מג׳יקו באופיו לא רחוק כלל מיחידות קרמיות. אפשר להגיד שבכמה כאלה ששמעתי, אפילו היה קשה לי שלא להתבלבל בעניין הזה. ושמעתי כמה מג׳יקו בחיי.
אני טוען שברגע שגיא יתחיל להתרגל לשקיפות ברמה הזו, ורזולוציה ברמה של הרמקול שלו עם האלקטרוניקה הנכונה, ולא יתפתה ויביא אותו לצד הנעים והמשעמם, הוא יסתכל על הפוסט הזה ויחשוב הפוך.
קודם כל פרטים, דינמיקה ורזולוציה. אחרי שמשיגים את כל אלה, אפשר להתחיל לחשוב על וויסינג.
אני חושב בדיוק הפוך
מבחינתי קודם כל וויסינג וטונליות. הרי הרמקולים בשנים האחרונות ברמות שאנחנו מדברים עליהם לא ממש גרועים ברזולוציה, דינמיות ופרטים. לא מדבר על רמקול שמייצר עיסה של מיד, אין יותר מידי כאילה היום. אבל רמקול אובר שקוף מאוד קשה (ומאוד יקר) לאזן.
אז
כשהתקציב לא בלתי מוגבל, רמקול "קצת סלחן" (סלחן לא אומר שאין לו רזולוציה, או שיש פרטים שלא שומעים דרכו) יסב אושר לבעליו
בטווח הארוך יותר מאשר מכונת רזולוציה. כשאין מגבלת תקציב, ברור שעדיף לקנות את הרמקול הכי שקוף שיש עם האלקטרוניקה הכי טובה והמקור הכי טוב. אבל כשהתקציב מוגבל (ואצל רוב האנשים הוא מוגבל ברמה כזו או אחרת) השאלה היא
על מה מתפשרים. לדעתי מערכת המורכבת מרמקול בלתי סלחן בעליל ואלקטרוניקה טובה מינוס לא תוביל לתוצאה מהנה, תייסר את בעליו, ועלולה להמאיס את התחביב על הברנש. יש המון רמקולים מודרנים טובים מאוד ויחסית סלחנים (לא בהכרח זולים דרך אגב) שמתאימים יותר לדעתי לבניית מערכת כשהתקציב אינו אינסופי.
