זה לא זילזול חלילה. זה עניין ה"מבחן העיוור" שיכול לגרום לך להיות מספיק לחוץ עד שתהיה בטוח ששניהם ישמעו לך דומה מאוד במבחן עיוור.
עשיתי את זה למספר חברים, מוצרים שההבדלים בניהם ברורים נשמעו מאוד מאוד דומה במבחן עיוור.
נמר, תסלח לי על הטחינה, אבל משהו בטענתך לא מסתדר: אתה בעצם טוען שמבחן עיוור פחות טוב ממבחן 'רואה' מפני שמבחן עיוור מלחיץ את הניבחן.
אני מסכים שעבור אנשים שחשוב להם לתפוס את עצמם או להיתפס ע"י אחרים, כבעלי 'אוזן זהב', עלול מבחן עיוור להיות מלחיץ. אני גם מסכים, שהלחץ הזה עלול לגרום לירידה ביכולת ההבחנה בין הבדלים. עדיין- אם כן הצלחת לתפוס הבדלים במבחן עיוור, למרות הלחץ, ובמספר נסיונות החלפה חוזרים, אז אתה יכול להיות סמוך ובטוח שבאמת יש הבדל. ולכן 'טיעון הלחץ' שלך, בעצם רק מחזק את הביטחון במבחן העיוור.
כמובן שיתכנו מצבים, שבגלל הלחץ הזה, לא ניתן להבחין בהבדל משמעותי. אבל במידה ואתה עורך 'מבחן רואה', ההטיות חזקות שבעתיים!!! אני חוזר ואומר- שבעתיים!!! ההטיות הללו, הפועלות ב'מבחן רואה', הן תמיד בלתי-מודעות, ולכן אתה לא יכול בכלל לדעת על קיומן. הן כוללות השפעות פלאסבו, וודו, מיתוג ופירסום, עמדה של חברים, טקסטים שקראת לגבי המוצרים, הכרות עם החברות, הרושם שעושה עיצוב הציוד ועוד אינספור השפעות בלתי-מודעות המטות את אופני הבחינה בהם אתה נוקט ומין הסתם, גם את תוצאותיה.
למען האמת, כל עולם הפירסומת, מבוסס על עוצמתן הגדולה של ההטיות הללו. 'המבחן הרואה' שלך, בעצם מאפשר לעולם הפירסום לפעול עלייך ולהטות את מסקנותייך. אתה החלום הרטוב של כל הפירסומאים באשר הם!!!
עכשיו, בלי שמץ של דיסריספקט, בהחלט ייתכן שמכיוון שחלק משמעותי במקצוע שלך, הוא יצירת אבחנות בין פריטי ציוד, אז דווקא אצלך, הלחץ או 'חרדת הביצוע' חזקים יותר מאשר אצל אודיופיל ממוצע.
לי (למשל), בניגוד אלייך, לא מזיז אם יש לי אוזן בטונית או זהובית (פשוט מפני שזה לא תחום העיסוק שלי, ולא תחום שעל-פיו אני מוערך ע"י מישהו). לעומת זאת, כל מה שמזיז לי, זה איכות הרכיב שאבחר, לכן, עלי לא פועלת 'חרדת הביצוע' בשעת השוואה עיוורת. ולא שאין לי לחצים בזמן השוואה- יש לי לחצים הפוגמים ביכולתי להשוות, לחצים הקשורים ברצון הגדול שלי להצליח לבחור את הרכיב הטוב יותר ובכך לעמוד בציפיותי מעצמי. אולם הלחץ הזה שלי, פועל בצורה שווה במבחן עיוור ובמבחן רואה.
אבל גם אם היה עלי לחץ של 'חרדת ביצוע', עדיין אינספור ההטיות של מבחן רואה, חזקות (כנ"ל) שבעתיים. מה גם, שבעיית חרדת הביצוע, תגרום תמיד לאי-יכולת להבחין ואף פעם לא תגרום לאבחנה מוטעית!!! ולכן אין בה שום סכנה. היא לא תגרום לאבחנה מוטעת מהסיבה הפשוטה, שאם כן הצלחת לחזור ולהבחין, את אותה אבחנה, 8 מתוך 10 פעמים (לדוגמא) במבחן עיוור ועל אף 'חרדת ביצוע', אז אתה יכול להיות סמוך ובטוח, שתוצאות האבחנה הזו, חזקות מאד. אתה יכול להיות בטוח בזה ברמת ביטחון גבוה יותר מאשר היית בטוח, לולי היתה לך 'חרדת הביצוע' מכיוון שזו עוד הורידה את יכולת ההבחנה שלך.
כך שבעצם, אנחנו מוצאים, שטיעון 'חרדת הביצוע' לא מחליש, כי-אם מחזק את הביטחון שעלייך לחוש בתוצאות מבחנים עיוורים.
מה שכן אתה יכול לומר הוא, שבגלל 'חרדת הביצוע', לעיתים לא תמצא הבדל במבחן עיוור, אע"פ שיש הבדל. במצב כזה, אולי יש טעם לנסות לבצע 'מבחן רואה' נוסף. עדיין, אני ממש לא מאמין במבחנים כאלו, בגלל אינספור ההטיות שציינתי מקודם, המשבשות כל תקפות של מסקנותיהם.
אני כן מסכים איתך, שיש מצבים בהם ממש מיותר לעשות מבחן כלשהוא, וזה כשההבדל הוא שמיים וארץ, כמו בין הקרימזונים לטרשולדים. האמת, אני לא חושב על זה כהבדלים בכלל, אלא כמוצרים שונים לגמרי שבמקרה נקראים באותו השם- "מגבר".
חבר ששמע את הטרשולד אמר לי משהו בנוסח: "יופי נחמה: עכשיו המערכת שלך נשמעת כמו למבורגיני- מכונית לאנשים שיש להם כסף ואין להם חיים".
