עוד טיעון סתום.
"האיכות הנשמעת מתבטאת במידת הקירבה למקור".
ואיך אתה יודע מהי הקירבה למקור? (המקור being ההקלטה)? מהאזנה? קדחת.
נניח שמשמיעים לך הקלטת רפרנס כלשהי, שתהיה המקור לצורך העניין.
אח"כ משמיעים את אותה הקלטה עם עיוותים מסויימים בסדרי גודל מסויימים (גרסה א'), ואח"כ שוב עם עיוותים אחרים ובסדרי גודל אחרים (גרסה ב'). אתה רוצה לומר לי שבהאזנה תדע איזו מהן קרובה יותר לרפרנס?
בנוסף, האם לא ייתכן מצב שמשהו יישמע לך טוב יותר והוא דווקא רחוק יותר מהמקור?
אה, שכחתי, ההוכחה היחידה היא בהאזנה, הרי לא תקבל שום ראיה אמפירית שתוכיח לך את זה.
כלומר זו טענה שאינה ברת הפרכה וככזו שווה בדיוק אתה יודע להיכן.
אגב, השכלה רחבה באלקטרוניקה (שיכולה להיות גם טכנאות מזגנים for all I know), לצערי, לא מעידה על לוגיקה, שיטתיות או חשיבה מדעית כלשהי. אני מכיר את זה מקרוב ונדהם כל פעם מחדש (לא מהפורומים).
עמיר פתח דיון שהוא טכני בעיקרו, וטיפ-טיפה פילוסופי/פסיכולוגי.
בתור מי שיש לו רקע אלקטרוני רחב, בוא נאמר בעדינות שלא מרגישים זאת מטיעוניך.
המקור הוא המוסיקה כפי שהיא נוגנה בעת ההקלטה.
ככל שהשחזור קרוב יותר למקור, כך הוא נשמע לי טוב יותר.
כמובן, ניתן לדבר על קרבה למקור רק כאשר מדובר בכלים אקוסטיים ובקולות אנושיים לא מוגברים.
מבחני ההאזנה השוואתיים עיוורים הם ראייה אמפירית ראויה.
אני רואה שאתה עוסק יותר בלוגיקה, פחות במציאות.
לעניין מערכות שמע, המציאות מעניינת אותי יותר מאשר הלוגיקה.
בנוסף, לוגיקה אינה יכולה להוות תחליף לידע נאות – ובכל הקשור למערכות שמע, ידע נאות כולל גם פסיכואקוסטיקה, בנוסף לאלקטרוניקה.
אכן, עמיר פתח דיון שהוא טכני בעיקרו.
הטיעון שלי הוא שהפרטים הטכניים בלבד אינם מלמדים על כיצד מערכת שמע נשמעת – גם לא כאשר מדובר בהבדלים בין תקליטים לתקליטורים.
בכל מקרה, כאשר אתה שולל את ההאזנה כאמת מידה להערכת מערכות שמע, כולל מידת נאמנותן למקור, אתה מציב את עצמך בעמדה של טכנוקרט שאינו אודיופיל.
אתה מוזמן להמשיך למדוד את מערכת השמע שלך ולהעריך אותה על פי תוצאות המדידות.
אני אמשיך להנות מההאזנה למערכת השמע שלי – אם כי יש לי גם ידע וגם ציוד מדידה מתאים לביצוע כל המדידות הידועות לתחום הנדסת האלקטרוניקה.
