נתק בין אודיופיליה ומוסיקה

[omi]

לא מתכוון להטיף, רק נקודה למחשבה.
מה שתיארתי בא מהכרות עם הרבה מאוד אודיפילים ברמה כזאת או אחרת.

אני מאוד אוהב את הפוסטים הלו שעופר פותח לאחרונה. והאמת היא שהם לא רק מעודדים שיח, הם גם די מאתגרים את המחשבה. ומדוע? משום שבסופו של דבר, לא יעזור, כולנו (האודיופילים) כלואים בסורגים הללו שנקראים אודיופיליה. וכן, לפעמים אנחנו שוכחים את המוסיקה.

אני רואה לא מעט סרטונים של אודיופילים עם מערכות על. סרטוני הדגמה של המערכת. לוקחים את הקטע הכי לא מורכב, הכי פשוט לשיחזור, אבל הכי ״מרשים״. איזה קול בס נמוך, תאורה טובה, כלי וחצי שמלווה את הסולן והנה - וואו. כי לא היופי שבשיר הוא זה שמוצג אם כי היופי שבהגשתו.

אני מכיר מעט מאוד אודיופילים שיאתגרו את המערכת שלהם הם משהו מורכב - קלאסי, סימפוני - ויצלמו. או איזה ביג בנד מאתגר. אפילו אם זה סיגנון המוסיקה המועדף עליהם.

מסכים לגמרי. המוזיקה בתערוכות וביוטיוב מגוחכת, אין לזה מילה אחרת, וקודוס לעופר (ולערן) על הרפרטואר המאתגר. יכול להיות שקראתי את דבריו בחומרה יתירה ועל כך סליחה, המדיום הזה לפעמים מחטיא (במובן גורם לחטוא), ועוד מול אדם שפגשתי 1X1 ואני מעריך. אנסה אם כן לדייק, במה שכתב(ת) יש אבסולוטיות של אדם מאמין. אי אפשר לשמוע סימפוניה ולהתפעל ממוצרט הגאון ובמאחורה של הראש גם לשמוע כמה צלול האבוב מעל הבסון? קשה לפרק מה זו ההנאה ממוזיקה, חלק ממנה היא בכלל סוג של גאווה עצמית על כך שאני מבין אותה, אז הוספתי להנאה עוד מימד של אודיופיליה.

לפני כמה שנים נמאס לי מהמערכת בבית ותאכלס הכי נהניתי להקשיב באוטו (ובעבודה אבל זה סיפור אחר) , אז מכרתי והרמתי משהו צנוע שעוד בהתהוות שמהנה אותי. לשמוע באוטו (אותו אחד, בעוונותי) עדיין כיף אבל זו חוויה פחותה כי באמת לא שומעים מספיק מהמוזיקה ופחות מבינים את גאונותו של מוצרט/בואי/רוברט פלאנט. אז אני יותר מסכים עם עופר מאשר לא.

 

[מאסטרו אודיו]

אי אפשר לשמוע סימפוניה ולהתפעל ממוצרט הגאון ובמאחורה של הראש גם לשמוע כמה צלול האבוב מעל הבסון?

לא רק שאפשר, זה המיצוי של כל העניין. כשהכל מתחבר ביחד.

 

[arb]

עופר היקר


כבר בשרשור הקודם שלך דוסקס לא מעט על מה היא אותה מערכת אודיו טובה.

אני יוצא מנקודת הנחה שלחובבי מוסיקה ובעיקר למוסיקאים ( למרות שידם אינה נוגעת באודיופיליה) היכולות להבחין בכזו מערכת. מנגד הסיכוי שלהם להרכיב סט אפ כזה הוא קלוש. מעל לכל הסיבה לכך היא העדר עניין, וכנל נסיון בתחום.

גם כאן כמו במוסיקה עצמה אין קיצורי דרך. כמה מסובך ללמוד לבצע יצירה מוסיקלית עד לרגע שהיא קורמת עור וגידים. כמה ידע וזמן נדרשים להביא יצירה מורכבת לאותה שלמות ברמת הביצוע, שנים, עשרות שנים? את התשובה עופר אתה יותר ממכיר. אותה הדרך הסיזיפית לא פעם לבצע את המוסיקה ולהוציא אותה מהכח אל הפועל היא היינו הך בנוגע לשחזורה במערכת.

הנשגב האודיופילי מבחינתי זו אותה הכמיהה לשחזר את המוסיקה עד קצה היכולת, ובעיקר במלא העוצמה על אף המגבלות האוביקטיביות שכרוכות בדבר. מכאן מה לעשות שזה לא סוד שהתחביב הנדון הוא האמצעי להשגת מטרה זו.

לדעת שאתה נמצא על אותה סקאלה של אייכות, משמע ללמוד לזהות תוצאת סאונד דו ערוצי שאינו שכיח ובעיקר זמין לכל דיחפין .

יש שיעדיפו לשמוע חצי שעה ברצף את ניגנתו של חפץ, או את הגיטרה של גו' מלווה את הווקל הבלתי נתפס של אלה ולבסוף להתעלף מאושר כמו בחלום, על פני הרדמות במהלך שמיעת אופרה שמגוללת עלילה משמימה מהמאה -15 וזאת כבר במערכה השנייה.


אין כאן תחרות בין מה אנחנו אמורים לשמוע, או להשמיע בטסטים, לבין מה שאנחנו שומעים כעת. כל מוסיקה שהיא קשה לשחזור. כן שמעתי כבר על הקלישאה שסקסופן סולו קל לשחזור! מכאן גם שלא בושה לבחון או להשוות קטע מסויים יותר מכמה פעמים ולחזור על כך לאורך תקופה. הסיבה היא שרגע לפני שהייאוש הסוני משתלט עלינו, מגיע אותו האור הנכסף בקצה המנהרה וטורף את הקלפים . בסופו של דבר כמו בכל תחום לכל דבר יש מחיר. מכאן שהתהליך על מורכבותו אמנם יכול לבוא על חשבון האזנה הכללית שלנו. מנגד וזה העיקר, הוא גורם להעמיק ולהרחיב את אהבתנו למוסיקה. יתרה מזאת, לחשוף אותנו ביתר שאת לחומרים שלא נהגנו להאזין להם גם מהסיבה שהאייכות שלהם נשמעה לנו ירודה.

במידה שתאזין למערכת של אודיופיל שלא מתעצל ושב וחוזר ולא מוותר לעצמו לשפר מקטעים מסויימים, תבחין במובהק באותם פרמטרים סוניים שעד היום לא שמת לב שהם כלל קיימים. להאמין לי או לא, זו אופרה אחרת לגמרי, במצב כזה אין סיכוי להרדם ולא משנה באיזה ז'אנר מדובר, ובעיקר באיזו מערכת!

הבדל תהומי מתרחש בין להאזין לקונצרט או כל מוסיקה חיה, לבין היותך צפון בחדר שמע (סלון) מטופל, מול מערכת מושקעת וזאת במיקום אופטימלי. להגיע לקיסריה, היכל התרבות, או מנגד לקונצרטחבאו באמסטרדם, ולקלוט בעיקר שאתה נמצא בזווית ובמרחק לא הגיוניים לבמה, מוקף בקהל שמזמזם לך בזמן הקונצרט באוזן זו חוויה שונה בתכלית. לאמור, יש שוני מהותי ברמת הריכוז כנל בנוגע לשקט הנדון, והרבה פחות בכל הנוגע לאייכות הסונית, וזאת לא רק על פי נסיוני.

מכאן שצורת האזנה האודיופילית מראש אמורה להיות יותר אינטימית, ואף מזוככת יותר. התזמורת נמצאת מולך ולאונרד נשמע ( כמו ) שר לך בניגוד למתנגן לו ברקע ממערכת פשוטה. לגבי הרעשים מה לעשות אכן קיימים גם כאן רעשים רק מסוג אחר, אלה שהם תולדה מהשיחזור גופא ועדיף לדעת לטפל בהם.

נכון, גם קיים אותו ה"פטיש" שאוחז בנו ולא מרפה. מה שגורם לנו להפוך המערכת לא פעם מושא לסגידה, ובדומה לילד לחוות התרגשות בלתי נשלטת בבואנו לרכוש צעצוע חדש. ההתרגשות הזו חשוב לציין לא מתפוגגת לה כך סתם. הסיבה היא שאותו צעצוע חדש אחראי להביא לשידרוג הסוני המיוחל וזה הטריגר.

ולסיום, נדבך נוסף וחשוב הוא אותה הפריבילגיה להתיישב ולהשוות לא פחות מכל חובב מוסיקה או מוסיקאי, ביצועים שונים ( כנל הדפסות) אפשר של רוק, פופ, ג'אז מוסיקת עולם או קלאסית. קונצרטו באורך מלא , סימפוניה, פרק, או פרט כמו קדנצה, ובכללי צורת נגינה ניצוח שירה ושות', בסופו של דבר מדובר גם ולא פחות באיכות, ובאיכות יש xo ויש v.s.o.p!

שבת שלום!

 

[גיא]

אני מאוד אוהב את הפוסטים הלו שעופר פותח לאחרונה. והאמת היא שהם לא רק מעודדים שיח, הם גם די מאתגרים את המחשבה. ומדוע? משום שבסופו של דבר, לא יעזור, כולנו (האודיופילים) כלואים בסורגים הללו שנקראים אודיופיליה. וכן, לפעמים אנחנו שוכחים את המוסיקה.

אני רואה לא מעט סרטונים של אודיופילים עם מערכות על. סרטוני הדגמה של המערכת. לוקחים את הקטע הכי לא מורכב, הכי פשוט לשיחזור, אבל הכי ״מרשים״. איזה קול בס נמוך, תאורה טובה, כלי וחצי שמלווה את הסולן והנה - וואו. כי לא היופי שבשיר הוא זה שמוצג אם כי היופי שבהגשתו.

אני מכיר מעט מאוד אודיופילים שיאתגרו את המערכת שלהם הם משהו מורכב - קלאסי, סימפוני - ויצלמו. או איזה ביג בנד מאתגר. אפילו אם זה סיגנון המוסיקה המועדף עליהם.

ואני לעומת זאת מעולם לא ״קיבלתי״ את זה שמסרטון ניתן לקבוע את טיבה של מערכת. להבין איכות סאונד גם של מערכת על חלל לא ניתן לקבל מסרטון. לא אומר שסרטונים זה לא נחמד, זה אחלה אבל לא אומר מאום על טיב הסאונד והיכולות של אותה מערכת.

 

[מאסטרו אודיו]

הבדל תהומי מתרחש בין להאזין לקונצרט או כל מוסיקה חייה, לבין היותך צפון בחדר שמע (סלון) מטופל, מול מערכת מושקעת וזאת במיקום אופטימלי. להגיע לקיסריה, היכל התרבות, או מנגד לקונצרטחבאו באמסטרדם, ולקלוט בעיקר שאתה נמצא בזווית ובמרחק לא הגיוניים לבמה, מוקף בקהל שמזמזם לך בזמן הקונצרט באוזן זו חוויה שונה בתכלית. לאמור, יש שוני מהותי ברמת הריכוז כנל בנוגע לשקט הנדון, והרבה פחות בכל הנוגע לאייכות הסונית, וזאת לא רק על פי נסיוני.

מכאן שצורת האזנה האודיופילית מראש אמורה להיות יותר אינטימית, ואף מזוככת יותר. התזמורת נמצאת מולך ולאונרד נשמע ( כמו )שר לך בניגוד למתנגן לו ברקע ממערכת פשוטה. לגבי הרעשים מה לעשות אכן קיימים גם כאן רעשים מסוג אחר, אלה שהם תולדה מהשיחזור גופא ועדיף לדעת לטפל בהם.

לפני שנים זכיתי להיות בסיבוב הפרידה של לני מאולמות הקונצרטים עם התשיעית של מאהלר בהיכל התרבות. אחת החוויות הגדולות שהיו לי. לפני כמה שנים יצאה ההקלטה מהגינזכים של הפילהרמונית ועלתה על דיסק. יש לי את הדיסק אבל אני חושש לשמוע אותו.
החווייה של לני, קונצרט פרידה, מאהלר 9, האקוסטיקה של היכל התרבות הישן...
מה אתה אומר, לסובב את הדיסק או לשמור את הזכרון?

 

[arb]

לפני שנים זכיתי להיות בסיבוב הפרידה של לני מאולמות הקונצרטים עם התשיעית של מאהלר בהיכל התרבות. אחת החוויות הגדולות שהיו לי. לפני כמה שנים יצאה ההקלטה מהגינזכים של הפילהרמונית ועלתה על דיסק. יש לי את הדיסק אבל אני חושש לשמוע אותו.
החווייה של לני, קונצרט פרידה, מאהלר 9, האקוסטיקה של היכל התרבות הישן...
מה אתה אומר, לסובב את הדיסק או לשמור את הזכרון?

כמובן שאני מבין את החשש שלך שמא יסדק אותו טעם מופלא שנשאר לך מאותו קונצרט יחודי כתוצאה מהאזנה המחודשת לאותה הקלטה אלמותית.

ללא קשר אישית אהבתי יותר האקוסטיקה הישנה של ההיכל שהעבירה מצלול הפילהרמונית בצורה דרמטית יותר מרגשת, ואותנטית.

להשאר עם הזיכרון של דבר שכל כך התרגשת ממנו, ולנעול אותו במגירה, כשבאפשרותך לחזור ולגעת בו ולבחון אותו על ציר הזמן, בעיקר עם הציוד שעומד כיום לרשותך אני לא הייתי מהסס לרגע!

 

[Pooki]

אספני מוזיקה וחובבי מוזיקה שנכנס בתמימותם לפלונטרל של להתאכזב ממערכת שהם רכשו ואם לא נהנים כמו בעבר מוזיקה.

1. כנראה שיבואן לא ממש התאמץ לבנות ללקוח סט שיתן מענה נכון ללקוח והתאמצות הייתה בלמכור.
2. יש פתרון דיי פשוט לחובבי מוזיקה שחשים הם לא מצליחים להנהות מאזנה למוזיקה כמו בעבר, למכור את המערכת ולחזור לסט היי פיי פשוט , לא צריכה להיות בושה בזה אם זה יחזיר להם את קסם באזנה.
3. כל מאזין מוזיקה ואספן ואם מדובר גם במוזיקאי או טכני סאונד , יכולים רק לפנטז לחזור לגיל 15
שהם שמעו לראשונה רד של קרימזון או קולטריין לאבספרמי.

4. מי שבאמת חיי ואוהב מוזיקה מעומק ליבו ,הוא יפיק הנאה מלשמוע מוזיקה דרך הרמקולים של מסך הטלויזיה.

5. כנראה גם שהוא לא הסתפק בחמישה אלבומים שהוא שומע הלוך ושוב 30 שנה.

6. בקשר לסקירות , לא בטוח שאם אינפורמציה כגון כמה שנות נגינה יש לסוקר , כמה שנים הוא מאזין למוזיקה ,כמה שנים הוא מאזין לסגנונות מוזיקה שכיום הוא מגדיר אותם כחלק ממה שהוא שומע בשותף, אני לא בטוח שזה יחדד כלום אפילו יבלבל.

 

[Pooki]

ואם כבר נאמנים קודם למוזיקה , חייב לומר
שתקליטים שזיו מאודיו זיפ מייבא שאפו.


לא בטוח שכוונה של כל מוזיקאים לעשות נעים באוזן או בהקלטה ואין קשר באופן ישיר לאיכות המערכת.


בטוח ש sam river בתקליטים אצל זיו לחלק ממאזינים על מערכת שיותר קצה ככה השקיפות של המוזיקה הלא חנפנית תשתקף.

 

[לני]

אני לא מתחבר למונח אודיופיליה. הוא תמיד התנגש לי עם האהבה שלי למוסיקה.
חובב מוסיקה שרוצה לשמוע ברמה גבוהה מאוד לא חייב להיות אודיופיל. או שכן?
באודיופיליה אני רואה את המוסיקה כחומר גלם כדי להגיע לסאונד איכותי. במוסיקה
אני רואה מזון רוחני.

הבעיה שבאודיופילה הסאונד האיכותי נשאר תמיד קומה או שתיים מעל המוסיקה. זה
כמו איזה מקטע DNA שמתחבר לרצף הגנטי שלנו ומשנה אותנו. המעגל לא נסגר: הסאונד
האיכותי לא מוביל את האודיופיל בחזרה למוסיקה כדבר העיקרי. הסאונד נשאר
מטרה בפני עצמה. בנקודה הזו התחביב הזה הופך עבור רבים למייגע ומתסכל. חלק אפילו
מביט בקנאה בבעלי מערכות פשוטות שפשוט נהנים ממוסיקה בצורה הכי פשוטה, הכי לא
מתוסבכת שאפשר.

בגלל זה אני חושב שהעיסוק הבלתי פוסק של האודיופיל בסאונד מחמיץ את העניין. כמה
אחוזים מזמן ההאזנה שלכם מוקדש להאזנה נקייה למוסיקה ולא למערכת? כמה מאיתנו
דוחים את הדבר הפשוט הזה למועד לא ידוע בו ״מערכת הושלמה״? כמה זמן זה לוקח?
כמה מאיתנו היו חובבי מוסיקה שהפכו בעל כורחם לאודיופילים שרק מחכים לרגע הזה,
לחזור לשמוע מוסיקה בשקט, כמו פעם?

מאותה סיבה אני חושב שרוב הסקירות המקצועיות מחמיצות את העיקר.
לרב אני לא מבין את השורה התחתונה: המכשיר עושה מוסיקה או לא? איפה הרגש בכל
המלל הטכני הזה? ולמה לי מדידות בביקורות? לדעתי מדידות צריכות להשאר על המחשב
של המפתח. ביקורות כאלה תוקעות אותנו חזק במגרש הטכנוקרטי. מתישהו, בבית,
הטכנוקרטיה הזאת מתנגשת לנו באוזניים. ביקורת נכונה מחייבת את המבקר להסביר
לנו בדיוק את עולמו המוסיקלי: מה הרקע המוסיקלי שלו, לא הטכני. מה המזון המוסיקלי
שלו. מה הוא שומע ומה מרגש אותו. הקורא צריך להיות מסונכרן לחלוטין עם המבקר
מבחינה מוסיקלית.

עולם הטכנוקרטיה גורם לרבים מהאודיופילים ויברציות שליליות בכל הגוף.
בדיוק כמו גרף נרות של מדד s&p .
השפה ההנדסית שהיא בסיס לכל מערכת אינה השפה המדוברת של האודיופיל הממוצע.
כדי לקשר בין הפערים בשפה יצרנים משווקים את המוצרים שלהם בתאורי סופרלטיבים, שבאמת חסר משמעות בעולם שבו כול חברה מתגאה במוצרים שלה.

הבעיה היא שמערכת טובה צריכה להיות מורכבת מחלקים שמשתלבים אחד עם השני בסביבה הביתית והבעייתית של הלקוח.
סתם לצורך הדוגמה באתר השחור יש פוסט חדש על מדידות רעש בחשמל והשפעת קונדידנרים על החשמל.
הוצגו תוצאות לשני קונדישרים .
שניהם טובים ושניהם קיבלו ביקורות טובות ושניהם מנקים טוב את החשמל מרעשים.
הבעיה שאחד המכשירים נשמע פחות טוב ממכשיר השני.
הוא לא פחות טוב.הסיבה היא שהוא פשוט פחות מתאים לחשמל באותה הדירה.

וזה הפער שפוגע בנו הצרכנים.
אין לנו עדיין את "השפה" שמאפשרת לנו להתאים בין המוצרים השונים על מנת שהתוצר הסופי יתאים לסגנון שאנו אוהבים.

 

[אפי ווגדן]

אני לא מתחבר למונח אודיופיליה. הוא תמיד התנגש לי עם האהבה שלי למוסיקה.
חובב מוסיקה שרוצה לשמוע ברמה גבוהה מאוד לא חייב להיות אודיופיל. או שכן?
באודיופיליה אני רואה את המוסיקה כחומר גלם כדי להגיע לסאונד איכותי. במוסיקה
אני רואה מזון רוחני.

הבעיה שבאודיופילה הסאונד האיכותי נשאר תמיד קומה או שתיים מעל המוסיקה. זה
כמו איזה מקטע DNA שמתחבר לרצף הגנטי שלנו ומשנה אותנו. המעגל לא נסגר: הסאונד
האיכותי לא מוביל את האודיופיל בחזרה למוסיקה כדבר העיקרי. הסאונד נשאר
מטרה בפני עצמה. בנקודה הזו התחביב הזה הופך עבור רבים למייגע ומתסכל. חלק אפילו
מביט בקנאה בבעלי מערכות פשוטות שפשוט נהנים ממוסיקה בצורה הכי פשוטה, הכי לא
מתוסבכת שאפשר.

בגלל זה אני חושב שהעיסוק הבלתי פוסק של האודיופיל בסאונד מחמיץ את העניין. כמה
אחוזים מזמן ההאזנה שלכם מוקדש להאזנה נקייה למוסיקה ולא למערכת? כמה מאיתנו
דוחים את הדבר הפשוט הזה למועד לא ידוע בו ״מערכת הושלמה״? כמה זמן זה לוקח?
כמה מאיתנו היו חובבי מוסיקה שהפכו בעל כורחם לאודיופילים שרק מחכים לרגע הזה,
לחזור לשמוע מוסיקה בשקט, כמו פעם?

מאותה סיבה אני חושב שרוב הסקירות המקצועיות מחמיצות את העיקר.
לרב אני לא מבין את השורה התחתונה: המכשיר עושה מוסיקה או לא? איפה הרגש בכל
המלל הטכני הזה? ולמה לי מדידות בביקורות? לדעתי מדידות צריכות להשאר על המחשב
של המפתח. ביקורות כאלה תוקעות אותנו חזק במגרש הטכנוקרטי. מתישהו, בבית,
הטכנוקרטיה הזאת מתנגשת לנו באוזניים. ביקורת נכונה מחייבת את המבקר להסביר
לנו בדיוק את עולמו המוסיקלי: מה הרקע המוסיקלי שלו, לא הטכני. מה המזון המוסיקלי
שלו. מה הוא שומע ומה מרגש אותו. הקורא צריך להיות מסונכרן לחלוטין עם המבקר
מבחינה מוסיקלית.

פוסט נכון ומעורר שאלות שנוגעות לצנטרום של הלב.
לא פעם הרהרתי ביני לבין עצמי ממה אני נהנה יותר, מאיכות הסאונד או מאיכות המוסיקה?
אודיופיליה היא מחלה וגם אם לא עונה על כל מגדיריה היא לכל הפחות תסמונת.
יש הלוקים בה במידה מועטה והם בדרך כלל מסתפקים בציוד בינוני ושומעים איתו את המוסיקה שהם אוהבים ובכייף.
ויש כאלה שזכו ללקות בה באופן חמור והם לא נחים לרגע.
יש להם ציוד יקר להחריד ופלייליסטים מסודרים לא לפי הזאנרים של המוסיקה אלא לפי איכויות הסאונד.
הם נחרדים בכל פעם שיוצא פריט ציוד חדש שמבטיח לשפר עוד יותר את הסאונד, ומרגישים מקופחים או בעלי לקות כלשהי בלעדיו. אבל עד מהרה מתפוגגת החרדה והופכת למרוץ להשגת המטרה. ואינם נחים לרגע עד ששמים את היד על הציוד החדש ולרוב תוך כדי בדיקה הם מגלים ציוד טוב יותר ויקר יותר וממהרים לצרף אותו אליהם.
ומה רע בזה אני שואל?
למה לא להתרגש ממשהו? וכבר אמרו חכמים שאישה יפה וכלי נאה מרחיבים דעתו של אדם.
ונאה הוא גם איכותי, שנו רבנן.
כולם יודעים שזהו מירוץ שלא יגמר לעולם ומעטים יודעים שהדרך אל המטרה הוא חלק לא קטן מהכייף.
ומי שלא ראה שמחת אודיופיל על ציודו לא ראה שמחה מימיו.
וכעת לשאלה ממה הם - האודיופילים - נהנים יותר, מהציוד - קרי איכות הסאונד - או מהמוסיקה ?
מותר לומר ולא תהא זו טעות שבאופן בסיסי, למעט בודדים, האודיופילים אוהבים מוסיקה. בודדים הם אלה שאוהבים רק סאונד איכותי והמוסיקה פר- סה לא מעניינת אותם.
אהבת המוסיקה היא שמניעה אותם להשקיע ממון עצום בשיפור הסאונד. כי הם רוצים לשמוע את כל הצלילים. ובאופן הכי טבעי והכי קרוב למציאות. בלי שטונים נמוכים או אחרים יעוותו או ישנו את המקור.
והמירוץ קיים ויימשך.
דומה הדבר למכונית. שיעודה הוא להוביל מנקודה א לנקודה ב.
יש כאלה שקונים מכונית בינונית, פשוטה ואמינה נוסעים אתה לכל מקום ונהנים לאללה.
ויש כאלה שקונים מכוניות משוכללות מהירות מפוארות וגם הם נוסעים איתן מנקודה א לנקודה ב.
ההבדל הוא איך הם עושים את הדרך?
אלה האחרונים מבסוטים מזה שהמכונית מצליחה להוביל אותם בבטחה ועל הדרך הם נהנים מהפאר של המכונית מהמזגן השקט מהמושבים המענגים... (ונתעלם לרגע ממערכת הקול...)
ויש כאלה שנהנים בנוסף לפאר הנל גם מהביצועים של המכונית, מאחיזת הכביש, מהתאוצה, מהמהירות ואפילו ממשוב ההגה. ולא פחות מהמותג עצמו ומהעמד שהוא מקנה.
ואלה האחרונים הם אוטויופילים מושלמים וגם הם בלי כל הגיון כלכלי מחליפים את המכוניות הנפלאות שלהם בחדשות, מבטיחות יותר והדרך אליהן ספונה באושר...
וכמוהם גם אני. אודיופיל או כמו שאשתי אומרת - אודיוביל - נהנה מהמוסיקה שאני אוהב לשמוע ויודע שאני הכי קרוב שיש למקור של הצליל, ונהנה גם מהסאונד.
ולא מתבייש לומר ואפילו גאה - שאני נהנה מאוד מאוד מאוד מהסאונד לכשעצמו, ויש לי פלייליסטים שלמים של מוזיקה אודיופילית.
וממה אני נהנה יותר? עשיתי קצת חשבון.
70% מהמוסיקה
25% מהסאונד
5% מהרכישה של הציוד החדש.


אמור מעתה, אלה הפשוטים נהנים פעם אחת. ואלה המכורים קשה נהנים שלש פעמים. מהסאונד, מהדרך אל הציוד החדש וכמובן מהמוסיקה.

 

[gds]

יפה אפי. הצורך להגיע לצליל שלא יגרום לסוג של הפרעה נפשית וגופנית זה גן שמועצם אצל חלק קטן מהאוכלוסיה והוא אינו סתם גחמנות והוא כנראה מגיע מקדמת דנא שבעלי חיים בתוך עדר או להקה ענקיים מסוגלים לזהות את קריאתם של צאצאיהם ובני זוגם. כמו שטעם מר מעיד על מזון שעלול להיות רעיל צליל שאינו מתקבל נכון באוזנו של האודיופיל גורם לו להיות בדריכות מעייפת עד שהוא מוצא את הסיבה ומתקנה.

 

[אפי ווגדן]

יפה אפי. הצורך להגיע לצליל שלא יגרום לסוג של הפרעה נפשית וגופנית זה גן שמועצם אצל חלק קטן מהאוכלוסיה והוא אינו סתם גחמנות והוא כנראה מגיע מקדמת דנא שבעלי חיים בתוך עדר או להקה ענקיים מסוגלים לזהות את קריאתם של צאצאיהם ובני זוגם. כמו שטעם מר מעיד על מזון שעלול להיות רעיל צליל שאינו מתקבל נכון באוזנו של האודיופיל גורם לו להיות בדריכות מעייפת עד שהוא מוצא את הסיבה ומתקנה.

חלק גדול הגיע לשלב שבו הם לא רוצים כלכך לשמוע את קריאות הצאצאים...

 

[zs]

לא מבין למה יבואן כותב מה שכותב.
לפי דבריו שימכור מוזיקה "הדלק הרוחני".
אבל מידידות קרובה עם הרבה נגנים,
האנדרנלין והדופימין אצלהם מגיע מהנגינה על הכלי והיכולת ליצור מוזיקה.
בעוד שאדיופילים ההתחברות וההזדהות שלהם עם האומן היא דרך השמיעה של היצירה.דהיינו ככל שאני שומע טוב יותר ,אני נהנה ומתחבר יותר.
כמו בסקס...מה עדיף לגמור פעמיים בשעה כל פעם 5 דק או פעם אחת במעלית אחרי 7 דק....בשניהם גומרים.

 

[omi]

שאלה טובה. מעלית יורדת או עולה?

 

[SONYES]

לפני שנים זכיתי להיות בסיבוב הפרידה של לני מאולמות הקונצרטים עם התשיעית של מאהלר בהיכל התרבות. אחת החוויות הגדולות שהיו לי. לפני כמה שנים יצאה ההקלטה מהגינזכים של הפילהרמונית ועלתה על דיסק. יש לי את הדיסק אבל אני חושש לשמוע אותו.
החווייה של לני, קונצרט פרידה, מאהלר 9, האקוסטיקה של היכל התרבות הישן...
מה אתה אומר, לסובב את הדיסק או לשמור את הזכרון?

גם אני ההיתי בקונצרט הזה היה בדיוק ב25.8.1985 שזה גם יום הולדתו
אני מחזיק בכל 4 הביצועים של לני עם מאהלר 9 + וידאו עם VPO 1971-4 דוייטה גרמפון

הפילהרמונית ניו יורק -קולומביה

הפילרמונית ברלין 1979 לפני שקרייאן הקליט את הגירסה שלו באנלוג DGG

תזמורת הקונצרחטבאו 1985 DGG

הפילהרמונית הישראלית 1985 הקלטה מקונצרט יחיד בלבד שהיה הליקון

בנוגע לדיסק של הפילהרמונית המגינזח אז ככה אכן שומעים המון פרטים אבל התופי דוד טימפני מוקלטים גדולים מכל התזמורת במקומות מסויימים וטיפה כאילו האוזן שלך רק על הטימפני ... ממליץ לשמוע עם רמקולי מדף? כל דבר מעל לזה ישתלט על הבמה ממש יוצאים ענקים ....ומגבר הי קורנט
יש יותר נפח בכלים ובכלי מיתר מאלו שיצאו בשנים קודמות או לאחר מכן
היה משהו בהקלטות של הפילהרמונית שהוקלטו לקול ישראל אז
על טייפים של שטודר A-80 כנראה ?
בקרתי באולפנים אלו של התא הקלטות של התזמורת עם רמקולים טנוי זוכר בבירור ראיתי שטודר אבל לא זוכר אם היה הA-80

אכן ביצוע מרטיט בעוצמה בדרמה באירוע זוכר ישבתי באולם בשורות הראשונות היה חשוב לי כל התמונה ויזואלית של התזמורת ... ככה שאני מקשיב כמו שהייתי מקשיב בבית בין שני רמקולים לשמוע את הכל בדיוק ...לא מהצד לא מלמעלה לא מלטה שורות ראשונות ....
היה זרם באולם להפתעתי היו שקטות כל הנשים עם הסוכריות ובשמים השונים ממש רחפו באויר אבל
המיקוד שלי היה בתיזמורת ראיתי אותם פרוסים על הבמה ממש לעומק לרוחב גובהה ...
ההקלטה יצאה מלאה ממש רחבה עם פירוט פנמי יפה מאד לקבוצות המיתרים
כלי הקשה חוץ מטמפני מוקלטים בפתוח במיקום מצויין
כלי הנשיפה גדולים ממש
אם הטימפני היה מוקלט פחות מהנפח שלו באמת היה זה הקלטה מדהימה לקונצרט חיי מ1985 באיקוסטיקה היבשה משהו של היכל התרבות ...
הגוונים אז היו יותר עגולים ממה שאני שומע היום בבית

ברנשטיין הגיע לארץ שוב 1986 עם בפתיחת העונה עם העולם החדש
הגיע שוב ב 1988 עם דבוזאק קונצרטו לצלו ושלמו
והגיע בפעם אחרונה ביצירות הינדמית מהקלטות היפות ש DGG הקליטה בהיכל התרבות
תשמעו את ורייאציות על נושאים של וובר עד היום משמש אותי לרפראנס לכוון מיקום כלים בספקטרום
העומק רוחב הבמה ..

לסיכם
סובב סובב סובב

 

[zs]

גם אני ההיתי בקונצרט הזה היה בדיוק ב25.8.1985 שזה גם יום הולדתו
אני מחזיק בכל 4 הביצועים של לני עם מאהלר 9 + וידאו עם VPO 1971-4 דוייטה גרמפון

הפילהרמונית ניו יורק -קולומביה

הפילרמונית ברלין 1979 לפני שקרייאן הקליט את הגירסה שלו באנלוג DGG

תזמורת הקונצרחטבאו 1985 DGG

הפילהרמונית הישראלית 1985 הקלטה מקונצרט יחיד בלבד שהיה הליקון

בנוגע לדיסק של הפילהרמונית המגינזח אז ככה אכן שומעים המון פרטים אבל התופי דוד טימפני מוקלטים גדולים מכל התזמורת במקומות מסויימים וטיפה כאילו האוזן שלך רק על הטימפני ... ממליץ לשמוע עם רמקולי מדף? כל דבר מעל לזה ישתלט על הבמה ממש יוצאים ענקים ....ומגבר הי קורנט
יש יותר נפח בכלים ובכלי מיתר מאלו שיצאו בשנים קודמות או לאחר מכן
היה משהו בהקלטות של הפילהרמונית שהוקלטו לקול ישראל אז
על טייפים של שטודר A-80 כנראה ?
בקרתי באולפנים אלו של התא הקלטות של התזמורת עם רמקולים טנוי זוכר בבירור ראיתי שטודר אבל לא זוכר אם היה הA-80

אתה ההוכחה שאין נתק בין אהבה למוזיקה לבין אודיופיליה.
עמיר קסנר למשל עם מע על..
אני שהולך לכל מני ושומע עם מע שאינה סטנדרט במחסני חשמל.
הרצון לשמוע מה שרובם לא שומעים חד וחלק זוהיא תופעה נפשית שבה ההגוף רוצה להתחבר עם המוזיקה.
ולא כל מי שאוהב מוזיקה חש את הרצון הזה.
כך שאין שום נתק בין אדיופיליה למוזיקה.ההפיך הגמור מכך.שני יצרים
שמתחברים.

 

[SONYES]

אתה ההוכחה שאין נתק בין אהבה למוזיקה לבין אודיופיליה.
עמיר קסנר למשל עם מע על..
אני שהולך לכל מני ושומע עם מע שאינה סטנדרט במחסני חשמל.
הרצון לשמוע מה שרובם לא שומעים חד וחלק זוהיא תופעה נפשית שבה ההגוף רוצה להתחבר עם המוזיקה.
ולא כל מי שאוהב מוזיקה חש את הרצון הזה.
כך שאין שום נתק בין אדיופיליה למוזיקה.ההפיך הגמור מכך.שני יצרים
שמתחברים.

יש בזה משהו
ממש ברגעים אלא אני מאזין למאהלר 9 עם ברנשטיין בהיכל התרבות 25.8.1985
כן אני אוהב לשמוע את התזמורת פרוסה לפני במיקום הכלים בדיוק אילו ההיתי בקונצרט
ורגיש במיוחד היכן הכלים קונטרבסים חצוצרות טמפני כינורות ויולות כלי נשיפה מעץ מתכת כלי הקשה כוכו
האם זו אודיופיליה ???
אני לא מגדיר את עצמי כאודיופיל בשלב זה של החיים שלי כנראה עברתי את 60 יותר כיף לי לשמוע כמו שזה
ובשרשור אחר אמרתי גם נהנה ממערכת ישנה יותר וצנועה יותר ולא מפוצצת ויקרה נהנה באותה מידה
נכון שומע דברים שאדם רגיל לא שומע אפילו כל נקישה או דריכה של המנצח על הפודיום או סתם מישהוא השתעל או זז עדיין שומע את זה היטב
כמובן בחורף שמיעה מתחדדת פי כמה מונים בגלל לחות באויר לעומת ימים אלו למרות המזגן השקט יחסית ...
יש קשר כמו שאתה אומר אני מגדיר את עצמי חובב מוסיקה מושבע ואוהב לשמוע גם יפה גם מערכת פיוניר פשוטה בחדר שינה נהנה לא פחות בזמן דימדומי הבוקר או לילה מאוחר .....
כן תופעה נפשית אצלי זה לא שריטה זה גרנד קניון אבל הפסקתי לקנות עוד ועוד רק מוסיקה אני קונה
וגם זה הפסקתי כי אני צריך לפחות 4 מחזורי חיים לשמוע רק מה שיש לי על המדפים
מערכות יש מספיק 4 קומפלט שכל אחד היה מרוצה לשמוע בפשוטה ביותר גם

 

[pruym]

קשה לי להאמין שיש מי שהגיע לתחביב האודיו לא דרך המוזיקה, אדם קודם כל נהנה ממוזיקה ואז, רק אז מתחיל לחפש מכשירים שיגרמו לו לשמוע את המוזיקה שהוא אוהב יותר טוב. אני מניח שלכל אחד מהאודיופילים היה טריגר כלשהו אולי שמע אצל מישהו ממש טוב, אולי במקרה התגלגל לפורום כשחיפש לקנות רמקולים וקלט שיש פה כמה פסיכים…
בכל מקרה לדעתי מי שטוען שהאודיופילים הכבדים מנותקים ממוזיקה ורק עוסקים בציודפיליה סתם מתנשא. גם מי שלעולם לא מגיע לשקט אודיופילי מגיע לנירוונה מוזיקלית עם המערכת הנוכחית שלו…

 

[SONYES]

בדיוק ככה נהנה גם ממערכת צנועה העיקר המוסיקה אבל אם אפשרי לשמוע את האויר מסביב לכלים באולם אז דיינו