רק באודיו מישהו רוצה לספק הסבר טכני ומבלי להתכוון נשמע כמו מאסטר יודה.

סוג של ערך מוסף
אני מסכים עם כל מילה, וחותם בראשי תיבות מעל כל שורה. וברשותך רק גוזר את המסקנה הבאה: "נאמנות למקור" היא לא שאיפה ריאלית, "נאמנות להנאה" היא השאיפה היחידה. אם תשתמש בדיוק באותו רמקול ומגבר (במקור אתה לא יכול), של טכנאי המאסטרינג, תתקרב ליכולת תיאורתית להיות "נאמן למקור". יחד עם זאת המכשלה הגדולה היא שהגורם שהכי משפיע על מה שאתה שומע זה החדר, ואת זה קשה לתקן גם עם טכנולוגיה הכי מתקדמת (אפשר לשפר במידה נאה). על כן, סאונד ש"תרצה לשמוע" זה הדבר היחיד שנמצא באופן ריאלי על המדף.
לגבי "נמדדים מצויין" : אם מה ש
@Dan-Cinemart אומר שיש יצרנים שלא יותר מדי מודדים את הרמקולים (ואני יודע ממקור ראשון לפחות על מקרה אחד שזה המקרה), אז זה אומר הרבה על התעשייה. מה שאודיופיל מכנה "מדידה", אני מכנה "הנדסה". ולתחושתי, מי שלא מודד זה בעיקר בכלל אי יכולת להשקיע בציוד ותשתית (לא כולם B&W), או בעיקר שבגלל שכנראה שאינו אוחז במספיק ידע ויכולת הנדסית לתכנן היענות תדרים, פיזור, טרייד אוף של גודל, מול יעילות מול היענות בס, שליטה ברזוננס וכו.. ולייצר משהו שמתקרב לזה. אז השטיק השיווקי הזמין להסוות את ה'סיטואציה' (לא בא לי לעשות ברנד באשינג) הוא שאצלו מתכננים "ע"פ מבחני האזנה" (וששנינו מסכימים זה דבר סובייקטיבי אינהרנטית).
טוב, כולנו נהנים להנות. זה מאוד מהנה.
לעניין הנאמנות - אני חושב שזו שאיפה ריאלית לחלוטין - כתלות (דה) באיך מגדירים אותה. ספויילר: להגדרה "פשוטה" יהיה קשה להגיע...
אז קודם כל מה לא - תמיד חשבתי שזה מוזר לנתח את העניין על הציר של "מה התכוון המשורר" ואז לקחת את זה למקום של לשמוע כמו מה ששמע הברנש שקיבע סופית את המאסטר (בין אם זה "כמעט סופית" במיקס או "סופית סופית" במאסטרינג). למה מוזר? משום שאנשי המקצוע (שהם על הדרך גם חלק מהאומנות שבדבר..) ממש לא רואים בעיני רוחם מאזין המשתמש במערכת (על?) מסויימת, בטח לא זו דווקא זו שהם נעזרים בה (שזה בד"כ שונה בין המיקס למאסטרינג). ככל שה801 המושמץ/מהולל הנ"ל מיצג (בעיקר הסטורית) - מן הסתם לא כיוונו שלכל/רוב המאזינים יש כזה או בכלל מפלץ עתיר יכולות. במיקס יש גישות שונות למה צריך כדי לכוון ל"מה יחווה המאזין", גם הסטורית וגם בהווה:
* "הכי מדוייק, חושפני ופול ריינג' כדי שאדע הכי טוב לאיזה חומר אני עושה פה פיין טיונינג"
* מהגישה לעיל מתפצלת גם גישה של "לא מאוד אכפת לי שזה קליני כי המאזין ממילא שומע בתנאים אחרים"
* מתפצלת2# - "אני מבין מנסיוני איך עשוי לשמוע המאזין ויודע לפצות על זה"
* "בסט אפ שאני מכיר הכי טוב (ואולי גם מדוייק וחושפני כמו לעיל)"
* "אסמלץ את איך שומע המאזין, בכלל זה מקרי קצה, כדי לוודא שהפשרות שאני לוקח הן מיטביות" - למשל הבוקסה של auratone בזמנו, רמקול של סמארטפון או אוזניות בשנקל. בהווה משתמשים למטרה הזו בעיקר בפרופילים שונים בתוכנה וכבר לא מתעסקים עם גרוטאות...
* "הכי" כמו למעלה - אבל ברמקולים (וחדר בהתאם) שיודעים לכוון ל-sloping response כמו בחדר רפלקטיבי כך שישקפו את החוויה ה"שמחה" יותר ולא את הקלינית - זו למיטב ידיעתי הגישה השלטת כיום בחדרי המאסטרינג המתקדמים ביותר ומפלצות ה-Mains המודרניות מתנהגות בהתאם.
טוב, זה היה קצת ארוך בשביל לומר ש"כוונת" האומן אינה בסיס שניתן לעבוד איתו, אבל מסיבות יותר עקרוניות מאשר קושי להעמיד סטאפ "כמו".
אז איפה הנאמנות? - ראשית את השרשרת עד ו"לתוך" הרמקולים בהחלט אפשר לנתח במונחים של "נאמנות להקלטה". כן, זה טכני לחלוטין וכן זה מיוצג ע"י גרפים ומדדים. אני מחריג מההשוואה הפשוטה של "מה נכנס" לעומת "מה יצא" 2 מקרים בהם השרשרת מכניסה שינויים רצויים למאזין הספציפי - ויניל (כמובן), והרמוניות "נעימות". לא אכנס פה לעניני טעם במישור הזה, אפשר לתאר טכנית גם את המניפולציות האלו (אני מקווה שבחירת המילה הזו לא פוגעת באף אחד) - אבל זה לא מאוד מעשי כרגע.
אז עד הרמקול - אפשר גם אפשר. מה קורה ברמקול? חלק מההתנהגות עדיין ניתן למדוד/לתאר במונחי נאמנות (דיסטורשן, דחיסה, שינוים בדרישות הכח) ואילו את השאר קצת יותר מורכב לתאר במונחי נאמנות ואנו נדרשים לתאר במדדים של פיזור, של אינטראקציה עם חדר רפלקטיבי (היות ואנו לא שומעים בחדר אנאקואי וטוב שכך), של תמהיל הסאונד הישיר והמוחזר. בעוד שיש פה "חופש" גדול - כן ניתן להראות נאמנות לעקומה חלקה-יחסית כלשהי, פשוט צריך לדעת מהי ולא משנה לצורך הדיון אם היא העדפה אישית או תוצאה של מחקרים על העדפות של "אוכלוסיה".
אם יטען מאן דהוא שמתחתי קצת יותר מדי את השימוש ב"נאמנות" - לא אחלוק עליו, רק אומר שאין פה בהכרח מיסתורין ושגם בהתנהגות הרמקול יש רכיבים שאפשר למדוד בשאיפה למינימום התערבות.
בין הפותרים נכונה יוגרל קליפל עם כל התוספות.