הגעתי היום לתערוכה עם אדם שאיננו אודיופיל ולא שמץ אודיופיל -
לא, אדם שפשוט אוהב מוזיקה ויש לו אוזניים טובות. זה הכול.
מפליא עד כמה הוא עלה מייד על המערכות שעשו מוזיקה ועל המערכות שעשו רעש או היו סתם "נחמדות".
למען האמת, הסכמנו על הכול בלי שום ויכוח.
היו רק שלוש מערכות היי-פיי:
1. מאסטרו אודיו.
2. יגאל לסרי.
3. NAIM.
המערכת של יגאל לסרי הפיקה צליל עשיר ועמוק, אבל במחיר שלה אני מצפה ליותר עומק, תלת ממדיות ועוד. ייתכן מאוד שזה פונקציה של החדר.
המערכת של NAIM הייתה מאוזנת וערבה לאוזן, אבל גם כאן אני מצפה ליותר במחיר הזה.
מבחינתי, מערכת ההי- פיי שנותנת את הערך הכי טוב לכסף הייתה זו של מאסטרו אודיו (מוניטורים של וון שווייקרט, מונו-בלוקים של תדי פרדו, קדם של VAC, ממיר של טדי פרדו, והטרנספורט החדש של CEC): עשירה, דינמית, מאוזנת, עם במה גדולה ועמוקה, ובמחיר סביר.
בגזרת המערכות "הנחמדות", מצאה חן בעיניי המערכת של הגל ופיאג'ה,
אבל הכי טובה בגזרה הזאת הייתה הסט מוצלח אצל משה לוי:
זוג רמקולים בסיסיים של מרטין לוגן (11000) ומגבר ANTHEM משולב (7000 ש"ח).
אין לי ספק שעם העמדה טובה ומקור איכותי יותר ממה שהוצג בחדר,
זאת יכולה להיות מערכת מקסימה ולא יקרה למוזיקה מעודנת.
על השאר אין מה לדבר - פשוט נשמע סתמי ומצרצר.
השיא בתחום הזה, לפחות מבחינת הפער בין התוצאה למחיר, הייתה המערכת של CABASSE:
פשוט צליל של מערכת PA במחיר של אולטרה היי-פיי - נורא!