הוא לא הרמקול המושלם לנגן קטעי בס, אבל תתפלא יש אנשים ששומעים איתו רוק
בשביל תזמורת סימפונית הוא מספיק והתדרים הנמוכים בפסנתר גדולים ומלאים
מגבלות טכניות יש לכל ציוד, השאלה אם רוב ה"מוזיקה" שאתה מנגן היא 10Hz???!!!
ולא אני לא אומר שזה לא חשוב שהוא ייתן 10Hz גם אם זה רק לשניה אחת בקטע מוזיקלי,
אלא שזה לא מה שיהפוך אותו ל"לא הטוב ביותר" . התחומים שבהם הוא מצטיין הוא כל כך הרבה יותר טוב מהרמקולים האחרים שהמגרעה הקלה הזו לא מפריעה לי
עקום ההיענות ה-57 יורד בצורה תלולה מתחת ל-60 הרץ, נקודות המינוס 3dB שלו הן ב-45 הרץ ו-18kHz, ובגלל השיפוע החד של הירידה בתחום הנמוך, כנראה לא שמועים בכלל מתחת ל-40 או כמה הרצים פחות.
את הצלילים הממש נמוכים של פסנתר --באיזור 28 הרץ, כנראה שבכלל לא שומעים, אז מה שכן שומעים כנראה לא ממש מאוד נמוך.
כמוכן בטוח שלא שומעים ברור ו/או בפרופורצייה את מה שקורה באוקטאבה הנמוכה שייש בה מוסיקה. לתוף באס אין את האימפאקט מרעיד-המושבים של תוף באס, וכשהוא מנגן חלש או לא שומעים אותו בכלל, או שחושבים שזה פיציקאטו של קונטראבאסים, או משהו כזה.
כמוכן יש ל-57 הדגשת יתר של כ-5dB בתחום הגבוה, מה שתורם להרגשת ה"פתיחות" כבייכול.
למישהו שאני מכיר היה ברמקולים שלו switch לבחירת רמת הגבוהים (ב-Acoustat ו/או ב-Apogee, היו לו את שניהם בזמנים שונים): גבוהים מונחתים/רגיל/מודגשים. ברגע שהייו שמים הדגשה, מייד הכל הייה נהייה יותר "פתוח", פתאום שמעו עןד מיקרו-פרטים, החלילים פרחו, והייה "יופי" -- למי שאוהב את זה, אבל זה בעצם עיוות,
בעצם אני מעריך שהסיבה שה-57 לא עובדים יפה עם מגברים טראנזיסטוריים -- שבטוח יכולים "לדחוף" אותם בצורה הרבה יותר ליניארית ומהודקת מאשר מגברי מנורות -- היא שהמגברים האלה נטולי עיוותי מנורות.
למעשה, אולי חלק מה"קסם"-כבייכול של ה-57 הוא בכך שבאמצעות האימפדאנס הגבוה (ו/או מסיבה אחרת), הם מוציאים ממנורות יותר הארמוניות (במשמעות הפיסיקאלית, של עיוות, לא המוסיקאלית), והיות והאוזן אוהבת את ההארמוניות של מנורות, יש אנשים שמתמכרים ל"כישוף" הזה.
כלומר שכנראה הקסם המופלא והטיב העולמי של ה-57 בנויים על תוספת עיוותי מנורות, והדגשתם ע"י הדגשת הגבוהים -- כלומר לא מדובר בתוספת איכות אלא בתוספת רצינית של עיוות -- מהסוג שאנשים אוהבים.
אם נוסיף לזה את המגבלות בעוצמה הכללית ובתדרים שמכילים אינפורמאצייה מוסיקאלית משמעותית (לא 10 הרץ), נקבל משהו די עלוב בעצם, שזו הייתה התרשמותי ממנו (כמישהו שלא מכור לסוג העיוותי האלה) כששמעתי אותו עם מגבר מנורות של קוואד (303? לא זוכר).
מי מעוניין לנגן בקול רם? יש עוצמה טבעית ויש עוצמה שהיא כבר לא טבעית
אכן, יש עוצמה טבעית -- העוצמה בה מגיעים לאזניך גלי הקול כשאתה מקשיב למוסיקה כזו ב-live.
העוצמה של תזמורת סימפונית, כשנמצאים בקירבתה המיידית, יכולה לעלות על 120dB. כשיושבים באולם, כמה שורות פנימה, העוצמה קטנה בהרבה, אבל יכולה בקלות לעבור את מגבלות השריפה של ה-57 (95dB אמרנו?).
למי שהולך לשמוע הופעות רוק, העוצמה "הטבעית" היא זו שבה שומעים שם -- וזה כבר יכול לעבור את ה-100dB בהרבה מאוד.
גם אם אתה יושב בחדר לא מאוד גדול, ושמוע ג'אז עם טרומבון או חצוצרה, או אפילו פסנתרן מרביץ, זה יכול להגיע לעוצמות בריאות מאוד.
וה-57 לא מסוגל לספק את העוצמות האלה או בכלל להתקרב אליהן.
ואני טוען שאחריו לא יצאו רמקולים טובים
כן יצאו רמקולים חזקים יותר
לא יצאו רמקולים איכותיים יותר
כן יצאו רמקולים מוגבלים פחות
הוא לא "כל כך" מוגבל
אם היית אומר שזה לטעמך/דעתך, אף אחד לא הייה מתווכח איתך בכלל. כטעם/דיעה זה לגיטימי לחלוטין לחשוב כך ואפילו להאמין בזה.
הבעייה היא שאתה מנסה להציג את "הטוב ביותר בעולם" כתכונה אובייקטיבית של הרמקול, שאינה תלוייה בך ואינה קשורה אליך.
ועל
זה אני חושב שאף בר-דעת לא יסכים אתך.
עמיר