מאסטרו אודיו
עוסק בתחום
- הודעות
- 1,790
- מעורבות
- 338
- נקודות
- 83
אני לא מתחבר למונח אודיופיליה. הוא תמיד התנגש לי עם האהבה שלי למוסיקה.
חובב מוסיקה שרוצה לשמוע ברמה גבוהה מאוד לא חייב להיות אודיופיל. או שכן?
באודיופיליה אני רואה את המוסיקה כחומר גלם כדי להגיע לסאונד איכותי. במוסיקה
אני רואה מזון רוחני.
הבעיה שבאודיופילה הסאונד האיכותי נשאר תמיד קומה או שתיים מעל המוסיקה. זה
כמו איזה מקטע DNA שמתחבר לרצף הגנטי שלנו ומשנה אותנו. המעגל לא נסגר: הסאונד
האיכותי לא מוביל את האודיופיל בחזרה למוסיקה כדבר העיקרי. הסאונד נשאר
מטרה בפני עצמה. בנקודה הזו התחביב הזה הופך עבור רבים למייגע ומתסכל. חלק אפילו
מביט בקנאה בבעלי מערכות פשוטות שפשוט נהנים ממוסיקה בצורה הכי פשוטה, הכי לא
מתוסבכת שאפשר.
בגלל זה אני חושב שהעיסוק הבלתי פוסק של האודיופיל בסאונד מחמיץ את העניין. כמה
אחוזים מזמן ההאזנה שלכם מוקדש להאזנה נקייה למוסיקה ולא למערכת? כמה מאיתנו
דוחים את הדבר הפשוט הזה למועד לא ידוע בו ״מערכת הושלמה״? כמה זמן זה לוקח?
כמה מאיתנו היו חובבי מוסיקה שהפכו בעל כורחם לאודיופילים שרק מחכים לרגע הזה,
לחזור לשמוע מוסיקה בשקט, כמו פעם?
מאותה סיבה אני חושב שרוב הסקירות המקצועיות מחמיצות את העיקר.
לרב אני לא מבין את השורה התחתונה: המכשיר עושה מוסיקה או לא? איפה הרגש בכל
המלל הטכני הזה? ולמה לי מדידות בביקורות? לדעתי מדידות צריכות להשאר על המחשב
של המפתח. ביקורות כאלה תוקעות אותנו חזק במגרש הטכנוקרטי. מתישהו, בבית,
הטכנוקרטיה הזאת מתנגשת לנו באוזניים. ביקורת נכונה מחייבת את המבקר להסביר
לנו בדיוק את עולמו המוסיקלי: מה הרקע המוסיקלי שלו, לא הטכני. מה המזון המוסיקלי
שלו. מה הוא שומע ומה מרגש אותו. הקורא צריך להיות מסונכרן לחלוטין עם המבקר
מבחינה מוסיקלית.
חובב מוסיקה שרוצה לשמוע ברמה גבוהה מאוד לא חייב להיות אודיופיל. או שכן?
באודיופיליה אני רואה את המוסיקה כחומר גלם כדי להגיע לסאונד איכותי. במוסיקה
אני רואה מזון רוחני.
הבעיה שבאודיופילה הסאונד האיכותי נשאר תמיד קומה או שתיים מעל המוסיקה. זה
כמו איזה מקטע DNA שמתחבר לרצף הגנטי שלנו ומשנה אותנו. המעגל לא נסגר: הסאונד
האיכותי לא מוביל את האודיופיל בחזרה למוסיקה כדבר העיקרי. הסאונד נשאר
מטרה בפני עצמה. בנקודה הזו התחביב הזה הופך עבור רבים למייגע ומתסכל. חלק אפילו
מביט בקנאה בבעלי מערכות פשוטות שפשוט נהנים ממוסיקה בצורה הכי פשוטה, הכי לא
מתוסבכת שאפשר.
בגלל זה אני חושב שהעיסוק הבלתי פוסק של האודיופיל בסאונד מחמיץ את העניין. כמה
אחוזים מזמן ההאזנה שלכם מוקדש להאזנה נקייה למוסיקה ולא למערכת? כמה מאיתנו
דוחים את הדבר הפשוט הזה למועד לא ידוע בו ״מערכת הושלמה״? כמה זמן זה לוקח?
כמה מאיתנו היו חובבי מוסיקה שהפכו בעל כורחם לאודיופילים שרק מחכים לרגע הזה,
לחזור לשמוע מוסיקה בשקט, כמו פעם?
מאותה סיבה אני חושב שרוב הסקירות המקצועיות מחמיצות את העיקר.
לרב אני לא מבין את השורה התחתונה: המכשיר עושה מוסיקה או לא? איפה הרגש בכל
המלל הטכני הזה? ולמה לי מדידות בביקורות? לדעתי מדידות צריכות להשאר על המחשב
של המפתח. ביקורות כאלה תוקעות אותנו חזק במגרש הטכנוקרטי. מתישהו, בבית,
הטכנוקרטיה הזאת מתנגשת לנו באוזניים. ביקורת נכונה מחייבת את המבקר להסביר
לנו בדיוק את עולמו המוסיקלי: מה הרקע המוסיקלי שלו, לא הטכני. מה המזון המוסיקלי
שלו. מה הוא שומע ומה מרגש אותו. הקורא צריך להיות מסונכרן לחלוטין עם המבקר
מבחינה מוסיקלית.
נערך לאחרונה ב: