לנג: "כאשר הדיון נכנס על עדיף, ואפילו מנסה לטעון שלטכנולוגיה מסויימת (וויניל) יש יתרונות טכניים על פני אחרת (CD)".
בכל מה שקשור לטכנולוגיה, תפעול, שחרור מבעיות מכניות, נוחות שימוש, יעילות ועוד כיו"ב דברים - למדיה הדיגיטלית יש יתרון מוחלט על המדיה האנלוגית.
בכל מה שקשור לטכנולוגיה, תפעול, שחרור מבעיות מכניות, נוחות שימוש, יעילות ועוד כיו"ב דברים - למיקרו גל יש יתרון מוחלט על תנור בישול.
- אז?
הטיעונים האלה בדבר אותה עליונות טכנולוגית לא רלוונטיים לטיעונים בדבר עליונות איכות השחזור. לא ברור?
מי אמר, בוודאי מי הוכיח, שעצם העובדה שיש מדיה דיגיטלית עדיפה טכנולוגית ויעילה היא, מעצם העניין הזה, עדיפה לשחזור מוזיקה, מתוך המהות שלה?
מי אמר, בוודאי מי הוכיח, שהעברה של צליל שהוא במהותו אנלוגי, למדיה דיגיטלית ואז החזרה של האותות למדיה אנלוגית היא הנכונה לשחזור מוזיקה, מתוך המהות שלה ובהינתן המהות הדיגיטלית?
הנחות היסוד המלוות את העסק הזה - שהיו כל כך טובות לתעשייה ולאינטרסים שלה, כמו גם לצרכנים בגלל היתרונות התפעוליים הלא-מוזיקליים - הן ששגויות מהיסוד.
חקסמח
האנאלוגייה למיקרוגל ריטורית ועקומה לחלוטין (אולי לא ראית את זה, בעצם):
המטרה המוצהרת של הטכנולוגיות באודיו בהקשר שלנו, הן הדיגיטאלית והן האנאלוגיות, היא לקחת את הסיגנאלים שמתקבלים מהמיקרופונים, לאפשר איחסון שלהם על מדיה (תקליט, דיסק, קובץ) ואז לשחזר את הסיגנאלים האלה בצורה המדוייקת ביותר בכניסה ל-pre של מערכת. זוהי הגדרה טכנית במהותה, שבה המטרה מוגדרת ומנסים למצוא אמצעים לממש אותה.
בבישול, המצב הפוך: האמצעים נתונים, חימום "פנימי" (מייקרו), או כמה וכמה צורות "חיצוניות", כמו תנור/גריל/פחמים וכאלה, ובעזרתם, בניסוי וטעייה, מגיעים לאיזושהי תוצאה לא מוגדרת מראש, כשבכל מקרה שימוש באמצעי שונה ייתן תוצאות שונות, לפעמים לא מזהירות. עוגת קצפת בתנור פחמים, אולי?
והעליונות הטכנולוגית שמדובר בה אינה בנוחות השימוש (אם כי יש יתרונות מכריעים גם שם), אלא בלב העניין -- בסאונד -- והם סופר-רלוואנטיים לאיכות השיחזור (וההקלאטה), וכל זאת מתוך מהות המוסיקה/צליל ומהות הדיגיטאליות!
תסכים אתי, למשל, שכדי לקבל צליל אנאלוגי טוב יש צורך בפעולה מיכאנית מדוייקת, למשל מהירות מדוייקת וקבועה של הסרט בהקלטה ובכל השמעה, מהירות מדוייקת בחריטה, ומהירות מדוייקת של התקליט, כאשר לקבל את הדיוק הזה אינה משימה קלה -- החל בכך שסרטי הקלטה נמתחים ומתרפים באופן מקומי, בזמן הקלטה וכך בזמן השמעה, ובאופן גלובאלי בצורה לא אחידה עם השימוש. יש צורך במנועים סופר יציבים בכל שלב, וכו'.
לעומת זאת, הקלטה והשמעה דיגיטאליים אפשר לעשות ללא חלקים נעים, בדיוק לא של שעון שוייצארי, אלא שעון יפאני -- קווארץ.
כל העתקה לצורך תיקוני טעויות בנגינה גוררת גם הכנסת עיוותי המהירות האמורים, גם רעשי סרט, גם עיוותי noise reduction כגון Dolby בכיוון אחד וה"הופכי לו" (שאינו בדיוק כזה) לכיוון ההפוך + בעיות חוסר לינארית של הסרט, וכו' (יש עוד!). לעומת זאת, העתקה דיגיטאלית היא העתקה אחד-לאחד, בלי שום תוספת רעשים ובלי תוספת עיוותים אחרים (גם רעש הוא עיוות).
וכך, אם תסתכל על כל שלב ושלב במעבר בין המיקרופון לפרה הביתי, תראה שהטכנולוגיות האנאלוגיות הבה יותר מדוייקות ומתמודדות בצורה טובה ה-ר-ב-ה יותר ("אובייקטיבית") מאשר האנאלוגיות.
כל זאת כשייש בעיות מקבילות, אבל בטכניקות אנאלוגיות יש הרבה בעיות קשות שאין להן מקבילה דיגיטאלית, כמו למשל הדולבי שהוזכר, RIAA בההקלטה וה"הופכי" בהשמעה (שאינו בדיוק הופכי), טווח דינמי מוקטן, שמחייב דחיסה משמעותית ברוב המיקרים, חוסר ליניארית של ה-cutter, בעיות tracking angle של זרוע, ירידת המהירות הקווית כשמתקרבים למרכז התקליט, ועוד ועוד ועוד ועוד.
כלומר הייתרונות הטכנולוגיים של הדיגיטל הם ייתרונות "מוחצים", ולפי מיטב הבנתי (ולפי מה שאני מבחין כשאני שומע), התוצאות הרבה יותר מדוייקות וקרובות לאיזשהי "מציאות".
הבעייה הקטנה היא שהמציאות היא פשוטה וסתמית יותר מאשר ה"ייפיוף" שמוסיפים העיוותים המסויימים של הטכנולוגית האנאלאגיות, ובדומה, של מנורות, והרבה אנשים אוהבים את התוצאה הרבה יותר, ומוצאים בה קסם שאינו בדיגיטאל (וגם אינו ב"מציאות").
אז מה?
למה בעצם הצליל צריך להיות מדוייק אם צליל שהו פחות מדוייק בצורה ספציפית מהנה ומרגש (אנשים ספציפיים) הרבה יותר?
למה בכלל חשוב הדיוק להנאה??? למה עושים את הקישור הזה???
עמיר
