בכל הזדמנות שמתאפשרת לי אני שמח לבדוק מה קורה שם, בפסגות הדיגיטליות. הסיבה: אני משתוקק לשמוע הקלטות מעשרים וחמש השנה האחרונות, אבל לא שמעתי עדיין נגן עד 10000$ שלא המיט שממון על עפעפיי או לא הקפיץ אותי אחרי כמה דקות להשתיק את המדקרה הדיגיטלית. בשלושה-ארבעה הימים האחרונים הזדמן לי לשמוע שתי מערכות על, עם נגני תקליטורים מעניינים מאוד.
המערכת הראשונה הורכבה מרמקולים Wilson Watt Puppy 8, הגברה של ASR,
ונגן התקליטורים היה EMM Labs, שמחירו כ-10000$ (וכן חיווט, טיפול בחשמל, בידוד והעמדה ברמה גבוהה מאוד).
"מעניין...", המהמתי לעצמי אחרי שתיים-שלוש דקות, והמשכתי להקשיב. החלפנו תקליטור אחרי תקליטור, CD ו-SACD, מקלסי לג'ז ומג'ז לקלסי. והרשמים? כמו ברוב נגני התקליטורים ששמעתי, הצליל היה קטן ודק. חוץ מזה, הנגן נשמע טוב יותר כמעט מכל נגן אחר ששמעתי. הדינמיקה, הפירוט, השקיפות, השקט, גודל הבמה, קצות התדרים והאיזון ביניהם, היו ברמה שאפשרה גם לאנלוגופיל ליהנות ממה שרואות אוזניו בין ומסביב לרמקולים. אבל התכונה שמצאה חן בעיניי כמעט מייד, ואשר רק התעצמה במהלך ההאזנה, הייתה המרקם הטונלי של הצליל. זהו המקום שבו נכשלו כל נגני התקליטורים ששמעתי: בכל המקרים הצליל היה או רזה מדי או נפוח מדי, ובכל מקרה הוא היה שטוח. כלומר, נטול מרקם טונלי עשיר ומגוון. לא שהצליל עם ה-EMM נשמע עשיר וטבעי, אבל הוא בהחלט איננו שטוח, והוא מעביר במידה מספקת את הבדלי הגוונים בין הכלים והקולות השונים.
סיכומו של דבר: ההאזנה הייתה מרוכזת, ארכה שעתיים בערך, והפלא ופלא – לא התעייפתי ולא כאבו לי האוזניים. מצד שני, לא הוקסמתי ולא רותקתי למוזיקה. מצאתי את עצמי יושב ומאזין לה בעניין, אבל לא בהתלהבות. בטיפוף קל ברגליים, אבל לא בהתנועעות של דוס ביום כיפורים. הכול במידה במכשיר הזה, וגם זה בעיניי הישג לא מבוטל למכשור דיגיטלי.
המערכת השנייה הורכבה מחלקים מוכרים לי הרבה יותר: רמקולים Bosendorfer VC 7, מגבר הספק של CIAUDIO (קלאס D), קדם מגבר של LAMM, והמערכת הדיגיטלית הורכבה מן הטרנספורט של CEC מדגם TL 0X (במחיר 66000 ₪), וממיר שפופרתי של AUDIO LOGIC (במחיר 5200$). כמו כן, חיווט, טיפול בחשמל, בידוד והעמדה ברמה סבירה עד טובה.
כפי שאפשר לראות, מחיר המערכת הדיגיטלית הזאת כפול (וטיפה יותר) ממחיר הנגן של EMM. האם גם ההבדל הסוני כפול? לא, לא כפול, אלא כפול ומכופל! זאת הפעם הראשונה שנתקלתי במערכת דיגיטלית כזאת. צליל גדול ומלא, דינמי מאוד, מפורט, עם קצות תדרים פשוט מצוינים ומעברים מהירים כברק, ממש כמו בפטפון משובח. הבמה ענקית – לרוחב ולעומק – ושקופה, ברורה, ממוקדת ועם טונות של אוויר, ורק מערכות אנלוגיות באמת מעולות יכולות להעניק את זה או יותר מזה. כמו כן, אין שום זגוגיות דיגיטלית, ולמעשה אין שום סממן למדיה הדיגיטלית. מצד שני, זה עדיין לא נשמע פטפון טוב: הצליל קצת יבש, לא מספיק עשיר ומלא לחלוחית, ולא לגמרי מוחשי ומפוסל בחלל. למען האמת, המערכת הדיגיטלית הזאת נשמעה לי כמו טייפ קלטות עילאי, מעין גרסה היפר משודרגת של NAKAMICHI DRAGON, למי שזוכר.
סיכומו של דבר: המערכת הדיגיטלית ששמעתי לא עברה עדיין BURN-IN מלא, וגם נדמה לי שכדאי מאוד להחליף את זוג השפופרות בממיר לשפופרות משובחות ועשירות יותר. אבל גם ככה, מדובר מבחינתי בהפתעה גמורה. לא רק שהמערכת הדיגיטלית הזאת עושה מוזיקה – וזה ממש לא דבר שהאמנתי שהמדיה הדיגיטלית מסוגלת לו – אלא היא גם עושה את זה ברמה גבוהה (לעתים מאוד) ואפילו מרגשת משהו. זוהי המערכת הדיגיטלית היחידה עד כה שהייתי מכניס לביתי כדי ליהנות – ממש כך! – מן המוזיקה בדור האחרון. אבל, אללי, מניין הכסף?
המערכת הראשונה הורכבה מרמקולים Wilson Watt Puppy 8, הגברה של ASR,
ונגן התקליטורים היה EMM Labs, שמחירו כ-10000$ (וכן חיווט, טיפול בחשמל, בידוד והעמדה ברמה גבוהה מאוד).
"מעניין...", המהמתי לעצמי אחרי שתיים-שלוש דקות, והמשכתי להקשיב. החלפנו תקליטור אחרי תקליטור, CD ו-SACD, מקלסי לג'ז ומג'ז לקלסי. והרשמים? כמו ברוב נגני התקליטורים ששמעתי, הצליל היה קטן ודק. חוץ מזה, הנגן נשמע טוב יותר כמעט מכל נגן אחר ששמעתי. הדינמיקה, הפירוט, השקיפות, השקט, גודל הבמה, קצות התדרים והאיזון ביניהם, היו ברמה שאפשרה גם לאנלוגופיל ליהנות ממה שרואות אוזניו בין ומסביב לרמקולים. אבל התכונה שמצאה חן בעיניי כמעט מייד, ואשר רק התעצמה במהלך ההאזנה, הייתה המרקם הטונלי של הצליל. זהו המקום שבו נכשלו כל נגני התקליטורים ששמעתי: בכל המקרים הצליל היה או רזה מדי או נפוח מדי, ובכל מקרה הוא היה שטוח. כלומר, נטול מרקם טונלי עשיר ומגוון. לא שהצליל עם ה-EMM נשמע עשיר וטבעי, אבל הוא בהחלט איננו שטוח, והוא מעביר במידה מספקת את הבדלי הגוונים בין הכלים והקולות השונים.
סיכומו של דבר: ההאזנה הייתה מרוכזת, ארכה שעתיים בערך, והפלא ופלא – לא התעייפתי ולא כאבו לי האוזניים. מצד שני, לא הוקסמתי ולא רותקתי למוזיקה. מצאתי את עצמי יושב ומאזין לה בעניין, אבל לא בהתלהבות. בטיפוף קל ברגליים, אבל לא בהתנועעות של דוס ביום כיפורים. הכול במידה במכשיר הזה, וגם זה בעיניי הישג לא מבוטל למכשור דיגיטלי.
המערכת השנייה הורכבה מחלקים מוכרים לי הרבה יותר: רמקולים Bosendorfer VC 7, מגבר הספק של CIAUDIO (קלאס D), קדם מגבר של LAMM, והמערכת הדיגיטלית הורכבה מן הטרנספורט של CEC מדגם TL 0X (במחיר 66000 ₪), וממיר שפופרתי של AUDIO LOGIC (במחיר 5200$). כמו כן, חיווט, טיפול בחשמל, בידוד והעמדה ברמה סבירה עד טובה.
כפי שאפשר לראות, מחיר המערכת הדיגיטלית הזאת כפול (וטיפה יותר) ממחיר הנגן של EMM. האם גם ההבדל הסוני כפול? לא, לא כפול, אלא כפול ומכופל! זאת הפעם הראשונה שנתקלתי במערכת דיגיטלית כזאת. צליל גדול ומלא, דינמי מאוד, מפורט, עם קצות תדרים פשוט מצוינים ומעברים מהירים כברק, ממש כמו בפטפון משובח. הבמה ענקית – לרוחב ולעומק – ושקופה, ברורה, ממוקדת ועם טונות של אוויר, ורק מערכות אנלוגיות באמת מעולות יכולות להעניק את זה או יותר מזה. כמו כן, אין שום זגוגיות דיגיטלית, ולמעשה אין שום סממן למדיה הדיגיטלית. מצד שני, זה עדיין לא נשמע פטפון טוב: הצליל קצת יבש, לא מספיק עשיר ומלא לחלוחית, ולא לגמרי מוחשי ומפוסל בחלל. למען האמת, המערכת הדיגיטלית הזאת נשמעה לי כמו טייפ קלטות עילאי, מעין גרסה היפר משודרגת של NAKAMICHI DRAGON, למי שזוכר.
סיכומו של דבר: המערכת הדיגיטלית ששמעתי לא עברה עדיין BURN-IN מלא, וגם נדמה לי שכדאי מאוד להחליף את זוג השפופרות בממיר לשפופרות משובחות ועשירות יותר. אבל גם ככה, מדובר מבחינתי בהפתעה גמורה. לא רק שהמערכת הדיגיטלית הזאת עושה מוזיקה – וזה ממש לא דבר שהאמנתי שהמדיה הדיגיטלית מסוגלת לו – אלא היא גם עושה את זה ברמה גבוהה (לעתים מאוד) ואפילו מרגשת משהו. זוהי המערכת הדיגיטלית היחידה עד כה שהייתי מכניס לביתי כדי ליהנות – ממש כך! – מן המוזיקה בדור האחרון. אבל, אללי, מניין הכסף?
תמונות מצורפות
נערך לאחרונה ב:
הוא מכר לך עוד דברים . בזמנו הוא סיפר לי על הקונה המוזר (זה אתה , אם לא הבנת) , שיטות הבדיקה\האזנה שלו שהם מצחיקות לא רציניות עד הזויות. אז לא ידעתי שאתה גם תתחיל להיות טרול בכל מיני פורומים.:O
???