אני כן, כל המשקאות בעיקר ממזרח אירופה, הבלקן ומקסיקו ( מזקל טוב יותר ממאלט וויסקי מהמשובחים, כן אפשר להשוות בתוצאה שמזכירה ) שנעשו בכפרים בידיי מקומיים, עלו בהרבה על הגרסאות המסחריות.אני לא כמו גארגה פטיץ' האלמותי "מחתול שחור חתול לבן" שמשוכנע שהזיוף שלו לגוני ווקר יותר טוב מהמקור...
זה בדיוק מה שאני לא מתחבר אליו -- הצורך להגדיר מי "אקסקלוסיבי" ומי "עמך".
אף אחד לא חושב שהכל אותו דבר, ולמעט ערך כספי עבור מכירה/קנייה, למה בכלל צריך "להכריע על ערך"?? למעט עבור "המועדון האקסקלוסיבי", כאמור.
מכוניות שונות מאוד ממערכות, כי בהן יש מדדים טכניים ספציפיים שמתורגמים למציאות בצורה ממשית ומורגשת, בניגוד לרכיבי אודיו, שהמתאם בין המדידות שהיצרן מפרסם לבין מה ששומעים חלש מאוד, ולפעמים הפוך.
זה כמו שתגיד ראיתי את מלא קבוצות שזכו בגביע אירופה לאלופות, לכל אחת היה את הסגנון שלה, אז אין מדד אובייקטיבי למה זה קבוצה מובחרת? כל הקבוצות שמרו על רמה מסויימת של מהירות, טקטיקה וכולי. וזה המדד האובייקטיבי ( אני מראש מנכה את אלמנט המזל וטעויות שיפוט).
אני כן, בחלק מהדברים אני עמך והדיוט בחלק אקסלוסיבי ומעורב. אין מה להתבייש ואו להצטנע.
נכון בחלקו. יש כנראה מדדים בסיסיים שצריכים להיות והם מדידים. החיבור בינהם הוא האומנות. וייתכן שתהנה מרמקול bbc שנותן טווח מאוד מוגבל למטה, וקסם במיד, אבל תהנה ממנו יותר אם תשלים את טווח התדרים התחתון בצורה מיטבית. וזה האתגר. במכוניות גם יש חוויות נהיגה שקשה להסביר ממש. זה צרוף של כלל המערכת. אבל נדמה לי שמיצינו..אנחנו לא כל כך חושבים אחרת.
אני לא מבין בזה בכלל, אבל נראה לי שיש מדד אובייקטיבי פשוט: קבוצה שתוקעת יותר גולים וחוטפת פחות היא טובה יותר.
ממש לא צריך להיות, אפשר לחיות גם בלי לדרג דברים ולפרק אותם לפרמטרים, שאולי חשובים לצורך בחירה והתאמה, אבל אחר כך אפשר לשכוח מהם לחלוטין, ולשמוע מוזיקה. לפחות זה מה שאני עושה.
אין שום בעיה, אז הם חשובים בשביל הבחירה ההתחלתית
העלית נקודה יפה. ייתכן ורק המחשת את הבדלי הסגנון בהגשה- אבל המהות אותה מהות. אם הרמקול האלקטרוסטטי אין לו דינמיות או אימג, או שהוא מתעלה רק בתחום אחד ספציפי - אז הוא לא יהיה היי אנד , ובאותה נשימה תוכל להנות ממנו עד כלות מאותם דברים שהוא עושה טוב.
זה לא ההיגיון שלי, אלא ההיגיון שלך שמולבש על אי היכרות של מה שקורה איתי.
א ש ר י ך!
לא ייחסתי את זה אליך כמובן, זה יותר היה הרהור מתועד שלי עם עצמי. בכלל עיקר הדיון נותב לקלאצ' הרמתגני... חחחח .
אני מניח שהתגובה שלך היא צינית,
נראה לי שזו פונקציה של תחום העניין ‑‑ האם הצליל המיטבי (ו/או האקסקלוסיביות) נמצאים במרכז השאיפה, או קרובים מאוד אליו, או שהמרכז *האמיתי* הוא שמיעת מוזיקה, והמערכת היא בעיקרה רק אמצעי ‑‑ וגם פונקציה של אופי ‑‑ עד כמה מסוגלים להירגע ולא לרדוף אחרי הריגוש שבשדרוגים ואחרי מיצוי מה שיש עד הטיפה האחרונה.
מחזק את הנאמר. מה שאנחנו שומעים בבית הוא בדרך כלל יצירה מוקפדת של האולפן (הקלטה של ערוצים נפרדים, עריכה מדויקת, תיקון טיימינג ופיץ', אפקטים, מיקס ועוד...), ולא העתק של חוויית ההופעה החיה.
השורה הראשונה " חוויה אודיופילית" אני יכול להבין....הייתי ברומא ובמקרה היתה שם תערוכת אופנועים ובאו מכל אירופה לתערוכה (היתה מלון ממול) והיה שם קטע ,אתה משלם 10 יורו בתנאי שיש לך רישיון ואוספים קבוצה של שישה עד עשרה רוכבים ואתה מקבל דוקאטי עם מדריך ויוצא לסיבוב של 4 דק בערך מסביב למלון...הווי אומר, חוויה מוטורית.
חוויה אודיופילית היא חוויה שבה לכלל ההקלטה - התדרים הפיזיים והתדרים הרגשיים וכוונת האומן - יש ביטוי עצים ואובייקטיבי בשחזור שלה.
אודיופיל מחפש יותר ממה להתרגש. ואני לא חושב שאני משווה את עצמי לחוויותיו של מישהו אחר. יופיו של תחביב טמון לעיתים בהשתייכות למיעוט. ( מזכיר לי , ולהבדיל, כמו שקראנו חלקנו בפרשת השבוע "ואתחנן" בשבת
מכיר את זה בכלי קשת ( אני לא מנגן - חסר כישרון לצערי, מכיר שכן ונכחתי כשבדקו כלים לקניה )