- הודעות
- 2,375
- מעורבות
- 728
- נקודות
- 113
שרשור תגובות עבור המאמר: Audio Physic Avantera – רמקולי יוקרה מגרמניה, ביקורת
נמר מוזר לי מה שאתה כותב
ההתרשמות שלי מהאודיופיזיק היא לא בדיוק רמקול "חמים" הוא כן כוחני לפעמים, ומאוד דינמי ומתפרץ, לפחות האוואנטי שאני שמעתי לא התרשמתי ממנו ככזה, או בטח שלא רך ומעודן
הוא מאוד פתוח וקידמי אך לא חריף...בקשר לרמקול הזה אני לא יודע כי לא שמעתי אך זו היתה ההתרשמות שלי גם מהאוונטי ומהסקורפיו
אגב, הם לא קורבים מידי לקיר האחורי, עם הכמות בס הזו שהם מפיקים הם צריכים הרבה יותר ספייס מהצד האחורי לדעתי
אייל
אז כנראה השאלה היא באמת מהי "נשמה"?
יש בעיה עם כל ההגדרות האלה, כי הן כמובן סובייקטיביות.
אני לא אוהב רמקולים "צבועים" ורמקולים ש"מדגישים" ולכן לא התלהבתי עד היום מאף סונוס פאבר עם "מיד חלומי". אני תמיד מעדיף את הרמקול ה"שקוף" יותר, זה שלא מתערב יותר מידי ובאמת משקף את ההגברה והמקור. רמקול שאם תחליף לו כבל מיד תרגיש בהבדל. לכן בחרתי במה שיש לי היום.
אבל עדיין במסגרת השקיפות יש מה שנקרא גם "איזון". כשהרמקול בנוי נכון, אין הדגשה מיותרת של אף צליל או ניואנס. הכל יושב "נכון", ואם יבס קצת בולט פתאום כנראה שזה משהו בהקלטה, כי בדיסק אחר זה לא נשמע.
ישבתי פעם אצל עופר והיו לו שם שני רמקולים על הסט. האחד של VS והשני של אודיו פיזיקס, יקר יותר. חיברנו את שניהם לסט מצוין של שני מנובלוקים של VAC עם קדם שפופרות של ואק או טור נדמה לי. ה - VS נשמע הרבה יותר "נכון". מדוע? כי הוא היה מאוזן יותר ו"חי" יותר. אמיתי יותר. הוא לא "צעק", הוא "ניגן". לזה אני קורא "נשמה". הוא ניגן את המוזיקה ולא רק הוציא צלילים. הייתה שם הרמוניה. לפני איזה שנה ישבתי אצל היבואן של אודיו פיזיק, באתי (עם דיסקים) לשמוע את ההגברה של מקינטוש. על הסט היו שני זוגות של אודיופיזיק - הקטן יותר (טמפו אם אני לא טועה) והגדול יותר. שמעתי קצת עם הקטן ואחר כך חיברנו את הגדול ואיתו נשארתי בערך שעה. כמו שציינתי קודם - היה פירוט טוב, הרבה מאוד דינמיות וההגברה האימתנית של מקינטוש הוציאה לרמקול את המיץ. הייתה הרבה דרמה באוויר. באותה מידה זה היה מעייף, מונוטוני ולא מרגש. הוא שאמרתי - בחיבור לסט הגברה מצוין וחזק, הרמקול אמנם עבד "נכון" לכאורה, אבל חסרה לו "נשמה". נשמה מבחינתי זה לא צבע ולא הדגשות יתר של ניאנס כלשהו, בדיוק להפך. רנמקול שיש לו "נשמה" מצליח לרגש אותי כי הוא מעביר לי את המוזיקה כמו שהייתי רוצה לשמוע אותה, כמו שאני חושב שהיא צריכה להשמע. ב"מציאות". לאודיופיזק, כמו לרבים-רבים אחרים, לא היה את זה מבחינתי. כנראה גם זה עניין של טעם.
אגב, נמר, אני גם אוהב את האלקטרוניקה שלי "נייטרלית" וללא "תיבול" אני חושב שזה חלק ממה שמאפיין את הציוד של איר, ולכן כ"כ אוהב אותו.[/QUOTEאני מאוד אוהב את הגישה הבוגרת שלך , הלואי היה לנו יותר שכמוך כאן ,אני בטוח שהסט שלך ניפלא , גם אני אוהב וון שוויקרט , וגם שפופרות , רק שיש לי הרגשה שאתה נימצא בתת כוח קטן שמונע ממך להנות בקטעים מתפרצים , יש לזה כמובן קשר הדוק לגודל החדר, ולכן אני מקווה שאתה לא מגדיל בשיפוץ את החדר , אם אתה לא מזמין אותי לשמוע אחרי השיפוץ הבילתי אפשרי שלך אני "שורף המועדון".