נכנסתי לעולם האנלוגי - איזה כיף

[AK1]

שימל'ה,לא רק קלאסי או תיזמורות למינהן.
איפה ישנו הדיסק שינגן למשל פינק פלויד(דארק סייד אוף דה-מון)
יותר טוב מתקליט MFSL של הלהקה?
אין כזה.
(למרות שאני נהנה משני העולמות ברמה די סבירה)
כניראה שאין מה לעשות ישנם דברים שהתקליט מנצח.

כאמור, "מנצח" זה עניין של טעם, לא של אמת מוחלטת.
ואין מה לעשות, יש אנשים ששוכחים לכתוב, או אפילו לחשוב, "לטעמי"...

ניסית לשמוע את ה-SACD במערת multichannel טובה?

עמיר

 

[שמעון ב.]

כנראה שתחום האודיו הוא היחידי בו קדמה טכנולוגית נחותה מטכנולוגיה
מיושנת ,מי יודע אולי יתברר שתקליטי 78 סל"ד הם האידאלים להקלטות
תזמורתיות ובכלל

עופר, בוא נדבר לעניין ובלי ציניות.
מניסיוני, התקליט עושה - חד וחלק - שלושה דברים יותר טוב מתקליטור:
במה גדולה יותר, תלת-מימדיות ועושר טונלי.
לגבי שאר הדברים אפשר להתווכח.

ובכן, כשזה נוגע להקלטה של תזמורת, אלה הם בדיוק הרכיבים הבאים לידי ביטוי.

אבל שיהיה לך ברור שגם לי יש ספקות בעניין.
הנה, שמעתי היום על גבי תקליטור כמה שירים של נינה סימון, שחרשתי אותם כהוגן בתקליטים מקוריים על גבי מערכת אנלוגית טובה.
הבמה בתקליטים הייתה חד משמעית גדולה (קצת) יותר ועם טיפה יותר אוויר ותחושת חלל (רק כשחיברתי את הפונוסטייג' שלי לסטפ-אפ של מיוזיק פירסט!), ואיזה יתרון ממש קל בגיוון הטונלי.

בכל שאר הדברים התקליטור פשוט נשמע טוב יותר, ובסופו של דבר - אולי משכנע יותר.
בתור בונוס: סוף סוף הצלחתי להבין כמה קטעים בתקליט שנשמעו תמיד
בלגניסיטיים ו/או קקופוניים, בנוסף לכל מיני כלים שלא שמעו בתקליט או שמעו רק רמז מהם,
ועכשיו נשמעו ברורים וצלולים.

 

[AK1]

עופר, בוא נדבר לעניין ובלי ציניות.
מניסיוני, התקליט עושה - חד וחלק - שלושה דברים יותר טוב מתקליטור:
במה גדולה יותר, תלת-מימדיות ועושר טונלי.
לגבי שאר הדברים אפשר להתווכח.

ובכן, כשזה נוגע להקלטה של תזמורת, אלה הם בדיוק הרכיבים הבאים לידי ביטוי.

אבל שיהיה לך ברור שגם לי יש ספקות בעניין.
הנה, שמעתי היום על גבי תקליטור כמה שירים של נינה סימון, שחרשתי אותם כהוגן בתקליטים מקוריים על גבי מערכת אנלוגית טובה.
הבמה בתקליטים הייתה חד משמעית גדולה (קצת) יותר ועם טיפה יותר אוויר ותחושת חלל (רק כשחיברתי את הפונוסטייג' שלי לסטפ-אפ של מיוזיק פירסט!), ואיזה יתרון ממש קל בגיוון הטונלי.

בכל שאר הדברים התקליטור פשוט נשמע טוב יותר, ובסופו של דבר - אולי משכנע יותר.
בתור בונוס: סוף סוף הצלחתי להבין כמה קטעים בתקליט שנשמעו תמיד
בלגניסיטיים ו/או קקופוניים, בנוסף לכל מיני כלים שלא שמעו בתקליט או שמעו רק רמז מהם,
ועכשיו נשמעו ברורים וצלולים.

זה נשמע כבר הרבה יותר בכיוון (Y)
כל הכבוד על האומץ להסתכל על המציאות (Y)

ומסתבר שייש אולי מקום להתווכח גם על הדברים החדים והחלקים:

מוסכם שבוויניל יש בדרך כלל במה גדולה יותר, "תלת-מימדיות" ו"עושר טונלי".
יש אולי מקום לשאלות בקשר להאם זה יותר "טוב" והאם זה "אמיתי".

ראשית, בקשר ל"טוב" -- "טוב" ככלל זה עניין של הגדרה, ובאמנות רק עניין של טעם.
בנוסף, כידוע, לא תמיד "יותר" ממשהו, אפילו משהו "טוב", נותן תוצאה "טובה" יותר.

לי אישית, ה"שיפורים" האלה נשמעים כמו ניפוחים גדולים מהחיים וייפיופים, אם כי הם יכולים להיות יפים לכשעצמם, ולא שלי אין ספקות -- מי אמר שצריך להסתפק בביית בפרופורציות וב"פשטות" הייחסית של הדברים אם אפשר לקבל "איפור" ו"תאורה" ו"soft focus" וכאלה.

וחלק מהעניין הוא שהמקור ל"יותר" כאן אינו בשיחזור מדוייק יותר של המקור, אלא להיפך -- הכנסת עיוותים ש"האוזן אוהבת", כמו קומפרסייה, ובתקליט, העיוותים האלה הם אינהרנטיים לתהליך יצירתו. יש המנצלים תכונה זו של האוזן ומכניסים קומפרסייה יזומה להקלטות/העברות של דיסקים.

וככל הידוע לי, אפשר לקבל צליל דמוי LP (בלי הרעשים והפיצפוצים) בעזרת קימפרוס.

אז האם זה באמת יותר "טוב"?
אולי לא כל כך חד-וחלק?

עמיר

 

[שמעון ב.]

עמיר, אין לי שום ספק שאם אערוך בוקר וערב תרגילי רצון, ואנסה לשכנע את עצמי שעומק, תלת-מימדיות ועושר טונלי הם ארטיפקטים מלאכותיים, אולי אצליח בכך בגיל 70. השאלה היא למה? הרי זה כל כך ממכר ומקסים לשמוע במה אינסופית, תלת-מימדית ועשירה, ואם אני לא מצליח להכניס את כל התזמורת לחדר ההאזנה שלי, לפחות אני מכניס את הארטיפקטים שגורמים לי לרגעים להאמין שהיא כן בסלון שלי.

 

[AK1]

עמיר, אין לי שום ספק שאם אערוך בוקר וערב תרגילי רצון, ואנסה לשכנע את עצמי שעומק, תלת-מימדיות ועושר טונלי הם ארטיפקטים מלאכותיים, אולי אצליח בכך בגיל 70. השאלה היא למה? הרי זה כל כך ממכר ומקסים לשמוע במה אינסופית, תלת-מימדית ועשירה, ואם אני לא מצליח להכניס את כל התזמורת לחדר ההאזנה שלי, לפחות אני מכניס את הארטיפקטים שגורמים לי לרגעים להאמין שהיא כן בסלון שלי.

אין לי שום בעייה אם לא תנסה לשכנע את עצמך ו/או תאמין או לא במה שאתה רוצה, כולל בבודהא, תחיית המתים, מוחמד וחתולים שחורים. מבחינתי זה לגיטימי לחלוטין ובסדר גמור ללא הסתייגות.

אין לי גם שום התנגדות שאתה ו/או כל מישהו אחר, כולל אותי, ייהנו מזה -- אין בזה, מבחינתי, שום דבר שהוא לא בסד. בכיף.

קצת מפריע לי, ולפעמים אפילו מקפיץ אותי, כשאנשים מצהירים, ועוד בביטחון מלא ובפסקנות, שזה יותר "טוב", "אמיתי" וכאלה. זה קצת דומה, בהרגשה שלי, לזה שהייה מקפיץ אותי אם מישהו הייה מתעקש על כך ש- 2+2=5.

מצד אחד, ענייני סאונד וביצועים,ואמנות בכלל, אינם מוחלטים, להיפך -- הכל רק טעם, ולכן יש מקום לכל הטעמים, ולכן יש אולי גם קצת פחות מקום לפסקנות.

מצד שני, בעניינים טכניים יש קצת יותר נגיעה ל"מציאות", אם יש בכלל דבר כזה (יש טענות, שאולי אינן ניתנות להוכחה/הפרכה, שאין). מבלינה טכנית/פיזיקאלית, ברור וידוע שבהעברה לוויניל מוכנסים באופן אינהרנטי כל מיני עיוותים, וכמוכן יש עדויות מכמה גורמים בלתי תלויים ומומחים בתחום, שחלק מסוגי העיוותים האלה, וספציפית בעיקר קומפרסייה, גורמים בדיוק לארטיפאקטים כאלה, כך שמסתמן די בבירור, לדעתי, שזה המצב בויניל, ללא שאלת טעם והאם זה בסדר/לא, טוב/לא ושאר פילוסופיות.

מבחינתי האישית, אני מעדיף בהרבה שהדברים על השולחן ולא מודחקים/מוכחשים.

כן, ויניל ובמה אינסופיתואינסוף הארמוניות יכולים להיות יפים ומענגים ומרגשים והכל, וכן, הם לא מציאות אלא ארטיפאקטים של טכנולוגייה, וכן, זה בסדר גמור ליהנות מזה, וכן, זה אמת ומציאות בדיוק באותה מידה שכל התיזמורת אכן בחדר שלך.

נקווה שהטרומבוניסטים ושאר כלי הנשיפה לא אכלו בצל/שום, ושאף אחד מהנגנים לא אכל חומוס/שעועית -- יכול להיות לא נעים כשכולם נכנסים במציאות לחדר לא גדול.

עמיר

 

[שמעון ב.]

אין לי שום בעייה אם לא תנסה לשכנע את עצמך ו/או תאמין או לא במה שאתה רוצה, כולל בבודהא, תחיית המתים, מוחמד וחתולים שחורים. מבחינתי זה לגיטימי לחלוטין ובסדר גמור ללא הסתייגות.

אין לי גם שום התנגדות שאתה ו/או כל מישהו אחר, כולל אותי, ייהנו מזה -- אין בזה, מבחינתי, שום דבר שהוא לא בסד. בכיף.

קצת מפריע לי, ולפעמים אפילו מקפיץ אותי, כשאנשים מצהירים, ועוד בביטחון מלא ובפסקנות, שזה יותר "טוב", "אמיתי" וכאלה. זה קצת דומה, בהרגשה שלי, לזה שהייה מקפיץ אותי אם מישהו הייה מתעקש על כך ש- 2+2=5.

מצד אחד, ענייני סאונד וביצועים,ואמנות בכלל, אינם מוחלטים, להיפך -- הכל רק טעם, ולכן יש מקום לכל הטעמים, ולכן יש אולי גם קצת פחות מקום לפסקנות.

מצד שני, בעניינים טכניים יש קצת יותר נגיעה ל"מציאות", אם יש בכלל דבר כזה (יש טענות, שאולי אינן ניתנות להוכחה/הפרכה, שאין). מבלינה טכנית/פיזיקאלית, ברור וידוע שבהעברה לוויניל מוכנסים באופן אינהרנטי כל מיני עיוותים, וכמוכן יש עדויות מכמה גורמים בלתי תלויים ומומחים בתחום, שחלק מסוגי העיוותים האלה, וספציפית בעיקר קומפרסייה, גורמים בדיוק לארטיפאקטים כאלה, כך שמסתמן די בבירור, לדעתי, שזה המצב בויניל, ללא שאלת טעם והאם זה בסדר/לא, טוב/לא ושאר פילוסופיות.

מבחינתי האישית, אני מעדיף בהרבה שהדברים על השולחן ולא מודחקים/מוכחשים.

כן, ויניל ובמה אינסופיתואינסוף הארמוניות יכולים להיות יפים ומענגים ומרגשים והכל, וכן, הם לא מציאות אלא ארטיפאקטים של טכנולוגייה, וכן, זה בסדר גמור ליהנות מזה, וכן, זה אמת ומציאות בדיוק באותה מידה שכל התיזמורת אכן בחדר שלך.

נקווה שהטרומבוניסטים ושאר כלי הנשיפה לא אכלו בצל/שום, ושאף אחד מהנגנים לא אכל חומוס/שעועית -- יכול להיות לא נעים כשכולם נכנסים במציאות לחדר לא גדול.

עמיר

אח, אבל למה אני בכלל מתעסק בזה? אין לי בכלל פטפון. יש לי היום רק מערכת דיגיטלית, ואחרי הכבל הדיגיטלי החדש המדהים שתחבתי בין הטרנספורט לממיר, מי בכלל חושב על פטפון?

בכל מקרה, אני מרגיש שאני צריך להרהר ולנסח לעצמי מהם ההבדלים היסודיים בין הקשבה לקונצרט להקשבה למערכת. אני אומר את זה, כי כאשר הייתי בתקופת התקליטים, הקונצרטים החיים הזכירו לי פטפון משובח. היום הם מזכירים לי נגן CD משובח. כך גם ביחס להגברה השפופרתית מול הטרנזיסטורית. המ, מה אני אמור להסיק מזה, אם בכלל?

 

[AK1]

אח, אבל למה אני בכלל מתעסק בזה? אין לי בכלל פטפון. יש לי היום רק מערכת דיגיטלית, ואחרי הכבל הדיגיטלי החדש המדהים שתחבתי בין הטרנספורט לממיר, מי בכלל חושב על פטפון?

בכל מקרה, אני מרגיש שאני צריך להרהר ולנסח לעצמי מהם ההבדלים היסודיים בין הקשבה לקונצרט להקשבה למערכת. אני אומר את זה, כי כאשר הייתי בתקופת התקליטים, הקונצרטים החיים הזכירו לי פטפון משובח. היום הם מזכירים לי נגן CD משובח. כך גם ביחס להגברה השפופרתית מול הטרנזיסטורית. המ, מה אני אמור להסיק מזה, אם בכלל?

אני הייתי מעלה את השאלות:

#1. האם כשמאזינים לקונצרט חי מחפשים ושמים לב/דגש לאותם דברים שמחפשים ושמים לב/דגש אליהם כשמאזינים למערכת?

#2. האם באמת מוכנים נפשית לקבל ולהפנים שייש הבדלים, ולא סתם הבדלים בפרטים פה ושם, אלא הבדלים מהותיים?

#3. האם באמת מוכנים נפשית לקבל ולהפנים שדווקא הדברים שאוהבים במערכת הביתית אינם שם באותה מידה, ושלפעמים יש שם דברים שאנחנו לא אוהבים כשהם מופיעים במערכת הביתית?

#4. ולאור זה -- עד לאיזו מידה, אם בכלל, אנחנו כנים וישירים עם עצמנו בקשר למערכת שלנו?

עלול להיווצר כאן דיסונאנס קוגניטיבי עצום מימדים, שלא כל אחד מוכן להתמודד מולו.

עמיר

נ.ב., ולאור כל האמור -- אולי כדאי לא להסתבך ופשוט להישאר באמונה שפטיפון/דיסק/DAC, איש איש לפי העדפתו האישית, זה הכי-הטוב/אמיתי שייש/שאפשר, והאחרים לא כל כך טובים, ואם יש בעיות ו/או אי התאמות זה רק כי צריך להחליף עוד איזה מחט/ראש/זרוע/פטיפון/כבל/מגבר/חיווט ואולי קצת טיפול אקוסטי ואז הכל יהייה בדיוק כמו שצריך ובא לציון גואל?

 

[zs]

כאמור, "מנצח" זה עניין של טעם, לא של אמת מוחלטת.
ואין מה לעשות, יש אנשים ששוכחים לכתוב, או אפילו לחשוב, "לטעמי"...

ניסית לשמוע את ה-SACD במערת multichannel טובה?

עמיר

לשאלתך לא ניסיתי ,שמעתי את "פולס"בלייזר דיסק במע'
רב ערוצית טובה מאוד.כמו כן יש לי את ה-DVD של אותה
הופעה.אני לא נהנה לשמוע פינק פלויד במע' רב ערוצית.
כמו כן גם לא מוזיקה קלאסית.
בעינין של מוזיקה ,סטריאו מדבר אלי.סרטים זה משהוא אחר.
ואם הנך רואה בהוספת המילה ל"טעמי" חשיבות עליונה
איתך הסליחה.
אני חוזר-לטעמי כניראה שאין מה לעשות ,ישנם דברים
שבהם תקליט מנצח.
אני חושב שאם אשמיע לך את התקליט המדובר אתה
לא תישאר אדיש.

 

[zs]

אח, אבל למה אני בכלל מתעסק בזה? אין לי בכלל פטפון. יש לי היום רק מערכת דיגיטלית, ואחרי הכבל הדיגיטלי החדש המדהים שתחבתי בין הטרנספורט לממיר, מי בכלל חושב על פטפון?

בכל מקרה, אני מרגיש שאני צריך להרהר ולנסח לעצמי מהם ההבדלים היסודיים בין הקשבה לקונצרט להקשבה למערכת. אני אומר את זה, כי כאשר הייתי בתקופת התקליטים, הקונצרטים החיים הזכירו לי פטפון משובח. היום הם מזכירים לי נגן CD משובח. כך גם ביחס להגברה השפופרתית מול הטרנזיסטורית. המ, מה אני אמור להסיק מזה, אם בכלל?

אני יכול להסיק ממה שאתה כותב ,שהיום אתה נהנה
מהמוצרים שיש לך ואתה חושב לעצמך(אולי בצדק)שזה
הכי טוב.(אני מדבר על ההגברה)אבל אני חושב (אולי בצדק)
שטרנזיסטור זוהיא סוג של הגברה שאין בה את הסאונד
שאני אוהב.ועוד משהוא שאני חושב ,ששום נגן CD או מע'
מיתקרבת למה שתיזמורת מנגנת בקונצרט.(גם לא פטיפון)

 

[AK1]

לשאלתך לא ניסיתי ,שמעתי את "פולס"בלייזר דיסק במע'
רב ערוצית טובה מאוד.כמו כן יש לי את ה-DVD של אותה
הופעה.אני לא נהנה לשמוע פינק פלויד במע' רב ערוצית.
כמו כן גם לא מוזיקה קלאסית.
בעינין של מוזיקה ,סטריאו מדבר אלי.סרטים זה משהוא אחר.
ואם הנך רואה בהוספת המילה ל"טעמי" חשיבות עליונה
איתך הסליחה.
אני חוזר-לטעמי כניראה שאין מה לעשות ,ישנם דברים
שבהם תקליט מנצח.
אני חושב שאם אשמיע לך את התקליט המדובר אתה
לא תישאר אדיש.

אוקיי, אז נאה לי שהבנתי:
#1. יש מקרים שהעדפתך האישית היא לתקליט
#2. שזה נראה לך יותר משכנע אם עוטפים את האמירה הזו ב"אין מה לעשות" (דרך אגב, לא צריך לעשות שום דבר -- זה בסדר להעדיף תקליט אפילו בכל המיקרים, לא רק בחלק)
#3. אתה אישית לא נהנה מפינק פלוייד ו/או מוזיקה קלאסית במערכת רב ערוצית
#4. אתה מעריך (בלי להכיר אותי, אגב) שאם רק תשמיע את פינק פלויד (שאני לא מת עליהם במיוחד -- אני כמעט רק בקלאסית), בהדפסה הספציפית של MFSL (חברה טובה גם לטעמי) לא אשאר אדיש

תקן אותי אם טעיתי בהבנת הדברים או החסרתי משהו.
בכל מקרה אני מאמין לך שלא שיקרת ואלה באמת דיעותיך וטעמך.

מה אתה רוצה/מצפה שאעשה עם האינפורמאצייה הזו בהינתן ש:
#1. יש מקרים (כנראה פחות מ-10%, אולי אפילו פחות מ-5%) שגם אני מעדיף תקליט, ואולי יש כאלה שמעדיפים ב-100%, אז מה?
#2. לי זה נראה פחות משכנע בעטיפה כזו -- כמו ניסיון לעשות אובייקטיביזאצייה של משו סובייקטיבי
#3. לא לגמרי מעניין אותי לשמוע עוד ואריאציות על DSOTHM, מה גם שאם אני זוכר נכון שמעתי את ההדפסה הזו במערכת מצויינת, ולא נפלתי.
#4.גם אם אשמע ואעדיף את ה-MFSL (ורוב הסיכויים שממש לא, כי יחסר לי העושר של ה-multichannel), זה לא יכול, אפילו תיאורטית, לגרום לי להכיר ב"נצחון התקליט": לדעתי, כשהמוזיקה לא אקוסטית, ההשוואות הן רק בין "מה יותר יפה" לטעמים השונים, ללא התייחסות ל"מציאות", וייתכן שמישהו ייפייף משהו או חירבן משהו במיקס של זה או האחר. זה לא אומר כלום, מבחינתי.

אז?

עמיר

 

[zs]

אוקיי, אז נאה לי שהבנתי:
#1. יש מקרים שהעדפתך האישית היא לתקליט
#2. שזה נראה לך יותר משכנע אם עוטפים את האמירה הזו ב"אין מה לעשות" (דרך אגב, לא צריך לעשות שום דבר -- זה בסדר להעדיף תקליט אפילו בכל המיקרים, לא רק בחלק)
#3. אתה אישית לא נהנה מפינק פלוייד ו/או מוזיקה קלאסית במערכת רב ערוצית
#4. אתה מעריך (בלי להכיר אותי, אגב) שאם רק תשמיע את פינק פלויד (שאני לא מת עליהם במיוחד -- אני כמעט רק בקלאסית), בהדפסה הספציפית של MFSL (חברה טובה גם לטעמי) לא אשאר אדיש

תקן אותי אם טעיתי בהבנת הדברים או החסרתי משהו.
בכל מקרה אני מאמין לך שלא שיקרת ואלה באמת דיעותיך וטעמך.

מה אתה רוצה/מצפה שאעשה עם האינפורמאצייה הזו בהינתן ש:
#1. יש מקרים (כנראה פחות מ-10%, אולי אפילו פחות מ-5%) שגם אני מעדיף תקליט, ואולי יש כאלה שמעדיפים ב-100%, אז מה?
#2. לי זה נראה פחות משכנע בעטיפה כזו -- כמו ניסיון לעשות אובייקטיביזאצייה של משו סובייקטיבי
#3. לא לגמרי מעניין אותי לשמוע עוד ואריאציות על DSOTHM, מה גם שאם אני זוכר נכון שמעתי את ההדפסה הזו במערכת מצויינת, ולא נפלתי.
#4.גם אם אשמע ואעדיף את ה-MFSL (ורוב הסיכויים שממש לא, כי יחסר לי העושר של ה-multichannel), זה לא יכול, אפילו תיאורטית, לגרום לי להכיר ב"נצחון התקליט": לדעתי, כשהמוזיקה לא אקוסטית, ההשוואות הן רק בין "מה יותר יפה" לטעמים השונים, ללא התייחסות ל"מציאות", וייתכן שמישהו ייפייף משהו או חירבן משהו במיקס של זה או האחר. זה לא אומר כלום, מבחינתי.

אז?

עמיר

אז כלום,בעצם ממש כלום גם מבחינתי.