מערכת "מפורטת" היא מערכת שבה אתה שומע פרטים שבדרך כלל נבלעים.
אני חייב לומר שלנושא ה"פירוט" פיתחתי במשך השנים שאני מבלה בתחביב הזה, את החשדנות הגדולה ביותר..
זה לא שאני לא אוהב או מכוון לשקיפות/פירוט. החשדנות מופנת אל הבעייתיות העצומה שבשימוש בפירוט כ
קריטריון להערכת ציוד:
מכל ההיבטים של חווית האודיו, היכולת להבחין בפרטים היא זו שחשופה ביותר להטיות. לא בשל מוגבלות של חוש השמיעה, אלא דווקא בגלל המורכבות המופלאה שלו.
מכירים את התופעה המכונה "
אפקט מסיבת הקוקטייל"? יושב לו ברנש במסיבה רבת משתתפים ולוגם בנחת את המרטיני שלו (סינגל מאלט בשבילי, תודה). במסיבה מתנהלות שיחות רבות במקביל, אולי גם משהו מתנגן ברקע. הברנש שומע פתאום שבשעה 7 שלו, מישהו קרא בשמו ("יחזקאל"!). חזי שלנו מסתובב אל הקורא (נודניק שלא בא לו בכלל לדבר אתו) ואומר "אהלן" בחיוך רחב. חוויתית - חזי שמע את הגירוי הקולי של אמירת שמו בבירור, בווליום תפישתי
גבוה יותר, תוך "החלשה" (שוב,
תפישתית) של הגירויים האחרים (מוסיקה, שיחות אחרות ברקע).
מה בעצם קרה פה? המסקנות המיידיות (שנחקרו ותועדו היטב ומזמן) מצביעות על היכולת שלנו להתפקס על גירויים ספציפים שבהם יש לנו עניין מכל הסוגים - הישרדותי, חברתי, רגשי, אמנותי ועוד - על חשבון גירויים אחרים, פחות חשובים לנו. כמובן שהיכולת הזו מעוגנת (גם מחקרית וגם מזמן) בחקר ההתפתחות האבולוציונית שלנו וביתרונות ההישרדותיים שהיא מקנה (גם חברתית אגב - זה הישרדותי). "נתקענו" עם היכולת הזו וטוב שכך - קשה לדמיין איך היינו בלעדיה (אולי לא היינו יוצרים/נהנים ממוסיקה). עוד למדנו, שההפעלה של הפוקוס הזה מאוד אינטואיטיבית ואינה בהכרח רצונית או מודעת
*.
אפשר להגיע לעוד כמה מסקנות מענינות כשמתבוננים בציר הזמן של הסיפור - חזי חווה את שמו נאמר בווליום גבוה משאר הגירויים בזמן אמת! למרות שהסיבה לאקטיבציה של פוקוס היתר (זיהוי שמו) פגשה את מוחו של חזי מאוחר יחסית,
רק לאחר שהגירוי נקלט בשלמותו ופוענחה המשמעות ה"עילית" שלו (קראו בשמי ומישהו רוצה לדבר איתי) - זה המון זמן במונחים של אודיו!
אז כן, אנחנו שומעים מתוך "באפר" (לא קטן), העיבוד במוח הוא אסינכרוני ביג-טיים ויש לו היזון חוזר שמשפיע על הרמה החוויתית.
נקשור את זה חזרה לעניין השימוש ב"פרטים" כקריטריון - אנחנו שומעים דרך "משקפת" עם פוקוס משתנה (דרמטית), לא תמיד באורח רצוני, בלי אינדיקציה פנימית עיקבית כמה פוקוס אנחנו מיישמים בכל רגע נתון. זה נהדר כשם שזה בעייתי
.
כמובן שזה מתכתב עם מה שהבאת עמיר מדברי פלויד טול לגבי ההבדלים הגדולים בדיווחים של נבדקים בין מצבי "sighted" ל-"blinded".
* לעניין התמקדות
רצונית בפרטים - אין ספק שהיא קיימת ויש מספיק בסיס להניח שאודיופילים אכן מאומנים יותר בציד פרטים או זיהוי תופעות אחרות בהשוואה לאוכלוסיה הכללית...
אולי הרגישות הזו של אודיופילים היא חרב פיפיות החושפת להטיה אפילו יותר. אולי לא. דבר אחד בטוח: אם אנחנו אנושיים - אנחנו מוטים.