור ולחינוך, וספציפית דווקא ממך?
ממממ... לא כל כך נראה לי.
בברכה,
עמיר