תירוצים מצ'וקמקים.
1. קשיים להתגבר על הטיות קוגניטיביות הם לא צידוק לאימוצן. אם זה מה שהורס את המבחן אז תהפוך את זה לשיטה?
2. אפשר להתגבר על הטיות קוגניטיביות כמו בכל מחקר דומה בפסיכולוגיה או רפואה.
למשל: קח אנשים שלא יודעים אפילו מה בודקים ובאיזה הקשר. שים אותם מול מערכת, כאשר הם מודעים רק לכך שהולך להיות שינוי כלשהו. מסובך? אנחנו לא אוניברסיטה? אין בעיה. קח אודיופילים. בדוק, גם בהינתן שהם לחוצים מהמבחן (תהרוג אותי לא ברור לי מדוע), האם הם מבדילים 'על עיוור' בין רמקולים. לא נראה לי שיהיה אחד שלא יבדיל. סבבה. עבור לרכיבים יותר ויותר שוליים בהדרגה, עד שתגיע לכאלו שלא ניתן (לכאורה) להבדיל ביניהם כלל.
ככל שיהיו לך יותר אודיופילים במבדק, כך פחות סביר שכווווווולם נלחצו וזו סיבת אי ההבדל, ויותר סביר שפשוט אין הבדל. תגיע לבסוף לכבלים שנמדדים זהה. יש לך אפילו אחד שיכול לזהות על עיוור, פעם אחר פעם, איזה כבל מנגן (כלומר מתי זה A, מתי זה B ומתי לא היתה החלפה)? ואללה, אז באמת עלינו על משהו.
אבל באמת, למה להסתבך? רוצה לדעת את האמת עבורך? בלי לחץ, קח חבר שיעזור לך ובדוק לבד בצורת ABX.
מה יש להילחץ מזה? שבו שעות, עד שהלחץ יעבור. חיזרו על המבחן כל יום במשך שבועיים. כמה לחץ כבר יכול להיות? אף אחד לא רואה אותך חוץ מהחבר / אישה / אמא שלך.
רוצה עדיין לקנות את הרכיב למרות שאין שום הבדל שיכולת לזהות? תתחדש, אבל אז סיבת הרכישה שונה.
בללכת על שורה של בטטות (או בלטות) בגובה 100 מטר, החשש הוא ליפול אל מותך.
בלשבת בכורסה לבד (+ חבר) ולהאזין למוזיקה ולהבדלים (אם יש) בין רכיבים, החשש הוא... רגע... היה לי אחד..
מה הבעיה בעצם?
נערך לאחרונה ב:
), ופוגש באוטובוס / באר / אוניברסיטה / wherever בחורה כמו הפאנטאסיות שלך.