מאסטרו אודיו
עוסק בתחום
- הודעות
- 1,790
- מעורבות
- 339
- נקודות
- 83
נראה לי שאחרי כמה שנים טובות בתחום הגעתי לתשובה מועילה לשאלה מהי מערכת טובה:
ההגדרה הזו מגיעה ממבחן התוצאה ולא כנהוג מסט דרישות:
מערכת טובה = מערכת שלאחר רכישה בעליה אינו מחליף בה שום רכיב במשך שנים רבות.
גם אם הוא משופע במזומנים וגם ואולי ביחוד אם הוא שומע סביבו הרבה מערכות אחרות
ועדיין אינו משנה אצלו דבר.
אם נדייק - נשאר עם אותו מקור, אותה הגברה ואותם הרמקולים.
כמה מכם לא החליפו שום רכיב במערכת במשך שנים?
ואם כן החלפתם, אז למה?
***
אם הולכים לפי ההגדרה הזו קל להבין שרוב האודיופילים אינם מגיעים למערכת טובה מאחר
והם מחליפים ציוד בקצב יותר גבוה מהחלפת גרביים בטירונות
הלוחות מלאים בציוד. ציוד רב ממש טרי וצעיר, יקר, כזה שנרכש ממש לאחרונה. מה קורה פה?
איך מגיעים למצב בו קונים מגבר ב 40 אלף ש"ח ואחרי חצי שנה הוא בלוחות?
ההסבר "אני מחליף ומשדרג מאחר ואני אודיופיל עם כל הכרוך בזה" לדעתי מפספס.
אני חושב שזה קורה בגלל חוסר שביעות רצון, לרב מלווה בהכחשה.
מתי זה קורה?
כאן אני מגיע לנקודה החשובה עליה יש אינסוף ויכוחים.
לדעתי זה קורה כאשר המטרה הכללית היא "מערכת לטעמי" בניגוד לדרך השניה וכמעט
מקבילה של "מערכת לפי רפרנס" שהוא השוואה לסאונד של מוסיקה חיה.
(אני מאז ומתמיד בעד "מערכת לפי רפרנס", בהתייחס למוסיקה חיה, גם אם לפעמים בניגוד לטעמי).
מה קורה כשבונים מערכת "לפי טעמי"?
מנסים להגיע למצב בו הכל נשמע יפה, נעים לאוזן, ללא חריפות. "מוסיקלי".
המשמעות היא בהכרח סאונד מסורס.
ברגע שנכוונן כך צליל של מערכת, היא בהכרח תעגל ותייפייף הקלטות רבות.
ואז, היא ממש תסרס הקלטות אחרות. שכן כל הקלטה והמאפיינים שלה. וכאן הבעיה מתחילה.
אנחנו שומעים אצל אחר אלבום שנשמע יותר פתוח, יותר מפורט, יותר פה ויותר שם.
במהרה מגיע עוד סבב של החלפות ושידרוגים. מנסים ליישר קו. אבל מאחר והמטרה היא עדיין
לשמוע יפה ומוסיקלי אנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו. מתקנים פה ומקלקלים שם. וזה לא נגמר.
נכון שזה נשמע מוזר להטיף כאילו נגד טעם אישי ומוסיקליות. אבל אני טוען שהטעם האישי
הוא מוקש רציני ומוסיקליות היא דבר נרכש שמשתנה עם הזמן. מה שאתמול נשמע לך
מוסיקלי מחר עלול להשמע מסורס ומשעמם כי נוכחת לדעת שדברים צריכים להשמע אחרת
מההרגל, הנסיון והטעם שלך.
בגלל זה, לדעתי, צריך שיהיה רפרנס ברור. עוגן. אחרת הולכים לאיבוד.
יש לכם כזה?
***
דוגמה אחת מהחיים.
לפני שנים לקוח שמע אצלי קטע מ Kind of Blue. הוא לא ממש אהב את התוצאה
מאחר וציפה לסאונד "חם, אינטימי וקרוב כמו במועדון ג'אז".
איך הקלטה בחלל גדול עם תקרה גבוהה מאוד וקירות קרחים תשמע אינטימית כמו במועדון ג'אז?
רק עם מערכת שנותנת בימת צליל מצומקת וקולורציה רצינית.
ואז מה יקרה כשננגן אלבום של ביל אוונס בווילג' ואנגארד שבאמת הוקלט בחלל קטן ואינטימי?
נקבל סאונד של מאורת עכברים!
אם לא נלמד את החומר, מה בדיוק מוקלט, איפה ואיך, לאיפה נגיע?
כדי להגיע למערכת טובה צריך לצבור ידע, הרבה ידע, על עולם ההקלטות.
ואחר כך כמה שיותר התנסות במוסיקה חיה. עדיף כמובן כזאת שקרובה ללבכם .
כל אלה קומת מרתף וקומת קרקע בבניין. טעם אישי צריך להיות בקומה שלש או ארבע.
ההגדרה הזו מגיעה ממבחן התוצאה ולא כנהוג מסט דרישות:
מערכת טובה = מערכת שלאחר רכישה בעליה אינו מחליף בה שום רכיב במשך שנים רבות.
גם אם הוא משופע במזומנים וגם ואולי ביחוד אם הוא שומע סביבו הרבה מערכות אחרות
ועדיין אינו משנה אצלו דבר.
אם נדייק - נשאר עם אותו מקור, אותה הגברה ואותם הרמקולים.
כמה מכם לא החליפו שום רכיב במערכת במשך שנים?
ואם כן החלפתם, אז למה?
***
אם הולכים לפי ההגדרה הזו קל להבין שרוב האודיופילים אינם מגיעים למערכת טובה מאחר
והם מחליפים ציוד בקצב יותר גבוה מהחלפת גרביים בטירונות
הלוחות מלאים בציוד. ציוד רב ממש טרי וצעיר, יקר, כזה שנרכש ממש לאחרונה. מה קורה פה?
איך מגיעים למצב בו קונים מגבר ב 40 אלף ש"ח ואחרי חצי שנה הוא בלוחות?
ההסבר "אני מחליף ומשדרג מאחר ואני אודיופיל עם כל הכרוך בזה" לדעתי מפספס.
אני חושב שזה קורה בגלל חוסר שביעות רצון, לרב מלווה בהכחשה.
מתי זה קורה?
כאן אני מגיע לנקודה החשובה עליה יש אינסוף ויכוחים.
לדעתי זה קורה כאשר המטרה הכללית היא "מערכת לטעמי" בניגוד לדרך השניה וכמעט
מקבילה של "מערכת לפי רפרנס" שהוא השוואה לסאונד של מוסיקה חיה.
(אני מאז ומתמיד בעד "מערכת לפי רפרנס", בהתייחס למוסיקה חיה, גם אם לפעמים בניגוד לטעמי).
מה קורה כשבונים מערכת "לפי טעמי"?
מנסים להגיע למצב בו הכל נשמע יפה, נעים לאוזן, ללא חריפות. "מוסיקלי".
המשמעות היא בהכרח סאונד מסורס.
ברגע שנכוונן כך צליל של מערכת, היא בהכרח תעגל ותייפייף הקלטות רבות.
ואז, היא ממש תסרס הקלטות אחרות. שכן כל הקלטה והמאפיינים שלה. וכאן הבעיה מתחילה.
אנחנו שומעים אצל אחר אלבום שנשמע יותר פתוח, יותר מפורט, יותר פה ויותר שם.
במהרה מגיע עוד סבב של החלפות ושידרוגים. מנסים ליישר קו. אבל מאחר והמטרה היא עדיין
לשמוע יפה ומוסיקלי אנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו. מתקנים פה ומקלקלים שם. וזה לא נגמר.
נכון שזה נשמע מוזר להטיף כאילו נגד טעם אישי ומוסיקליות. אבל אני טוען שהטעם האישי
הוא מוקש רציני ומוסיקליות היא דבר נרכש שמשתנה עם הזמן. מה שאתמול נשמע לך
מוסיקלי מחר עלול להשמע מסורס ומשעמם כי נוכחת לדעת שדברים צריכים להשמע אחרת
מההרגל, הנסיון והטעם שלך.
בגלל זה, לדעתי, צריך שיהיה רפרנס ברור. עוגן. אחרת הולכים לאיבוד.
יש לכם כזה?
***
דוגמה אחת מהחיים.
לפני שנים לקוח שמע אצלי קטע מ Kind of Blue. הוא לא ממש אהב את התוצאה
מאחר וציפה לסאונד "חם, אינטימי וקרוב כמו במועדון ג'אז".
איך הקלטה בחלל גדול עם תקרה גבוהה מאוד וקירות קרחים תשמע אינטימית כמו במועדון ג'אז?
רק עם מערכת שנותנת בימת צליל מצומקת וקולורציה רצינית.
ואז מה יקרה כשננגן אלבום של ביל אוונס בווילג' ואנגארד שבאמת הוקלט בחלל קטן ואינטימי?
נקבל סאונד של מאורת עכברים!
אם לא נלמד את החומר, מה בדיוק מוקלט, איפה ואיך, לאיפה נגיע?
כדי להגיע למערכת טובה צריך לצבור ידע, הרבה ידע, על עולם ההקלטות.
ואחר כך כמה שיותר התנסות במוסיקה חיה. עדיף כמובן כזאת שקרובה ללבכם .
כל אלה קומת מרתף וקומת קרקע בבניין. טעם אישי צריך להיות בקומה שלש או ארבע.