אופציה למדריך לקניית/התאמת ראשים, זרועות וכו'

[AK1]

אין לי שום יומרות להיות איזה מומחה גדול ו/או בעל ניסיון רחב בענייני ראשים, זרועות, פטיפונים, פונו סטייג'ים וכיו"ב, אבל לפני כמה חודשים עלתה במוחי האפשרות לבקש מ-AI לכתוב מדריך לבחירת ראשים. פניתי ל-Claude, ותוך כמה דקות קיבלתי מדריך מעשי, מפורט וחביב למדי.

עם זאת, היו לי המון הסתייגויות, דברים שאפילו עם הידע/ההיגיון המוגבלים שלי נראו לי לא נכונים או לא מדויקים, דברים חסרים, עובדות שההסבר להן אינו אינטואיטיבי, וכו', וגם היה לי מאוד ברור שראש אינו פריט נפרד, אלא הוא חלק משרשרת, שכוללת את הראש (ובמיוחד המחט והגנרטור שבו), הזרוע, הפונו-סטייג' שלא תמיד מודעים לו ולתפקידו, ועוד, כך שממש חשוב להתאים את מה שדורש התאמה.

לאור זה התחלתי לאתגר את ה-AI, לבדוק דברים, להצביע על שגיאות ולברר מה כן נכון, לחשוב מה אולי שווה להסביר כדי שייתן הבנה יותר מעמיקה ולא רק אוסף הוראות מה לעשות, וכו' וכו'. אם הייתי עושה את התהליך הזה עם מישהו בפורום, כבר היו מאשימים אותי בסדיזם, למרות שמבחינתי זה היה דיון ענייני כל הזמן

אז בינתיים העניין התנפח ליותר מ-11,000 מילים -- כ-1,500 שורות, ועוד היד נטויה. עשיתי את זה עבור עצמי, כדי ללמוד, אבל אז עלה בדעתי שאולי אפשר להעלות את זה ככתבה לאתר, כי זה בטח לא נכנס לפוסט אחד או שניים, וגרוע מזה: אופציות העריכה שהשתמשתי בהן ב-Word אינן תואמות את מה שהעורך של הפוסטים מכיר (למשל היפוך העמודות בטבלה שמובאת בהמשך), וזו תהייה עבודה עצומה לעשות הסבה לכל זה. בינתיים לא קיבלתי תשובה ברורה עד כמה זה רצוי מבחינת האתר.

להלן שלוש דוגמיות: המבוא, קצת הסבר לתוספת הבנה בעניין החריץ (groove) של התקליט, ודוגמה מעשית לבדיקת התאמה בין ראש לפונו סטייג' (כל המונחים שם הוסברו קודם)

מבוא​

ראש הפטיפון (phono cartridge) הוא הרכיב שבו האותות המקודדים בחריץ (ה-groove) שבתקליט הופכים לאותות חשמליים. כל מה שקורה לפניו ‑‑ כולל איכות ההקלטה וההדפסה, ומצב וניקיון התקליט ‑‑ מגיע לנקודה הזו ואינו יכול להשתפר ממנה והלאה.

אבל ראש הקריאה אינו יחידה עצמאית. הוא חלק משרשרת שכוללת את הרכיבים הבאים (המונחים יוסברו בהמשך):

• המחט (stylus)
• הראש (cartridge)
• הזרוע (tonearm) שעליה הוא מורכב
• תושבת ראש נתיקה (detachable headshell), אם יש כזו כחלק מהזרוע
• שנאי הרמה (step‑up transformer), אם יש כזה
• הפונו סטייג' (phono stage), שמגביר ל-line-level ומבצע de‑emphasis כגון RIAA
• ההגברה: מגבר משולב, רסיבר, או שילוב של קדם מגבר עם מגבר כוח או מונובלוקים.

והבחירות עבור השרשרת הזו תלויות בסוגי ואיכויות התקליטים שמתכוונים לנגן, כולל למשל תקליטים באיכות מעולה לעומת תקליטים רגילים, תקליטי RCA Dynagroove (שנחרטו בצורה מסוימת), תקליטי מונו לסוגיהם, כולל 78 סל"ד, וכד'.

כל אחד מהאלמנטים האלה תלוי באחד או יותר מהאחרים. בחירת ראש -- או כל רכיב אחר בשרשרת -- בלי להתחשב בשאר יכולה להיגמר באכזבה. לעיתים, כיול מחדש של מה שכבר קיים מביא שיפור גדול בלי לקנות כלום. המדריך הזה מסביר את השיקולים שמאפשרים לקבל החלטות מושכלות.

חריץ (groove)​

1. ה"חריץ" (groove) הוא תעלה מיקרוסקופית חרוטה בפני השטח של התקליט, בעלת חתך רוחב בצורת V.
2. התעלה מעוצבת בצורת ספירלה, המתחילה סמוך להיקף התקליט ומסתיימת בקרבת התווית המרכזית (הלייבל).
3. למעט בקטעי הפתיחה והסיום (lead‑in ו‑lead‑out), זוהי אינה ספירלה חלקה; היא כוללת פיתולים מיקרוסקופיים צפופים מצד לצד, ובתקליטי סטריאו גם שינויי עומק צפופים.
4. זרוע ייעודית מחזיקה את ראש הפטיפון מעל משטח התקליט. אל הראש מחוברת מחט ששוקעת בתוך התעלה, רצוי שמבלי להגיע לתחתיתה.
5. בזמן סיבוב התקליט, המחט נעה בתוך התעלה ורוטטת בתנועות אופקיות, ובתקליטי סטריאו גם אנכיות. בנוסף, המבנה הספירלי של התעלה מושך את הזרוע בהדרגה לעבר מרכז התקליט.
6. תנודות המחט מרעידות קנה ייעודי בשם קנטיליבר (cantilever), שהוא חלק מהראש, ומתורגמות בתוך הראש לאותות חשמליים, אשר מוגברים לאחר מכן ומושמעים דרך הרמקולים/אוזניות.
7. המידע המוזיקלי שעל התקליט מקודד באמצעות הפיתולים ושינויי העומק: תדרים גבוהים יותר מיוצגים על ידי פיתולים ו/או שינויי עומק צפופים יותר, בעוד שעוצמת שמע חזקה יותר מקודדת על ידי פיתולים ו/או שינויי עומק באמפליטודה גדולה יותר.
8. בתקליטי מונו, תנועת המחט היא אופקית בלבד, והזווית בין דפנות חתך ה‑V נעה לרוב בין 60 ל‑90 מעלות.
9. בתקליטי סטריאו, התנועות האופקיות והאנכיות משתלבות ליצירת קידוד אלכסוני: הדופן הפנימית של התעלה (הקרובה למרכז) מקודדת את ערוץ שמאל (L), והדופן החיצונית מקודדת את ערוץ ימין (R), אבל בפאזה הפוכה, שבעת הנגינה נהפכת חזרה. הזווית בין הדפנות היא בת 90 מעלות, מה שאמור תיאורטית למנוע השפעה הדדית בין הערוצים ולהבטיח הפרדה מלאה. בפועל, הפרדת הערוצים מוגבלת כבר בשלב חריטת המאסטר לכ‑30-35 dB, וזו של ראשי הפטיפון לרוב נמוכה מכך.
10. להיפוך הפאזה של R -- שכשבהשמעה הופכים אותה חזרה -- יש שני יתרונות משמעותיים:
    • היטלי הווקטורים של תנועת המחט למישור האופקי הם ביחס ישר ל-L+R, ולמישור האנכי ל-L-R, וכיוון שהאמפליטודה של L בדרך כלל דומה לשל R, אפילו בסטריאו (במונו הם אמורים להיות זהים), זה אומר שהאמפליטודה שצריך לחרוט במישור האנכי היא קטנה, ובאופקי גדולה. זה חשוב, כי אמפליטודה אנכית גדולה יכולה להעיף את המחט מהחריץ.
    • בדרך כלל, הרעשים בשני הצדדים הם דומים. אם נסמן ב-NL ו-NR את הרעש בדופן השמאלית והימנית בהתאמה, יוצא שבדופן אחת יש L+NL ובשנייה R+NR-, שבהשמעה הופך ל-R-NR+. אפשר בהשמעה דרך ראש סטריאו לסכם את שניהם בעזרת mono switch (ראה לעיל), ומתקבל (NL-NR)+(L+R). כיוון ש-NL ו-NR בדרך כלל דומים, (NL-NR) נמוך מכל אחד מהם בנפרד, ומסטריאו מקבלים מונו תוך הקטנת רעשים. יש לציין שכשמדובר בתקליט מונו, R ו-L אמורים להיות זהים, אבל זה לא לגמרי כך במציאות, לא רק בגלל ענייני חריטה ושחיקה, אלא גם בגלל אי-סימטריות בראש ובהגברה, כך ש-(L+R) אינו בדיוק זהה למה שקורא ראש מונו, שרגיש לתנועות אופקיות בלבד, ללא הערפול שבסיכום/מיצוע שתי הדפנות.

התאמה בין ראש לפונו סטייג' -- Gain ו-Impedance​

​

Cartridge Type​	Output (mV)​	Phono Stage Unbalanced Gain (dB)​	Phono Stage Input impedance​
MM​	3.5 - 6.0​	35 - 40​	47 kΩ​
MC ultra-low output​	0.05 - 0.15​	68 - 75 (or SUT)​	2 - 20 Ω (or SUT)​
MC low output (רגיל)​	0.2 - 0.5​	56 - 65​	100 - 1,000 Ω​
MC high output​	1.5 - 2.5​	40 - 45​	47 kΩ​
MI high output​	3.5 - 5.0​	35 - 40​	47 kΩ​
MI low output​	0.4 - 0.6​	60 - 62​	470 - 1,000 Ω​
IM high output​	4.0 - 6.5​	35 - 40​	47 kΩ​
IM medium output​	2.0 - 2.5​	42 - 45​	47 kΩ​

• Phono Stage Unbalanced Gain מתייחס לרמת ההגברה הנדרשת מפונו סטייג' שאינו מאוזן (unbalanced). עבור מאוזן יש להחסיר 6 dB.

• עבור Phono Stage Input Impedance שאינו47 kΩ , הערך הנדרש צריך להיות כמו בנתון load impedance אם הוא מופיע ב-specs של הראש, או לפחות פי 10
מהעכבה של הראש עצמו, שאמור להיות נתון שם.

• כאשר משתמשים ב-SUT כדי להתאים ראש MC כלשהו לכניסת MM של פונו סטייג', ההתאמה נבדקת מול פרמטרים של ה-MC, ה-SUT, וכניסת ה-MM של הפונו סטייג'. ראה "התאמת שנאי הרמה (Step-Up Transformer, SUT) בין ראש MC לבין פונו סטייג'" לעיל.

השאלה בשורה התחתונה: האם יש חברים כאן שמדריך מעין זה יכול לעניין אותם?

 

[capten]

בוודאי. עלה והצלח.

 

[capten]

עמיר. שבת שלום.
אני רואה שאין כאן הרבה תגובות.
אבל אולי זה נובע מהצטברות של מטענים מהימים האחרונים.
ולעצם העניין. מדריך כזה כמו שרק אתה יכול לכתוב יכול להיות נכס צאן ברזל לצעירים שבנינו ולאילו שעוד יבואו אחרינו.
אני רואה בדמיוני איך בני הצעיר בעוד 20 שנה מחפש ברשת מדריך כזה על מנת לשפץ את הפטיפון שהורשתי לו.
וגם עושה לך לייק גדול. אתה תחייך שם למעלה.
וגם אם הקהילה כאן לא מפגינה התלהבות יתר ,אני בטוח שאם תפרסם זאת בפלטפורמות אנטרנטיות נוספות יהיה לזה ביקוש רב.
לילהטוף.

 

[AK1]

לא נראה לי שמי שמתעניין בתכנים האמורים היה נמנע מלומר זאת רק בגלל "מטענים מהימים האחרונים", גם אם מסיבותיו שלו הוא מסכים עם אלה שתקפו אותי, וברור לי שיש כאלה.

הסבר לא פחות סביר הוא שאנשים פשוט אינם מעוניינים בטקסטים ארוכים ומסובכים, ואינם מרגישים צורך בהסברים מעמיקים שמהווים עבורם עודף אינפורמציה. אולי כדאי לייצר עבורם גרסה מצומצמת ‑‑ רק מה שכדאי לדעת משיקולים מעשיים, בלי ההסברים למה ‑‑ אם כי גם זו המון עבודה שאין טעם לעסוק בה בהיעדר מספר משמעותי של מתעניינים.

בינתיים אמשיך בזה מדי פעם, בשביל הכייף והעניין האישיים שלי, אלא אם יהיו מתעניינים, או אם @נמר יגיד לי שהוא מעוניין בכתבה עבור האתר לפי הטיוטה ששלחתי לו (ואיזה הסבות יש צורך לבצע לשם כך מפורמט Word).

 

[YORAMGROS]

יוזמה נהדרת תבורך, אך לא כל אחד מצוי ברזי ההסברים הטכניים שהם מצוינים אך טוב יהיה באם ההסברים יהיו יותר "לעמך" כמו התאמות סוגי ראשים לסוגי זרועות/פונו סטיג"ים וכו. שוב יוזמה נהדרת ובתקוה שתמשך.

 

[גל85]

קראתי, נהנתי, אישיתי אני מאוד אוהב את ההסברים הללו ועדיף בעברית, אני אוהב לדעת מה מסתתר מאחורי המספרים ולמה ופה באתר יש מקום לזה.
יכול להיות שמה ש yoramgros אמר תקף לפייסבוק ודומיו, שם מעדיפים את *התכלס*,
מה לעשות וכמה לכוון בהתאם לנתונים הקיימים, דוגמאות:
איזה זרוע מתאימה לראש בהתאם לקומפליינס, כמה משקל להתאים לראש, איך מכוונים התנגדות ואוהם בפונו בהתאם לנתוני הראש ועוד...
מקווה שהצלחתי להעביר את הנקודה.
שוב ,תודה, מעריך מאוד.

 

[AK1]

יוזמה נהדרת תבורך, אך לא כל אחד מצוי ברזי ההסברים הטכניים שהם מצוינים אך טוב יהיה באם ההסברים יהיו יותר "לעמך" כמו התאמות סוגי ראשים לסוגי זרועות/פונו סטיג"ים וכו. שוב יוזמה נהדרת ובתקוה שתמשך.

נתתי שלוש דוגמיות: מבוא כללי, הסבר תיאורטי לגבי החריץ, וטבלה מעשית לבדיקת התאמה בין ראש לפונו סטייג' מבחינת גיין ואימפדנס.

המדריך מכיל דברים מכל סוג, למשל הסברים על סוגי ראשים, גם איך הם עובדים עקרונית, אבל גם מה היתרונות והחסרונות של כל אחד.

למשל עוד דוגמית: שים לב שאפשר לקרוא את זה בחיפוף או לעומק, כמו כל דבר במדריך.

סוג הראש (cartridge type)​

הגנרטור הוא המאפיין הבסיסי של הראש, ולכן סוג הראש נקבע ע"י סוג הגנרטור, MM, MC וכו'

ערכי הפלט המספריים של הגנרטורים השונים מפורט בהמשך.

הסוגים הנפוצים:

Moving Magnet (MM)​

לקצה של הקנטיליבר שבתוך גוף הראש מוצמד מגנט קטן, שנע בין סלילים הנמצאים בגוף, כך שרעידות המחט שבקצהו האחר מזיזות את המגנט יחסית לסלילים, מה שיוצר אות חשמלי במתח גבוה יחסית ("high output")
· יתרונות:
1. פלט גבוה -- מתחבר לכל פונו סטייג', כולל כאלה המובנים בקדם-מגבר, מגבר משולב או רסיבר (למעט כאלה הייעודיים ל-MC בלבד)
2. מחט ניתנת להחלפה עצמית בקלות, בלי צורך בקניית ראש חדש או בשליחה למעבדה
3. לרוב המחיר של הראש ושל מחט חלופית נמוך יחסית
4. עמיד ופחות רגיש לנזקים מכניים קלים.
· חסרונות:
1. המגנט, קטן ככל שיהיה, הוא רכיב כבד יחסית. המסה הזו מגדילה את האינרציה של הקנטיליבר, מה שמקשה על המחט להגיב במהירות הבזק לפניות הצידיות הקיצוניות של תדרים גבוהים, ופוגע בפירוט ובשחזור ה-transients
2. רגיש לקיבולית של כבל החיבור ו/או הפונו סטייג', שבשילוב עם ההשראות הגבוהה של הסלילים יוצרים מעגל תהודה, שאם התדר שלו נופל בתחום השמיע, הצליל צורם, או עמום, ולרוב הפונו סטייג'ים אין אפשרות לשלוט בקיבוליות. כדאי להשתמש בכבילה עם קיבוליות מינימלית.

Moving Coil (MC)​

לקצה של הקנטיליבר שבתוך גוף הראש מוצמד סליל קטן, שנע בין מגנטים הנמצאים בגוף, כך שרעידות המחט שבקצהו האחר מזיזות את הסליל יחסית למגנטים, מה שיוצר אות חשמלי. MC הוא בדרך כלל "low output", אבל יש גם ראשי MC שהם "high output", כמעט כמו MM, וגם "ultra-low output".
· יתרונות:
1. כנראה שהראשים הטובים ביותר שיש -- במחירים של הרבה אלפי דולרים -- הם MC, אבל כבר במחירים נמוכים במעט יש תחרות מסוגי גנרטורים אחרים, אפילו MM, כך ש-MC לא תמיד בהכרח טוב יותר.
2. סלילי נחושת או זהב מיקרוסקופיים שוקלים שבריר מהמשקל של מגנט, מה שמפשר לעקוב בדיוק מושלם אחרי הקימורים הצפופים ביותר של תדרים גבוהים. התוצאה היא פירוט פנומנלי, מהירות, דינמיקה ובמת צליל תלת-ממדית.
3. השראות הסלילים נמוכה מאוד, ולכן הראש אינו מושפע כמעט בכלל מקיבוליות.
· חסרונות:
1. לרוב פלט נמוך, מה שדורש פונו סטייג' מתאים, ו/או step-up transformer, שעלול לדרוש גם כבילה נוספת.
2. ההגברה המוגדלת מגבירה את הרגישות לרעשים, ו-hum היא בעיה נפוצה. זה שיקול משמעותי נגד ultra-low output
3. רגיש לעכבה (אימפדנס) של הפונו סטייג', כך שרצוי שהוא יאפשר שליטה על העכבה, אפשרות שלא תמיד קיימת.
4. יקר
5. אי אפשר להחליף את המחט. כשהיא נשחקת, יש לקנות ראש חדש (יקר, אפילו ב-trade in), או לשלוח את הראש ל-retipping/rebuilding. רוב החברות לא נותנות את השירות הזה, אבל יש מעבדות בוטיק שעושות זאת. אם זה לא נעשה אצל היצרן, התוצאה אינה בהכרח זהה לראש המקורי, שאז זה כמו לרכוש ראש אחר שמבוסס על מרכיבים של הקיים, אבל שונה בפרטים במידה בלתי ידועה.

סוגים פחות נפוצים:

Moving Iron (MI) / Variable Reluctance (VR)​

לקצה של הקנטיליבר שבתוך גוף הראש מוצמדת פיסת ברזל קטנה שנעה מול ליבות פרומגנטיות (ברזל רך) שעליהן מלופפים סלילים, ורעידות המחט שבקצהו האחר מזיזות אותה, מה שמשנה את השטף המגנטי המובל אל הסלילים ובכך יוצרת בהם מתח. יש ואריאנטים של high-output שדומה ל-MM, ו-low-output שדומה ל-MC רגיל.​

· יתרונות:
1. פלט גבוה (דומה ל-MM) -- מתחבר לכל פונו סטייג', כולל כאלה המובנים בקדם-מגבר, מגבר משולב או רסיבר (למעט כאלה הייעודיים ל-MC בלבד)

2. משקלה של פיסת ברזל רכה דומה ואפילו יכול להיות קטן מזה של הסלילים של ראשי MC, מה שמעניק כושר עקיבה פנומנלי ופירוט גבוה מאוד בתדרים הגבוהים​

3. בחלק מהדגמים (כמו בטכנולוגיית ה-IM הישנה או בראשי Grado מסוימים) המכניקה מאפשרת להחליף את מכלול המחט בבית, בדומה ל-MM.
· חסרונות:
1. המרחקים המכניים בין הברזל הנע לליבות המגנטיות בגוף הם מיקרוסקופיים, מה שמקשה על הייצור. סטייה קלה במיקום הברזל בזמן הייצור תגרום לכך שערוץ אחד יקבל זליגה גדולה יותר מהשני, ואיזון הערוצים (channel balance) ייהרס.
2. הקשר בין מרחק הברזל לעוצמת השדה המגנטי אינו ליניארי לחלוטין (השדה מתחזק בצורה מעריכית ככל שהברזל מתקרב לליבה)
3. רגישות גבוהה לזליגות מגנטיות חיצוניות, מה שגורם לחלק מהראשים הללו (למשל דגמים קלאסיים של Grado) לפעול כ"אנטנה" לשדות מגנטיים תועים, כמו אלה שנפלטים ממנוע הפטיפון, מה שעלול לייצר רעש רקע Hum קבוע, במיוחד כשהראש מתקרב למרכז התקליט (מעל המנוע).
4. פחות נפוץ -- בחירה מוגבלת של ראשים ומחטים
5. ביצועים ב high end נחשבים בדרך כלל נחותים מ MC איכותי.

​

Induced Magnet (IM) (לפעמים נקרא Moving/Variable Flux)​

וריאנט על MI/VR: לקצה של הקנטיליבר שבתוך גוף הראש מוצמדת צינורית קטנה עשויה permalloy )סגסוגת בעלת מוליכות מגנטית קיצונית(. מגנט קבוע בגוף הראש משרה בה שדה מגנטי והופך אותה ל"מגנט זמני" רגיש במיוחד, ותנועתה מול הסלילים הקבועים מייצרת בהם שטף מגנטי משתנה (moving/variable flux) ובכך יוצרת בהם מתח. כאן יש ואריאנטים של high-output שדומה ל-MM, ו-medium-output שדומה ל-MC high-output.​

· יתרונות:
1. הפלט גבוה -- גם אם פחות מ-MM, וכולל ואריאנטים של medium output -- כך שהוא מתחבר כמו MM לכל פונו סטייג', כולל כאלה המובנים בקדם-מגבר, מגבר משולב או רסיבר (למעט כאלה הייעודיים ל-MC בלבד)

2. משקלה של צינורית ה-permalloy קטן אפילו מזה של MI/VR, ודומה ואפילו יכול להיות קטן מזה של הסלילים של ראשי MC, מה שמעניק כושר עקיבה פנומנלי ופירוט גבוה מאוד בתדרים הגבוהים​

3. צינורית ה-permalloy נעה בתוך שדה אחיד יחסית, והתנועה שלה מול הסלילים מייצרת שינוי שטף שהוא הרבה יותר ליניארי מטבעו מזה של MI/VR. התוצאה היא עיוות הרמוני נמוך יותר, במיוחד באמפליטודות גבוהות (קטעים רועשים במוזיקה).​

4. בזכות המבנה הסימטרי של הצינורית הממוקמת בדיוק במרכז ארבעת קטבי הסלילים, קל יותר מאשר ב- MI/VR להפריד גיאומטרית בין תנועות ערוץ ימין ושמאל מבלי שתנועה בציר אחד תזלוג ותשפיע על הציר השני (crosstalk).​

5. מאחר שהמגנט והסלילים קבועים בגוף, היצרן יכול להשתמש במגנט גדול וחזק ובסלילים בעלי ליפופים רבים מבלי להעמיס משקל על הקנטיליבר. התוצאה היא מתח מוצא גבוה (כמו MM) שאינו דורש פונו סטייג' יקר.​

6. בחלק מהדגמים (כמו בטכנולוגיית ה-IM הישנה או בראשי Grado מסוימים) המכניקה מאפשרת להחליף את מכלול המחט בבית, בדומה ל-MM.
· חסרונות:
1. המרחקים המכניים בין הברזל הנע לליבות המגנטיות בגוף הם מיקרוסקופיים, מה שמקשה על הייצור. סטייה קלה במיקום הברזל בזמן הייצור תגרום לכך שערוץ אחד יקבל זליגה גדולה יותר מהשני, ואיזון הערוצים (channel balance) ייהרס.

יש המשך, אבל נקטע בגלל מגבלות אורך תגובה

 

[AK1]

איזה זרוע מתאימה לראש בהתאם לקומפליינס

compliance​

מידת הגמישות של ה‑suspension ‑‑ עד כמה קל לקנטיליבר לזוז תחת כוח מוחל נתון; נמדד ביחידות cu (µm/mN). קיים lateral compliance (תזוזה צידית) ו‑vertical compliance (תזוזה אנכית), ולא תמיד ערכיהם זהים. ערכים גבוהים = ראש "רך" / גמיש; ערכים נמוכים = ראש "קשיח".

הקונוונציה המקובלת עבור lateral compliance ב‑10 Hz, שהוא הסטנדרט הנפוץ ביותר למדידה: נמוך (קשיח): מתחת לכ‑10 cu, בינוני: כ‑10-20 cu, גבוה (רך): מעל כ‑20 cu.



הצירוף של המסה האפקטיבית וה-compliance של הראש קובעים את תדר התהודה (ראה פרק ו'), אבל גם במצבים שבהם התאמת הזרוע‑ראש תקינה ותדר התהודה נמצא בתחם הרצוי, יש משמעות לכך שה‑compliance עצמו גבוה או נמוך:

Compliance נמוך (ראש קשיח) ‑‑ גם כשהתהודה תקינה

יתרונות:

• יציבות מכנית גבוהה יותר ‑‑ פחות רגיש לטמפרטורה ולהזדקנות
• פחות רגיש לעקמומיות התקליטים ולתנועות של הזרוע שאינן קשורות לחריץ, כמו רעידות של משטח הפטיפון או הרצפה
• עמיד יותר לאורך זמן

חסרונות:

• המחט מתקשה לעקוב אחרי תנודות עם אמפליטודה גבוהה ותדר גבוה
• כוחות גבוהים יותר על דפנות החריץ ‑‑ בלאי מוגבר של גם המחט וגם של התקליטים
• מעביר יותר אנרגיה מכנית לזרוע במקום לספוג אותה

Compliance גבוה (ראש רך) ‑‑ גם כשהתהודה תקינה

יתרונות:

• מעקב טוב יותר אחרי החריץ, כולל בתדרים גבוהים ובאמפליטודות גדולות
• כוחות נמוכים יותר על דפנות החריץ ‑‑ פחות בלאי
• סופג אנרגיה מכנית במקום להעביר אותה לזרוע

חסרונות:

• רגיש יותר לעקמומיות התקליט, שמניעה את הקנטיליבר בתנועות רחבות
• דורש מיסבים (bearings) איכותיים במיוחד בזרוע
• רגיש לטמפרטורה ולהזדקנות
• כיול VTF קריטי יותר

המסקנה המעשית

תדר התהודה הוא תנאי הכרחי, אבל ה‑compliance המוחלט עדיין חשוב. בתנאים שווים, compliance גבוה יותר נוטה להיות עדיף לאיכות המעקב ולשמירת התקליטים, אבל רק כשהזרוע מסוגלת לתמוך בו (מיסבים טובים, רגישות נמוכה לעקמומיות).

מסה אפקטיבית (effective mass)​

המסה המכנית של הזרוע "כפי שרואה אותה" המחט ‑‑ כלומר, המסה שמצטברת מתנועת הזרוע כולה, מחושבת בנקודת המחט. ואמורה להיות מוגדרת ב‑specs של הזרוע. הצירוף של המסה האפקטיבית וה-compliance של הראש קובעים את תדר התהודה (ראה פרק ו').

התאמה בין ראש לזרוע: תדר תהודה​

תדר התהודה של הצירוף ראש‑זרוע הוא המדד העיקרי להתאמה ביניהם, וחייב להיות בטווח 8-12 Hz. מתחת ל‑8 Hz התהודה נמצאת בתחום הרעד המכני (של הפטיפון ומה שהפטיפון עומד עליו, תקליטים עקומים, באסים, שנדירים בתדרים כאלה, וכו'), וגורמת לתנועות קנטיליבר גדולות ול-mistracking. מעל 12 Hz התהודה חופפת לאותות אודיו וגורמת לבסים "נפוחים" ופחות שליטה.

הפרמטרים לחישוב​

• compliance של הראש (ביחידות cu, µm/mN), שאמור להיות נתון ב‑specs שלו. חלק מהיצרנים מדווחים את הנתון עבור תדר 10 Hz וחלק עבור 100 Hz; הערכים שונים משמעותית ולא כל מחשבוני ההתאמה מתחשבים בכך.
• משקל הראש (g) -- לא ה-VTF, שלפעמים קוראים לו בטעות "משקל" -- שאמור להיות נתון ב‑specs שלו, ואם לא, אפשר לשקול אותו במאזניים שמשמשים למדידת ה-VTF.
• משקל חלקי החיבור: ברגים ואומים (לרוב 3-5 g), אפשר לשקול אותם במאזניים שמשמשים למדידת ה-VTF.
• מסה אפקטיבית של הזרוע (g) שאמורה להיות נתונה ב‑specs שלה. אם הזרוע מגיעה עם תושבת ראש נתיקה, שכלול בנתון המסה האפקטיבית ב-specs של הזרוע, יש להחסיר את משקל הנטו (ללא הראש, ברגים, אומים, וכבלי חיבור) של תושבת הראש המקורית, ולהוסיף את משקל הנטו של התושבת שמרכיבים בפועל.

אם חסרים נתונים לגבי הראש ו/או הזרוע, יש מאגר מוגבל של רכיבים נפוצים ב- https://www.vinylengine.com/cartridge_database.php

ביצוע החישוב​

אפשר להשתמש במחשבון alignmentprotractor.com/Tonearm‑resonance‑calculator

 

[AK1]

כמה משקל להתאים לראש,

Vertical Tracking Force (VTF)​

הכוח האנכי שמפעילה המחט על החריץ. נמדד בגרמים, וטווח הערכים המומלץ מוגדר ב-specs של הראש. יש כאלה הקוראים לו בטעות "משקל". כדי למדוד אותו, חשוב שיהיו מאזניים, רצוי דיגיטליים, בדיוק של לפחות עשיריות גרם.



את ה-VTF מכוונים בדרך כלל ע"י סיבוב משקולת בקצה האחורי של הזרוע, וחשוב שיהיה בתחום המומלץ ע"י היצרן, שהוא בדרך כלל בין 1.2 ל-3 גרם. זה הדבר הראשון שצריך לעשות אחרי הרכבת הראש, לפני כיוונונים כמו overhang ו-alignment, אחרת אפשר לגרום נזק בלתי הפיך.



בניגוד לאינטואיציה, VTF נמוך מדי מזיק הרבה יותר מ-VTF גבוה: מחט שאינה מוצמדת די הצורך לדפנות החריץ קופצת וחובטת בהם, מה שהורס את התקליט. למעשה, הרבה ראשים מתפקדים טוב יותר דווקא בתחום העליון של הטווח המומלץ מאשר באמצעו או בתחום הנמוך שלו.



ועוד אולי בניגוד לאינטואיציה, שחיקת התקליטים אינה פונקציה של VTF בלבד -- פרופיל המחט קריטי לא פחות, ובפרופילים מתקדמים הכוח מתפזר על שטח מגע גדול יותר, כך שלא בהכרח כדאי להחשיב ערך נמוך של VTF מומלץ/גבוה כקריטריון משמעותי לבחירת ראש. לדוגמה, אחד הראשים הטובים ביותר שיש, Clearaudio Goldfinger Statement, דורש VTF של 2.8 ± 0.2 גרם.



יש לציין שאפשר למצוא את ה-VTF האופטימלי -- זה שנותן THD מינימלי -- תמיד בתחום המומלץ ע"י היצרן -- באמצעות AnalogMagik,

איך מכוונים התנגדות ואוהם בפונו בהתאם לנתוני הראש ועוד...

אתה בטח מתכוון לאימפדנס עבור ראשי MC וקיבוליות עבור ראשי MM -- זה נמצא בפרק של "פרמטרים הניתנים לשליטה בפונו סטייג'" שנמצא עדיין בשלב טיוטה ראשונית, שיש בה כבר אזכור של זה, אבל עדיין לא איך מכוונים את זה:

התאמה לראש​

• impedance loading ‑‑ קביעת עכבת כניסה ל‑MC: לרוב בקטגוריות (לדוגמה 100 / 200 / 500 / 1000 אוהם) או מתכוונן רציף
  
  
• capacitance loading ‑‑ הוספת קיבוליות ל‑MM: לרוב קטגוריות (לדוגמה 0 / 100 / 220 / 320 pF)

=======================

יש כאן היפוכי סדר בין עמודות ובין ערכי פרמטרים ויחידותיהם בגלל ההבדלים בין עורך הפוסטים לבין Word.

אני מניח שאפשר כבר להבין מכל הדוגמאות שיש או יהיו במדריך הזה התייחסויות לכל מה שצריך לכוון ולבדוק ולעשות באופן פרקטי, ויש גם הסברים תיאורטיים לגבי מה ולמה וכמה, שאפשר לדלג עליהם.