על הטווח הדינאמי של תקליטים, ועל הקלטות ביחס למציאות

[arb]

מצאתי דרך להסביר על מה אני מסתמך: על שרשרת של טיעונים לוגיים ועובדות, שבעליל אין צורך בהאזנה ובהשוואות למקור כדי לבסס אותם.

לוגיקה: אם לא משמרים בהקלטה את המציאות מעמדת מאזין, אין שום מצב שבנגינת ההקלטה בבית נקבל את הצליל מעמדת מאזין

עובדה: כדי לשמר את המציאות מעמדת מאזין, יש צורך בשני מיקרופונים במיקום ובגובה שבו היה יושב מאזין בקונצרט שאותו מקליטים, רצוי גם עם dummy head

עובדה: ברוב המוחלט של ההקלטות לא משמרים את המציאות מעמדת מאזין

מסקנה לוגיית #1: לכן בנגינת הרוב המוחלט של ההקלטות בביית, לא מקבלים שיחזור של המציאות מעמדת מאזין

כבר זה לכשעצמו מוכיח את הנקודה



אם אתה חושב שיש פגמים בלוגיקה, ו/או שהעובדות אינן נכונות, אנא הסבר מה הטעויות.

אני חושב שהמשפט שהכי מתאים לרטוריקה שלך וההתנצחות הנלוות אליה, תפסת מרובה לא תפסת.

הסיבה שאתה רחוק מלשכנע לא רק אותי, היא;

החמישים סנט שלי, וסיכום.

רגע קביעת המיקרופנים ומיקומם בסביבת הנגנים היא נקודת המוצא.

אכן לא נראה לי שיש טעם להמשיך.
שבת שלום

 

[יעקב ח]

לא נראה לי שיש טעם להמשיך

כתבת כמה פעמים משהו בסגנון הזה, אז למה אתה ממשיך?

 

[AK1]

כתבת כמה פעמים משהו בסגנון הזה, אז למה אתה ממשיך?

מצאתי עוד טיפה סבלנות במלאי

אבל מול אי-הבנה ברמה כזו ממש אין סיכוי.

 

[AK1]

נתקלתי במקרה בתמונה של ההקלטה של ברנדל ורביעיית קליבלנד את "דג השמך" של שוברט. רואים לפחות שני מיקרופונים לכל כלי.