הדיון יכול להיות בכל תחום רלוונטי למגבר (במקרה הזה) ו/או לסקירה עליו. זה כולל את איכותו המוזיקלית, רמת הבנייה, הנדסת אנוש, עיצוב - וכן, גם מחיר.
כל מוצר המוצע למכירה חייב להיבחן גם על רקע המחיר שלו לכך יש להתייחס. זאת אינה ביקורת של ציור; זה גם לא ביקורת על ביצוע מסוים - מכיון שבמקרה כזה כל התקליטורים, למשל, עולים סכום זהה.
זה מוצר, הוא עולה כסף, ויש להתייחס לאיכות שלו גם ביחס לנ"ל.
יסוד המחיר הוא תמחור היצרן. יצרן בקנה מידה מכובד, ו-Ayre הוא כזה, מתמחר לא רק לפי "קוסט-פלוס" אלא גם לפי קו המוצרים שלו ולפי המתחרים הישירים.
אם מתוך X המתחרים הישירים שלו יש אחדים המיובאים אך שומרים על רמת מחיר מקורית, וזה מתומחר כאן ב-50% יותר - יש להתייחס לכך.
יכול להיות שהוא שווה את זה; יכול להיות שלא. שוב: צריך להתייחס לזה.
לפי השיקול "יבואן ייתן/יבואן לא ייתן" אסור גם לומר שהבס מרוח, שהגבוהים חריפים.
צריך לכתוב שדיאנה קרל הייתה יופי.
מעבר לכך, זה טיעון לא רציני. לגבי המחיר של המגבר בישראל ביחס לזה שבארה"ב, לא צריך מבחן האזנה; אפשר לציין את זה בפוסט גם מבלי לראות את המכשיר.
הקטע של "בכיינות ישראלית", במטותא, מופרך באופן מביך. במגזינים גרמניים, למשל, תמורה זה עניין מובנה במבחן, כולל ציון מפורש לעניין זה ממש.
מעבר לכך, לכל מוצר נבדק יש ציון, ובאמצע החוברת כל מי שנבחן מדורג בטור לפי הציון ובצירוף המחיר. קל מאוד לראות מי מתומחר כמו הרוב, מי התפרע ומי מציע תמורה מעולה.
בקיצור: המחיר הוא הצד השני במשוואת המוצר, כאשר בראשון ישנן האיכויות שלו (לא כולל מותגים שלוקחים פרמיה על יוקרה - וגם זה עומד לבדיקה).
מי שיאמר שמחיר הוא לא שיקול שווה בהחלטה ביחס למוצר מסוים, לא פחות מהאיכות שלו, יכול לא להתייחס לתמחור ולתמורה.
נראה לי שזה לא מה שקורה באמת.