תגדיר ערבה לאוזן. לאיזה אוזן?
ערבה לאוזן = יותר קוסוננסית, פחות דיסוננסית.
לאיזו אוזן? לאוזן של רוב בני האדם! האם תגיד שיש אנשים שדיסוננס יותר ערב לאוזניהם? האם יהיו אנשים שיעדיפו כלי נגינה לא מכוונים? זה עניין של תפיסה, Perception. עוד מימי פיתגורס ראו היוונים הקדמונים שיש צירופי הרמוניות מסוימות שנשמעות יותר טוב מאחרות. בדיוק כמו צירופי תווים בפסנתר: יש צירופים קוסוננסיים שיהיו נעימים וקלים לאוזן (אקורדים פשוטים) ויש כאלה דיסוננסיים, שיישמעו נורא (תוים סמוכים במרווח חצי טון, למשל). מדוע זה כך? בשל צירופי תדרי ההרמוניות המרכיבים צלילים מורכבים אלה. מקובל לומר שכפולות של הרמוניות זוגיות הן יותר קלות לשמיעה, אמפירית.
אם אני לא טועה (וכאן אני לא בטוח ב-100%, צריך לבדוק את זה), הדבר מוסבר גם מתימטית - יוצא שהרמוניות זוגיות יוצרות מרווחים הרמוניים יותר קוסוננסיים מבחינה מוסיקלית (בהשוואה לאלה האי-זוגיות). כאמור אני לא בטוח בקשר למשפט האחרון.
ואם זה לא ערב לאוזן אז הוא לא מוסיף עושר הרמוני?
אתה לא באמת חושב שדיסטורשן פחות צורם מחלילית (יחסית דלה בתכולתה ההרמונית). זה לא אומר שאי אפשר להינות גם מגיטרה דיסטורשן או ממוסיקת 8bit העשירה בגלים מרובעים (
לינק, זהירות: רועש).
מה המקור? הדיסק? הכלי? הכלי בחדר?
הסברתי קודם, המקור הוא האות הנכנס למערכת, שעושה עליו מניפולציה (מדובר על מערכת באופן כללי בתורת האותות והמערכות) :
סיגנל מקור --> מערכת --> סיגנל תוצאה.
רוצים שהמניפולציה על המקור תהיה רק זו שהמערכת נועדה לה באופן אידיאלי (למשל אם זה מגבר, שרק יגביר פי A. אם זה משדר, שישדר באופן מדויק), ללא ארטיפקטים / רעשים / עיוותים כלשהם.
אלה מושגי ייסוד בהנדסה.
אם כל מערכת שאמורה להיות מוגדרת כנאמנה למקור נשמעת אחרת מחברתה אז מי מהן נאמנות יותר למקור (בתקווה שהסכמנו מהו המקור מבין האפשרויות)?
באופן מעשי קשה עד בלתי אפשרי ליצור מערכות שנאמנות למקור. המקור הוא אותו דיסק ששמת בכולן.
ומהו העיוות ומדוע הוא פחות "טבעי" ממוצר שאחוזי העיוות שלו גבוהים יותר?
העיוות שדיברתי עליו הוא עיוות הרמוני THD, והוא משנה את המקור - מוסיף עליו הרמוניות שלא היו קודם לכן. ה"טבעי" שאתה מדבר עליו זו הגדרה סובייקטיבית אזוטריציסטית (
לינק) אישית שלך שאין לה קשר לנאמנות הסיגנל.
מדוע בפועל (לא על הדף) מגברים שאחוזי העיוות שלהם גבוהים יותר מאחרים עדיין טבעיים יותר בצליל המופק דרכם ונאמנים יותר לגוון הצליל שלש הכלי המנוגן?
כי בדקת את המכלול כולו, לא רק את ה-THD. הרי ברור ש-THD הוא לא המדד היחיד לאיכות של מגבר. אם היפותטית היה לך את אותו מגבר בדיוק, רק עם THD אחר, לא בטוח שהיית חושב כך.
חוצמזה, בצורה קיצונית, אם תיתן Overdrive של מגבר גיטרה (אחוז עיוותים גבוה במיוחד) על כלי אקוסטי מנוגן, הוא לא יישמע לך יותר "טבעי".
נכון תיאורתית שגוי מעשית.
טענה לא מנומקת. אתה מוזמן להסביר מדוע לדעתך זה שגוי מעשית.
מה קשה להסביר בלי גרפים? דבר סאונד. מה ישתנה בצליל?
כהרגלך אתה מוציא דברים מהקשרם.
אמרתי שקשה להסביר בלי גרפים אופייני תמסורת לא לינאריים.
מה ישתנה בצליל? כתוצאה מהאי-לינאריות שלו העושר ההרמוני שלו יגדל. הרמוניות זוגיות מאופיינות בצליל יותר "חם". הרמוניות אי זוגיות מאופיינות בצליל יותר צורם.
יופי. שן מסור, גל מרובע.
עכשיו תסביר במונחים שמתאימים לאודיו. אם נניח אני מאזין לקטע שירה ומאחוריו תזמורת קאמרית. מה ארגיש ואיך ינגן הטרנזיסטור לעומת המנורות?
מה יהיה השוני בניהם?
מי מהם יהיה דינמי יותר?
איפה תהיה במה טובה יותר?
מי מהם יהיה מיידי יותר?
איפה נישמע טרנזיינטים מוגדרים יותר?
איפה יהיה יותר רזולוציה?
נמר, למעט דינמיקה (ולא "מיקרודינמיקה"), המאפיינים שאתה משתמש בהם מופשטים, סובייקטיבים ומקורם באזוטריציזם (
לינק) אישי שלך, ואינם ברי-כימות. זה לא מה שארז_וחני שאל(ו) עליו. הוא שאל על הקשר בין מדידות לטיב הצליל השפופרתי. הדינמיקה בשפופרות בד"כ פחותה בשל האופיין הדוחס שלהן (ניתן להראות זאת מתימטית).
לא קשור. גיטריסטים אוהבים מנורות בגלל שזה מנורות וזה "חם".
גיטריסטים אוהבים מנורות בגלל שזה מנורות?
כאמור, ארז שאל על הקשר בין המדיד לטיב השפופרות. האופיין הלא לינארי וה-אסימטרי, יחד עם היענות תדר מאוד ספציפית וזמני תגובה מאוד מסוימים, הם נסיון הנדסי למדל ולכמת את המושג המופשט "חם". והנסיון הזה לא כ"כ רע, כפי שניתן להתרשם ממדמי מגברים וירטואל-אנלוגיים.