את האחרונה עם שון קונרי גם יש לי. אפילו בהדפסה מוקדמת. זה נשמע מדהים.
אגב.
מהם הביצועים (בלי קשר לאיכות ההדפסה) הטובים לדעתך?
יש לי עוד ביצועים עם קריינות (Arthur Fieldler ו-Charles Groves, וכן John Lanchbery עם קריינות "מיוחדת" של
Dame Edna Everage, ו-Lorin Maazel מקריין ביצוע שלו עם טקסט שלו), ואולי עוד שהלכו לאיבוד בדיסקייה...
כמוכן יש לא מעט ביצועים "נחשבים" שאין או שהייו לי, כמו ברנשטיין, פרבין ואחרים, וכאלה שלא שמעתי.
מצד אחד, היצירה הזו נקראת "מדריך לתיזמורת לבני הנעורים" (לייתר דיוק, "מדריך לאדם הצעיר אל התזמורת", או משהו מעין זה),
ומצד שני "ואריאציות ופוגה על נושא מאת פרסל" (רונדו מתוך "אבדלאזאר" -- Abdelazer -- מאת המלחין האנגלי
הנרי פרסל. לדוגמית לחצו
כאן על החץ שמיימין למספר 21).
למעשה, אם מתייחסים לביצועים / פרשנויות, יש כאן שני אספקטים, לא לגמרי תלויים.
מצד אחד, יצירה "חינוכית", שנועדה לעורר סקרנות ולהסביר דברים לגבי התזמורת וגווניה, שאז פרשנות מוצלחת היא זו שמצליחה
בזה, שכשנשמיע אותה לאנשים צעירים סקרנותם תתעורר והם ילמדו דברים על תיזמור. כאן כמובן חשובה הקריינות, וגם שפת הטקסט (!), שצריכה להיות מובנת, גם הטקסט עצמו (יש ואריאציות

גם עליו, והטקסט של מאזל, למשל, שונה לחלוטין), וכן גם הצורה בה הטקסט נאמר, ההתלהבות, התיקשורתיות וכו'.
מצד שני, יש לנו גם את היצירה המוסיקאלית עצמה: הצגה של נושא, ואריאציות על הנושא, אחר כך פוגה על הנושא (בריבוי קולות), וכל זאת בכתיבה תיזמורתית וירטואוזית ומבריקה. בהקשר זה, הקריינות אינה אלא מפריעה, וביצוע / פרשנות מוצלחים נמדדים במידת העניין המוסיקאלי והחושי שהם מעוררים.
מהאספקט ה"חינוכי", איכות הביצוע המוסיקאלי אינה זניחה, אך כנראה שאינה במרכז. לא ברור עד כמה חשובה/קריטית גם איכות ההקלטה, שיכולה להיות מושכת או לא מושכת להאזנה.
יש לציין ששיקולים פידאגוגיים ושיקולי קריינות עלולים גם להשפיע על בחירת מהירויות (טמפי) לביצוע, לרוב לכיוון האיטיות. חובבי "הזרם הריאליסטי" בהקלטות ייאלצו גם להתמודד עם השאלה האסתיטית הקשה של קריין שנשמע באקוסטיקה של חדר, ותזמורת באקוסטיקה של אולם, כשכל אחד מוקלט מצויין בנפרד -- האם התוצאה כשהם נשמעים בו-זמנית "ריאליסטית" או לא...
אין לי שום עניין או יומרות להתחיל להעריך את מידת ההצלחה של הביצועים כ"מדריכים", גם כי אין לי ילדים לבדוק עליהם, גם כי מראש מדובר בשפה זרה (כאן אנגלית, אבל יש גם ורסיות בשפות אחרות) וגם כי יש לי הסתייגויות אישיות מהמתודיקה החינוכית

.
נראה לי שבריטן אכן מאוד אהב ילדים ובני נוער -- כנראה שביותר ממשמעות אחת

-- וכתב כמה יצירות דידאקטיות עבורם/בהשתתפותם, כולל זו וכולל "בואו נעשה אופרה". עם זאת, נראה לי שהוא הייה בראש ובראשונה מלחין וכתב ככזה. לפיכך, גם כשמדברים על כלי מסויים או על קבוצת כלים, משתתפים גם כלים אחרים וקבוצות אחרות, מה שעלול להיות מבלבל. בעייה דומה יש גם ב"פטר והזאב", שהתיימר לתת תיזמור+מנגינה ספציפיים לכל דמות, אבל המנגינות מופיעת גם בתיזמורים אחרים... לא חשוב.
אז אחרי כל הקדמת הרקע הארוכה הזו... העדפתי העיקרית
לביצוע נתונה עדיין לזה של המלחין עצמו.
ממש לא הרחק משם, במקום שני מכובד, עם הקלטה מכובדת מאוד, אני אוהב את Paavo Järvi האמור. הדיסק הזה "שווה" אפילו יותר בזכות ה-coupling שלו, עוד סט של ואריציות מאת מלחין אנגלי. הפעם "ואריאציות אניגמה" (Enigma Variations) מאת אדווארד אלגאר. יצירה ממש אהובה עלי באחד משני הביצועים האהובים עלי ביותר (השני הוא Dutoit), ובהקלטה מ-ע-ו-ל-ה ביותר.
עמיר