נשמה בצליל! וואו!!!

[stereophile]

ברור כרמי.

אני רוצה לקבל טבעיות. ככל שהמערכת פחות נטרלית היא פחות טבעית.

טבעיות היא תכונה אבסטרקטית, סובייקטיבית (ובטח לא מדידה) שבעצם מתארת מצב שמבחינת המאזין מדובר בהאזנה לצליל החי.
כשהיא מתקיימת, אז בעצם כל האספקטים של סאונד טוב מתקיימים ברמה כזו או אחרת, כנראה גם באופן כזה שהתוצר הסופי עולה על סכום חלקיו (כי עובדה שהגדרנו את הצליל כטבעי מבחינתינו).

 

[AK1]

לגבי תפקיד המערכת, כמובן שתפקידה לשחזר את המוזיקה

לא רק שזה לא מובן מאליו, זה גם לא נכון, מה גם שאין לה אפשרות, אפילו תיאורטית, לעשות את זה.

במקרה הספציפי שלך -- שהוא דומה להרבה מקרים אודיופיליים אחרים -- מה ש"עושה לך את זה" זה כשנדמה לך שמה שאתה שומע גורם לך לחשוב ש"מדובר בצליל חי, טבעי, נושם, נוכח בחדר".

עם זאת, רוב הסיכויים הם שאתה חושב כך דווקא כשההקלטה+המערכת "מייפייפות" את הצליל למידה שאינה קיימת במציאות, ונותנת יותר מהמציאות את הדברים הבאים:

1. עושר טונאלי
2. איזון טונאלי
3. דינמיקה
4. [תחושה של] נכונות טונאלית ("טבעיות", סובייקטיבי אבל בכל זאת, בעיניי המאזין).
5. סאונדסטייג'

אלו התכונות (לפי הסדר הזה) שבסופו של דבר מייצרות עבורך הנאה ממערכת, ריגוש, חיוך, תחושה שאתה "מול" הדבר החי.

זה לאו דווקא משותף לכ-ו-ל-ם, לאו דווקא המאפיינים האלה, ולאו דווקא בסדר הזה.

בין השאר, כדאי לחשוב על זה שבהאזנה למציאות, לא בוחנים אותה לפי אף אחד מהקריטריונים האלה!!
כלומר כל ה-mindset בעת האזנה למערכת הוא שונה לחלוטין מהמציאות.

המודעות שאני מנסה לעורר היא לכך שנעשים כאן ניסיונות (לא רק שלך) להציג העדפות אישיות (גם אם נפוצות) כאילו "ככה צריך".

אז לא. אחרים "צריכים" אחרת. למשל זה ש"צריך" שקודם כל המערכת תרעיד את כל הביית, אחר כך נדבר, ולא נדבר על סאונדסטייג' ו/או "נכונות טונאלית" של הגיטארה החשמלית וכו'.

עמיר

 

[AK1]

רציתי רק להזכיר עוד אספקט:

במציאות, מה שנותן לנו מתוך שמיעה את התחושות של מרחביות, של גדלי הכלים, של סאונדסטייג', קירבה/ריחוק, כיווניות, גובה, עומק, כל הדברים האלה והנגזרים מהם, אלה הם שני דברים:

• הפרשי זמן (פאזה) בין מה שמגיע לאוזן שמאל לבין מה שמגיע לאוזן ימין
• הפרשי עוצמה בין מה שמגיע לאוזן שמאל לבין מה שמגיע לאוזן ימין

אבל כשמקליטים עם יותר משני מיקרופונים, שמראש אינם ממוקמים במקום שאמורות להיות האזניים, כל האינפורמאצייה הזו לא רק שאינה מוקלטת נכון אלא בעיוות, היא גם מעורבבת במיקס, וכל מה שמתקבל מהבחינות האלה אינו דומה למקור בשום צורה.

אז יוצא שאנחנו שופטים מערכת לפי יכולתה "לשחזר" מאפיינים של המקור שמראש לא רק שאינם נמצאים בהקלטה כפי שהם במקור, אלא הם מעוותים ומעורבים ללא הכר.

לדעתי, כל ההתעסקות בזה היא אבסורדית.

עמיר

 

[carmi]

ברור כרמי.

אני רוצה לקבל טבעיות. ככל שהמערכת פחות נטרלית היא פחות טבעית.

אני מבין מה שאתה אומר, אבל זה כלל לא קשור לנשמה

 

[stereophile]

עמיר,
כשמאזינים לכלים במציאות, לא בוחנים אותם... אם זה בגלל Mindset שאנחנו נמצאים בו? מאוד ייתכן.

אני טוען, שכשמערכת מתקרבת לשחזור טבעי, אז הגוף שלנו נכנס ונמצא פחות או יותר באותו mode... שגורם לנו לא "לחפש" אלא לשקוע נטו במוזיקה - מעיין תחושה פיזיולוגית של רגיעה והנאה (ככה זה אצלי לפחות).

יכול להיות שזה גם מושפע מגורמים נוספים כמו: המארח, השעה ביום, התאורה וכו' וכו' שבכוחם להשפיע.

 

[AK1]

אני טוען, שכשמערכת מתקרבת לשחזור טבעי, אז הגוף שלנו נכנס ונמצא פחות או יותר באותו mode... שגורם לנו לא "לחפש" אלא לשקוע נטו במוזיקה - מעיין תחושה פיזיולוגית של רגיעה והנאה (ככה זה אצלי לפחות).

ייתכן, אבל אני לא בטוח שה"טבעי" הוא הגורם לכך.

אני בטוח שגם אם הצליל "מיופייף" בגדול -- ממש לא "טבעי" -- יש הרבה יותר פרטים מבמציאות, הצליל יותר "עגול" ו"מלא" מאשר במציאות וכו', אתה והרבה אחרים תוכלו "לשקוע נטו במוזיקה - מעיין תחושה פיזיולוגית של רגיעה והנאה".

כל הקישור בין "טבעי" להנאה אינו אלא wishful thinking, וגם מוקדי ההנאה בהופעה ובהאזנה למערכת הם שונים, אבל אנחנו מספרים לעצמנו שזה אותו דבר, או מקטרים על זה שהמערכת הרבה פחות מהחי (מבחינת סאונד, הקלטה טובה במערכת טובה יכולה להיות הרבה יותר "טובה" מהחי).

בקיצור, רמאות עצמית big time.
(לא אישית אתה)

עמיר

 

[stereophile]

ייתכן, אבל אני לא בטוח שה"טבעי" הוא הגורם לכך.

אני בטוח שגם אם הצליל "מיופייף" בגדול -- ממש לא "טבעי" -- יש הרבה יותר פרטים מבמציאות, הצליל יותר "עגול" ו"מלא" מאשר במציאות וכו', אתה והרבה אחרים תוכלו "לשקוע נטו במוזיקה - מעיין תחושה פיזיולוגית של רגיעה והנאה".

איפה כתבתי שאני מחפש צליל "מיופייף"?
או שהנחת זאת בגלל שכתבתי שמבחינתי עושר טונאלי זה חשוב?

אתה בעצם טוען שעדיף לחיות עם מערכת שלא מייצרת יכולת לשקוע נטו במוזיקה ותחושת הנאה? או שזו איזו סוג של התנשאות? (על מה ולמה בעצם ההתנשאות?, ראה החלק המודגש)

 

[YB-7]

יצא לי להיות בהופעות חיות מוגברות שנשמעו על-הפנים, אבל הופעות שלא היו מוגברות נשמעו תמיד נכון, גם אם לעיתים התנאים לא היו אופטימליים, אבל תמיד מה ששמעתי תאם את התנאים אחד לאחד.
האיכויות האוטנטיות של האירוע, דהיינו, הפרטים הקטנים והגדולים שמאפיינים את כלי הנגינה, הנגנים, הסביבה שבה הוקלט האירוע, ונוכחות הקהל, הם שמרכיבים את הפסיפס שאם כל חלקיו מתחברים לכדי תמונה ברורה ומשכנעת בזמן הנגינה-בחזרה של ההקלטה, אזי יש סיכוי שהמאזין יוכל להתמסר לחוויה.
כמובן שיהיה קשה עד בלתי אפשרי ליהנות אם המשטרה דופקת בדלת הבית בטירוף, או אם יש כאב ראש, או אם הילד חולה, ואני כבר לא מדבר על אורחים שבאים כל אחד עם ההטיות שלו ודעתו איך צריכה מערכת להישמע, ולא מוכנים לקבל פרספקטיבה שונה מאשר הם מורגלים לה, ואפילו אם הפרופורציות שלה מושלמות.

 

[AK1]

איפה כתבתי שאני מחפש צליל "מיופייף"?
או שהנחת זאת בגלל שכתבתי שמבחינתי עושר טונאלי זה חשוב?

הטיעון שלי אינו אישי מולך, ואני לא מוציא את עצמי מן הכלל -- אתה ואני ועוד הרבה כאן לא מחפשים במודע משהו במטרה שייהייה מיופייף.

כולנו מחפשים לשמוע ממערכת את מה שאנחנו אוהבים במערכת, כל אחד מה שהוא אוהב, שזה יכול להיות "עושר טונאלי" וזה יכול להיות פרטים, במה, אימפאקט או כל אחד לפי טעמו ולפי החשיבות שהוא מייחס לכל קריטריון. אין לי שום בעייה או מחלוקת על זה.

מה שאני מוצא בעייתי עד אבסורדי הוא הצורך של אנשים להצדיק שמה שהם אוהבים זה האמיתי, הריאליסטי והנכון, ואני טוען שהדברים שהם אוהבים אינם במתאם למה שאמיתי, ריאליסטי ו/או נכון -- להיפך -- מה שהם (ואני!) אוהבים זה את מה שמערכות יודעות לתת מעבר למציאות ולא תמיד עם קשר ישיר אליה.

אתה בעצם טוען שעדיף לחיות עם מערכת שלא מייצרת יכולת לשקוע נטו במוזיקה ותחושת הנאה? או שזו איזו סוג של התנשאות? (על מה ולמה בעצם ההתנשאות?, ראה החלק המודגש)

הפוך, חבר. הפוך.

אני טוען שמה שאנחנו אכן מחפשים (לא שזה עדיף או לא -- בלי שיפוט) זה בדיוק זה: "מערכת שכן מייצרת יכולת לשקוע נטו במוזיקה ותחושת הנאה" -- רק שאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים סיפור מופרך שמה שאנחנו מחפשים הוא לא רק ההנאה האמורה, אלא איזושהי "אמת", "ריאליזם" ו/או "נכונות", שאנחנו גם מציגים אותם כסיבה להנאה שלנו, וזאת כאשר:

• הסיבה להנאה אינה הדימיון למציאות, אלא שנעים לנו מה שאנחנו שומעים
  
  
• חלק מהאנשים אומר שמה שגורם לו הנאה זה הדימיון למציאות
  
  
• מה שהקלטה+מערכת מוציאות רחוק מהמציאות, אבל ברוב המוחלט של המקרים המקרים אין לנו את האפשרות לבדוק מול המציאות (באופן מיידי, אחד מול אחד) עד כמה רחוק. אני טוען שהרבה, ושכל האספקטים של מרחביות/גודל/כיווניות/במה בכלל לא מגיעים מהמציאות
  
  
• כנראה שככל שההקלטה תהייה דומה יותר למציאות, כך היא תישמע לנו יותר סתמית ומובנת-מאליה
  
  
• אנחנו מתלהבים ממש רק מהקלטות/מערכות שנותנות דברים מעבר למציאות היבשה, כולל לפעמים הרגשה של "היפר-ריאליזם" שבשום מקרה איננה קיימת במציאות.

שום התנשאות ושום נעליים. ענייני לחלוטין מגובה העיניים.
אני לא יותר (או פחות) ממך או מכל אחד אחר כאן. סתם עוד חבר באתר.

עמיר

 

[חומוס]

קודם תגדיר מה זה נשמה.

אחרי זה תגדירו מה זה נשמה באודיו.

 

[stereophile]

עמיר,
למעשה, כתבתי לך בבוקר את התגובה אחרי שחזרתי מכמה ימים של הופעות ג'אז וקלאסי בברלין.
בהופעות הג'אז ישבתי בשולחן הראשון, צמוד לבמה באמצע.
ישבתי ממש מטר מהסקסופוניסט כאשר הלהקה פזורה על הבמה.

בהופעת הג'אז היה יופי של אפקט במה מן הסתם והוא חזק. יתרה מזאת, כל כלי מקבל ביטוי והכל נשמע כמובן כל כך זורם...
הבאס לא מוגזם או מכה בך בבטן (זה כשאני כמה מטרים מהקונטרה-באס). מסכים איתך שלפחות בעניין הבאס יש הרבה פעמים "היפר-מציאות".

בגדול, זה הרפרנס ולשם אני שואף, לפחות בתחושה, באימפקט, בשקיפות ובנכונות הטונאלית.
אני יכול לומר לך ששמעתי מערכות שמתקרבות בשחזור בלא מעט אספקטים.
עדיין יש את מגבלות ההקלטה והדבר האמיתי, הוא - אין מה לעשות... הדבר האמיתי.

גם הבירה, האישה, תחושת החופש עושים לך את זה ומוסיפים עוד מימד של הנאה מההופעה...

 

[נמר]

אני מבין מה שאתה אומר, אבל זה כלל לא קשור לנשמה

אני הגדרתי את זה עבורי.
ככל שהמערכת פחות מתערבת ונותנת לי יותר מהכלי עצמו, זו מה שעושה לי צמרמורת. זו ״הנשמה״.

 

[נמר]

עמיר.

על פי מה שאתה טוען ומתאר, אין משמעות לביצועים כלל וכלל.
יוצא שהפרמטר היחידי עבורך למערכת טובה היא כמה מי שחי איתה חושב שהיא טובה.

עכשיו אני יודע שזה לא ככה אצלך. אתה כן מחפש את הטבעי, ״נכון״ אפילו הזכרת את זה באחת הפגישות שלנו (ולא חסרות כאלה)

אז מה היה הדבר הזה שגרם לך להגיד ״זה נכון יותר״?

 

[carmi]

אני הגדרתי את זה עבורי.
ככל שהמערכת פחות מתערבת ונותנת לי יותר מהכלי עצמו, זו מה שעושה לי צמרמורת. זו ״הנשמה״.

כאן אתה מתחיל לדבר - מה שעושה לי צמרמורת. זו ״הנשמה״ - ונכון זה מאוד אישי

 

[menahem]

אני לא בטוח שאני יכול להגדיר מהי עבורי "נשמה" במוזיקה או להתחבר למי מהמגיבים פה...אבל: חוויתי אירוע מוזיקלי – אשתף אתכם בו ודרכו,אני מקווה,תצמח איזו שהיא הגדרה של מהי אותה "נשמה" בעיני.

אז ככה: בסוף השבוע שעבר אני מאזין לתוכנית ב 88FM שבה השעה הראשונה מוקדשת ללהקה בשם:
Sleep People Party. בתוכנית משמעים כמה קטעים פרי יצירתה של הלהקה הזו וגם כמה רמיקסים שלה שמבוצעים על ידי אחרים.

Sleep People Party הם בעצם פרוייקט של אדם אחד,דני במוצאו שמתגורר באי,לא גדול במיוחד,השייך לממלכת דנמרק. הסגנון המוזיקלי שלו,ושל הלהקה שהתקבצה סביבו לביצוע היצירות שלו,הוא בסגנון ה Darkwave שהוא,בגדול,ביצוע אלקטרוני של המוזיקה שנגזרת מהפוסט פאנק (פאנק ב "פ" דגושה לא Fank) כאשר המוזיקה והמלל מתארים סיטואציות חשוכות פסיאודו דיכאוניות או מטפלות בבעיות הנפש וכדומה.

Sleep People Party מיוחדים בכך שבכל הקטעים שלהם ישנה שירה שאיננה שירה אנושית,במובן המקובל של המילה,אלא שירה לתוף מיקרופון ומשם לסמפלרים שמסנטזים את ערוץ השירה כך שלמעשה אין ביצירה שלהם ולו כלי נגינה אחד,כולל קולות אנוש,שאינם אלקטרוניים.

בתחילת השבוע אצתי לעיר הגדולה ואימצתי לחיקי,בתמורה לכמה מצלצלים,את שלושת הדיסקים שהצוות הזה הוציא עד כה.

בבית,שמתי את הדיסק הראשון...ואחריו את השני... ואחריו את השלישי – בזה אחר זה. מצאתי את עצמי מאזין לשלושת הדיסקים האלה ברצף והתחושה שליוותה אותי,לכל אורך סשיין ההאזנה הזה,הוא שמדובר ביצירות שפשוט אי אפשר להפסיק להאזין להן משום שהן לוקחות את המאזין למסע,מאוד מעניין,אל תוך האמירה של היוצר (ומזכיר לכם כל היצירות הן של אדם אחד רק הביצוע הוא בצוות) כולל המלל המסונטז לעיתים עד כדי חוסר בהירות על מה שנאמר,וכל זה – ולמרות זאת: מצטיירת תמונה של אמירה מאוד ברורה והחלטית שבאה לידי ביטוי במוזיקה ובמלל,המסונטז,שמלווה אליה – משהו מהפנט,שרוצה עוד ולא מרפה.

מה שחשוב להבהיר:כל המוזיקה בדיסקים האלה איננה כוללת ולו כלי נגינה טבעי אחד. הכל הוא פרי יצירה של סמפלרים,מחשבים,מקלדות מידי ומחשבים אפילו...הקול האנושי שיש בה. ולמרות זאת:מדובר במסע מעניין שלא נפסק אל אמירה,ההגשה והביצוע על המוזיקה והמסרים שהיא צופנת בחובה.

ובדיוק לתחושה הזו אני מכוון כ”נשמה” ,קרי:לרצון להקשיב עוד,להתרכז ולפענח מה קורה פה וגם לתת למוזיקה להוליך אותך במסדרונות המסר ולהכניס אותך בדלת המסוימת לחדר המסוים שבו המסר מתברר במלואו – זו ה"נשמה" בעיני.

ואיפה פה באה לידי ביטוי המערכת? במקרה של Sleep People Party (מקרה הבוחן לעניין שלנו) – לא מדובר במוזיקה אלקטרונית בסגנון ה"אומצ'י אומצ'י" אלא בנגינה במתחם האלקטרוני שמטרתה ליצר מאות ואלפי פריטי אודיו וביחד לאוסוף אותם לידי אמירה אחת ברורה. וכדי להבין "מה קורה שם" ו/או להינות מזה צריך פירוט,צריך דינמיקה,צריך ירידה לפרטים וגם...צריך בימת סאונד והבנה,של המאזין,מה מנוגן איפה ולפעמים...גם למה.

...וכן: יש את ה"נשמה" הזו בהרבה מאוד סוגות מוזיקה שאני מאזין להן מהקלסי ועד ל Darkwave ומה שבאין סוף הנקודות שביניהם.

HIH

מנחם

 

[AK1]

על פי מה שאתה טוען ומתאר, אין משמעות לביצועים כלל וכלל.

מאיפה לקחת את זה??

על פי מה שאני טוען ומתאר, לכל אחד יכולים להית מאפייני ביצועים שחשובים לו, מאפייני ביצועים שלא מעניינים אותו, ומאפייני ביצועים שמפריעים לו, ולכן אני טוען שאין מיפרט ביצועים אחד שמתאים לכולם.

סתם דוגמאות טריוויאלית:

• אני אוהב הרבה באס -- יותר ממה שייש במציאות -- יותר מהפרופורציה ה"נכונה"
• יש כאלה שרוצים באס "כמו במציאות", אבל
  • אחד -- נגיד חובב רוק -- מעדיף באס הדוק, פאנצ'י ומכה בבטן, וטוען שכך זה במציאות
  • אחר -- נגיד חובב ג'אז -- מעדיף באס "עגול" יותר, מלטף ומפורט, וטוען שכך זה במציאות
• יש כאלה שמאפייני הבאס לא כאלה קריטיים עבורם, והם לא מקדישים תשומת לב מיוחדת לעניין. עיקר תשומת ליבם הוא המיד, או הגבוהים, או שניהם
• יש כאלה שלא אוהבים הרבה באס, הם מרגישים שזה "מתקיף" אותם והם לא רוצים להיות שם

אז, לאור הנ"ל, איזה באס "צריך" להיות למערכת??
האם זה אומר שביצועי המערכת אינם חשובים??

אז אני מציע שאין דרך ספציפית שהבאס "צריך" להיות במערכת.
מה שחשוב הוא שהמערכת תיתן תוצאה שבעליה אוהב, לפי ההגדרה שלו של מה שחשוב לו, לא לפי ההגדרה שלי.

יוצא שהפרמטר היחידי עבורך למערכת טובה היא כמה מי שחי איתה חושב שהיא טובה.

ממש לא!

אני אומר שלמערכת טובה עבורי יש פרמטרים שונים ממה שטוב למישהו אחר.
אני חושב שלא אני צריך להגדיר לאחרים מה טוב בשבילם.

אני טוען שמה שמאפיין מערכת כטובה עבור בנאדם נתון (לאו דווקא עבורי) זה האם הוא אוהב את התוצאה, ויכול להיות שזה קורה רק בעקבות התאמה לשבעים ושלושה פרמטרים שחשובים לו מאוד.

עכשיו אני יודע שזה לא ככה אצלך. אתה כן מחפש את הטבעי, ״נכון״ אפילו הזכרת את זה באחת הפגישות שלנו (ולא חסרות כאלה)

אז מה היה הדבר הזה שגרם לך להגיד ״זה נכון יותר״?

ממש לא!

אני נמנע מהשימוש במילה "נכון" בהקשר של איכות צליל/מערכת, למעט אולי בהלצה.

להיפך, אמרתי (וגם כתבתי כאן יותר מפעם אחת) שהפסקתי את המירוץ אחר ה"נכון" / "אמיתי" / "ריאליסטי" ודומיהם, שהבנתי שהמירוץ הזה מופרך, ונימקתי באינספור צורות, החל בהקלטה וכלה בהשמעה, בכל האספקטים שאני יכול להעלות בדעתי.

ואפילו אמרתי במפורש שאני רוצה באס יותר ממה שייש במציאות -- יותר מהפרופורציה ה"נכונה" -- כלומר אני רוצה משהו שאני יודע במפורש שהוא אינו נכון, אבל הוא יותר מהנה אותי, ולעזאזל עם ה"נכונות" המופרכת.

עמיר

 

[YB-7]

אני נמנע מהשימוש במילה "נכון", למעט אולי בהלצה.

להיפך, אמרתי (וגם כתבתי כאן יותר מפעם אחת) שהפסקתי את המירוץ אחר ה"נכון" / "אמיתי" / "ריאליסטי" ודומיהם, שהבנתי שהמירוץ הזה מופרך, ונימקתי באינספור צורות, החל בהקלטה וכלה בהשמעה, בכל האספקטים שאני יכול להעלות בדעתי.

ואפילו אמרתי במפורש שאני רוצה באס יותר ממה שייש במציאות -- יותר מהפרופורציה ה"נכונה" -- כלומר אני רוצה משהו שאני יודע במפורש שהוא אינו נכון, אבל הוא יותר מהנה אותי, ולעזאזל עם ה"נכונות" המופרכת.

עמיר,
המושג "נכון" מגלם בתוכו את כל התורה על רגל אחת.
כשאומרים, "הדבר הנכון לעשותו" המשמעות היא, שבכל מקרה לגופו, הדבר הנכון עלול להיות שונה, או קצת שונה, או אפילו שונה לחלוטין.
דוגמא א,
כאשר אתה מכבה מדורת עצים, הדבר הנכון הוא להשתמש במים או בחול, אך כאשר האש אוחזת בדלק פטרוליום נוזלי , השימוש במים עלול להיות גורם שמפזר את האש הלאה, ולכן פחות נכון לעשותו.
דוגמא ב,
כאשר אתה נוהג במכונית, לפנות ימינה אתה מסובב את ההגה ימינה, וכך שאתה פונה לשמאל מסובב שמאלה בהתאמה.
אך כשהמכונית מחליקה לך בסיבוב ואחורי המכונית מאבדים אחיזת כביש ובורחים החוצה בסיבוב, הדבר הנכון לעשותו הוא לסובב את ההגה בכיוון ההפוך לכיוון הסיבוב ולנסות לייצב ולבלום או להאיץ, תלוי בתנאים.

לכן השימוש במושג "נכון" כלל אינו מופרך.
הוא בא לכסות מצבים שונים ומגוונים שהפתרון עבורם עלול להיות שונה עד הפוך במגוון מצבים שהדקויות ביניהם עושים את כל ההבדל, במיוחד בחברה פלורליסטית שמתירה חופש להעדפות וביטוי אישיות.

עבורך הבאס ה"מוגזם" מהנה יותר, הריאליסטיות של הרפרודוקציה אינה מעניינת אותך והתייאשת לחפש אותה, ויש גם נגני גיטרות שמוסיפים עיוות להגברה... נו?

אז לבוא ולבטל מושג כל כך חשוב בשפה, שמעשיר את יכולת הביטוי של כל אחד ואחד, מרחיב את טווח האפשרויות, בתירוץ שעבור כל אינדיבידואל הדבר הנכון עלול להיות שונה במקצת בכיוון ובמינון , זו לדעתי עוולה שיהיה לך קשה לכפר עליה.

 

[AK1]

עמיר,
המושג "נכון" מגלם בתוכו את כל התורה על רגל אחת.
כשאומרים, "הדבר הנכון לעשותו" המשמעות היא, שבכל מקרה לגופו, הדבר הנכון עלול להיות שונה, או קצת שונה, או אפילו שונה לחלוטין.
דוגמא א,
כאשר אתה מכבה מדורת עצים, הדבר הנכון הוא להשתמש במים או בחול, אך כאשר האש אוחזת בדלק פטרוליום נוזלי , השימוש במים עלול להיות גורם שמפזר את האש הלאה, ולכן פחות נכון לעשותו.
דוגמא ב,
כאשר אתה נוהג במכונית, לפנות ימינה אתה מסובב את ההגה ימינה, וכך שאתה פונה לשמאל מסובב שמאלה בהתאמה.
אך כשהמכונית מחליקה לך בסיבוב ואחורי המכונית מאבדים אחיזת כביש ובורחים החוצה בסיבוב, הדבר הנכון לעשותו הוא לסובב את ההגה בכיוון ההפוך לכיוון הסיבוב ולנסות לייצב ולבלום או להאיץ, תלוי בתנאים.

לכן השימוש במושג "נכון" כלל אינו מופרך.
הוא בא לכסות מצבים שונים ומגוונים שהפתרון עבורם עלול להיות שונה עד הפוך במגוון מצבים שהדקויות ביניהם עושים את כל ההבדל, במיוחד בחברה פלורליסטית שמתירה חופש להעדפות וביטוי אישיות.

עבורך הבאס ה"מוגזם" מהנה יותר, הריאליסטיות של הרפרודוקציה אינה מעניינת אותך והתייאשת לחפש אותה, ויש גם נגני גיטרות שמוסיפים עיוות להגברה... נו?

אז לבוא ולבטל מושג כל כך חשוב בשפה, שמעשיר את יכולת הביטוי של כל אחד ואחד, מרחיב את טווח האפשרויות, בתירוץ שעבור כל אינדיבידואל הדבר הנכון עלול להיות שונה במקצת בכיוון ובמינון , זו לדעתי עוולה שיהיה לך קשה לכפר עליה.

הרצאה לא לעניין -- מוחמצת לחלוטין

התכוונתי לשימוש במילה "נכון" בהקשר הספציפי של צליל, במשמעות של "ריאליסטי", "אמיתי", "בדיוק כך זה במציאות" וכו'.

מכאן להפריח את זה למחוזות רחוקים כמו מדורות והיגוי -- זה מופרך לחלוטין.

ואם אני נמנע מלהשתמש במילה, ובוודאי בהקשר הספיציפי הזה, ולהתייחס לזה כאילו אני מבטל את המילה בשפה עבור כולם??! -- "עוולה שיהיה לך קשה לכפר עליה"??! -- פחחחחחחחחחחחחחחח

WTF??

 

[AK1]

המושג "נכון" מגלם בתוכו את כל התורה על רגל אחת

שיניתי את המשפט כך שאפילו אתה תוכל להבין

אני נמנע מהשימוש במילה "נכון" בהקשר של איכות צליל/מערכת, למעט אולי בהלצה.

אני מציע שתמחק את התגובה הזו שלך, ואני אמחק את תגובותי אליה.

עמיר

 

[נמר]

על פי מה שאני טוען ומתאר, לכל אחד יכולים להית מאפייני ביצועים שחשובים לו, מאפייני ביצועים שלא מעניינים אותו, ומאפייני ביצועים שמפריעים לו, ולכן אני טוען שאין מיפרט ביצועים אחד שמתאים לכולם.

סתם דוגמאות טריוויאלית:

• אני אוהב הרבה באס -- יותר ממה שייש במציאות -- יותר מהפרופורציה ה"נכונה"
• יש כאלה שרוצים באס "כמו במציאות", אבל
  • אחד -- נגיד חובב רוק -- מעדיף באס הדוק, פאנצ'י ומכה בבטן, וטוען שכך זה במציאות
  • אחר -- נגיד חובב ג'אז -- מעדיף באס "עגול" יותר, מלטף ומפורט, וטוען שכך זה במציאות
• יש כאלה שמאפייני הבאס לא כאלה קריטיים עבורם, והם לא מקדישים תשומת לב מיוחדת לעניין. עיקר תשומת ליבם הוא המיד, או הגבוהים, או שניהם
• יש כאלה שלא אוהבים הרבה באס, הם מרגישים שזה "מתקיף" אותם והם לא רוצים להיות שם

אז, לאור הנ"ל, איזה באס "צריך" להיות למערכת??
האם זה אומר שביצועי המערכת אינם חשובים??

אז אני מציע שאין דרך ספציפית שהבאס "צריך" להיות במערכת.
מה שחשוב הוא שהמערכת תיתן תוצאה שבעליה אוהב, לפי ההגדרה שלו של מה שחשוב לו, לא לפי ההגדרה שלי.

מערכת שיודעת לשקף בס היטב תשקף את העגלגלות של הקונטראבס ואת הפנצ׳יות (סלפ) של גיטרת הבס במידה וכך הוא ניגן. עם תוף רגל הסיפור אחר. הוא פנצ׳י בשני המקרים. התוף העמוק יותר הוא הפלור. וגם הוא למשל, גם ברוק וגם בג׳אז, עמוק מאוד. גם סיגנונות המוסיקה עצמן דורשות מהמערכת להיות שקופה. מופע ג׳אז 3 כלים רך אמור להיות משוקף ככזה במידה וגם הוגש ככה והמקליט הבין את המסר. במילים אחרות. מערכת צריכה לדעת לשקף את הרוך, הנינוחות והמלאות של ״שמי מיזורי״ של פט מטיני וצ׳רלי הידן ביחס לאנרגיה הטירוף וה״אלימות״ של סיפלטורה או פנתרה. מערכת צריכה להיות שקופה, נטרלית ונכונה. שים לב שהפעם לא השתמשתי במרכאות על המונח ״נכון״. וזה מדוע? משום שהם מערכת נותרת עגלגלה, לא תוקפנית ושטוחה בשתי ההקלטות הללו באותה מידה - היא לא מספיק שקופה - לא מעבירה את החוויה כפי שהיא תוכננה להיות - לא נטרלית מספיק משום שבשני הסיגנונות נתנה מעצמה את מה שלא אמורה היתה להעביר.

בס מוגזם אני לא אוהב. להיפך, אני לא אוהב בס יותר ממשהו אחר. הכל צריך להיות מאוזן ככל הניתן למעט מצבים בהם ההקלטה לא מאוזנת ושם, כל הקטע שלה הוא לשקף את זה.

ממש לא!

אני אומר שלמערכת טובה עבורי יש פרמטרים שונים ממה שטוב למישהו אחר.
אני חושב שלא אני צריך להגדיר לאחרים מה טוב בשבילם.

אני טוען שמה שמאפיין מערכת כטובה עבור בנאדם נתון (לאו דווקא עבורי) זה האם הוא אוהב את התוצאה, ויכול להיות שזה קורה רק בעקבות התאמה לשבעים ושלושה פרמטרים שחשובים לו מאוד.

מעולה. אך עדיין צריך לקחת בחשבון שיש טוב יותר ופחות טוב. השאיפה של רוב חובבי המוסיקה היא להגיע למערכת טובה יותר (בנימה קרה - ביצועים נטו). זו הסיבה שאנחנו משדרגים. עוד פרטים, עוד דינמיקה...

כלומר. אם עבור אדם מסויים בס מרוח, מיד צבעוני וטויטר חסר זה ״נכון״ משמע הנכון שלו הוא לא ״נכון״ והוא מחפש את הלא נכון משום שזה מסב לו הנאה. כמו אדם שאוהב אוכל מלוח במיוחד.

ממש לא!

אני נמנע מהשימוש במילה "נכון" בהקשר של איכות צליל/מערכת, למעט אולי בהלצה.

להיפך, אמרתי (וגם כתבתי כאן יותר מפעם אחת) שהפסקתי את המירוץ אחר ה"נכון" / "אמיתי" / "ריאליסטי" ודומיהם, שהבנתי שהמירוץ הזה מופרך, ונימקתי באינספור צורות, החל בהקלטה וכלה בהשמעה, בכל האספקטים שאני יכול להעלות בדעתי.

ואפילו אמרתי במפורש שאני רוצה באס יותר ממה שייש במציאות -- יותר מהפרופורציה ה"נכונה" -- כלומר אני רוצה משהו שאני יודע במפורש שהוא אינו נכון, אבל הוא יותר מהנה אותי, ולעזאזל עם ה"נכונות" המופרכת.

עמיר

אז כיצד במערכת שלך מצאתי שכל הפרמטרים הללו שהופכים את מה שנכון לכזה נשפכו החוצה בקלות? הרי זה לא פוקס - שמעת לפני שרכשת, התאמת את הרכיבים אחד לשני ללא פשרות (למרות שתמיד יש) והגעת לתוצאה ״נכונה״ ונכונה. הרי זה לא ביד המקרה. את המערכת הקודמת שלך גם אהבת, ידעת מהן החסרונות שלה והתגברת עליהן כשהחלפת. האם זה היה פוקס או מהלך מושכל תוך כדי חיפוש אחר הפרמטרים החשובים לך (וגם לי אגב). תקרא לזה איך שתקרא לזה או שתתנגד לאיך שקוראים לזה. אני שוודי - לא תימני - לא משנה מה יגידו.