נמר, בוא אגיד לך למה אני חושב שזו סיסמה של צעיר פזיז ו/או סתם של סוחר חלקלק, ולמה היא נשמעת לי צורמת ולא מתאימה לעולם היי-אנד ובוודאי לא לעולם המוזיקה והאמנות.
אני מניח שאתה ואני וכל הקוראים כאן מסכימים שאי אפשר לשחזר אחד לאחד את האירוע המוזיקלי. אם כן, מה שנשאר למתכנן האודיו (ובמקרה הזה, למתכנן הרמקולים) הוא לשים דגש על היסודות החיוניים ביותר לדעתו לשחזור האירוע המוזיקלי. כלומר, אנחנו נכנסים כאן לאיזור הפרשנות והטעם. אם כן, לבוא ולטעון על הרמקולים שלך שהם הכי טובים בעולם, פירושו לצרוח שהפרשנות והטעם שלך הם הכי טובים בעולם. במילים אחרות, תמצית הבורות וגסות הטעם!
אם לכך אתה קורא פטריוטיות ישראלית, אני מניח שאתה צודק - זה אכן מאפיין חלקים נרחבים בחברה שלנו.
נ.ב. (לשם הקוריוז)
רק לפני זמן קצר חזרו כמה אודיופילים ממינכן וסיפרו על חוויותיהם. לא שמעתי שאף אחד מהם שם את הרמקולים של הישראלי במקום הראשון בסדר העדיפויות שלו.
ועוד נ.ב., (לסבר את האוזן)
ידיד, אודיופיל ותיק, עשה מסע אודיופילי ארוך ומעניין בחיים שלו. הוא החזיק בציוד יקר ביותר שנחשב לטוב ביותר, אבל זה לא סיפק אותו. אז עכשיו הוא מחזיק ברמקולים קוואד 57 ומונובלוקים שפופרתיים של קוואד, והוא חושב שזה הציוד "הכי טוב בעולם (שלו!)".
