matanoosh
חבר משקיען
- הודעות
- 4,068
- מעורבות
- 1,564
- נקודות
- 113
זה הולך להיות יחסית ארוך, אבל אשתדל שכל משפט ייחשב. חילקתי לחלקים כדי שיהיה קל לבחור מה רוצים לקרוא.
תקציר:
עד לפני שבוע הייתי הבעלים הגאה של Tidal Piano Cera, שקניתי מערן לפני כמה שנים. צצה הזדמנות לשידרוג עם טרייד אין, מהיבואן, ובמחיר מעניין, לדגם שמעל ה- PIANO – ה- Contriva.הלכתי עליה.
כמה ימים לאחר מכן, שני מובילים חמודים, וכמה עשרות אלפי שקלים פחות בחשבון הבנק, הוחלפו ה- PIANO ב- CONTRIVA אצלי בסלון.
לאלו שמקדישים מבט חטוף בלבד על הסלון (למשל אבא שלי שבא לביקור מדי פעם), יהיה אפילו קשה לזהות את ההבדל. למרות שהחדש גדול ומרשים יותר, יש כל כך הרבה דימיון ביניהם, שקל לפסוח עליהם בעין בלתי ... מתורגלת.
הסאונד? לא מה שציפיתי. ציפיתי ליותר בס, יותר מילוי של החלל היחסית גדול שלי (כ- 48 מ"ר) ואולי יותר הנאה בווליום נמוך. בפועל קיבלתי הרבה יותר. פרטים נוספים בהמשך. וגם תמונות
תתחדש, מתן.
אגב, אין צורך בעשרות תגובות של "תתחדש". מודה לכולכם מראש.
למי שרוצה לדלג על הפרטים היבשים, ממליץ לקפוץ ל "מה קיבלתי" בתחתית הפוסט.
בארוכה:
(הרחבה על תהליך קבלת ההחלטה. לא חובה. אפשר לדלג)
מסיבה שלא ברורה לי, פיספסתי מודעה בלוחות שהופיעה כבר בתחילת השנה, לדגם שמעל הדגם שלי, הלוא הוא ה- Contriva . (לא גירסת יהלום. גירסה רגילה). עבר לי מתחת לראדאר.
לפני כמה חודשים, העיר את תשומת ליבי חבר ושמו אפיך, (ה-ך' היא תוספת שלי) הידוע בכינויו efi1965 למודעה. גם כן עבר מתחת לראדאר.
לפני כמה שבועות, האיר את עיניי אדון FOXY, בפעם השניה, להימצאותו של הרמקול בלוחות. משום מה הפעם נפל האסימון, ומייד הרמתי טלפון לערן כדי להבין במה מדובר.
למה הלכתי על זה?
כבר הרבה זמן רציתי לפתור, או לפחות לשפר, את נושא ההאזנה בווליום נמוך. מפריע לי שברגע שמורידים ווליום, המערכת כמעט נעלמת. מרגיש כאילו אנרגיית הקול פשוט לא מגיעה לאוזן בווליום נמוך. אולי זה בגלל גודל החלל, או בגלל המרחק מהרמקולים, אולי שילוב של גורמים אחרים.
היתה לי הרגשה שרמקול גדול יותר יוכל לעזור בתחום הזה. והיות ואהבתי את הטידל שלי, "והואיל ו"ההזדמנות העסקית" פה היתה קורצת, ו"הואיל ו"על הנייר הוא נציל יותר, ו"הואיל ו"אני מאד מרוצה מחתימת הצליל של טידל, ההחלטה התקבלה.
ממה חששתי?
אני לא בתחביב מאתמול, ויודע שרמקול – בהיותו בקצה השרשרת – הוא כזה שהסיכויים שיוציא מערכת מאיזון הם הגבוהים ביותר ; יותר ממגבר והרבה יותר ממקור. לכן, למרות שההימור היה יחסית בטוח, עדין היססתי. כבר קיבלתי בראש פעם אחת כשהחלפתי פרואק ריספונס 1SC מדפי קטן וחמוד, לאחיו הגדול, ה- D25, וקיבלתי רמקול שהוא אמנם טוב יותר אבל כ"כ שונה ועם דרישות הגברה כ"כ שונות, שנכנסתי לסחרחרת שידרוגי הגברה. אבל אז היה מדובר בתקציבי הגברה שונים לגמרי מהיום. אותה סיטואציה בדיוק קרתה כששידרגתי את ה- D25 לדיינאודיו C5.
הדבר האחרון שרציתי הוא למכור זוג מונובלוקים ולהזדקק לזוג אחר, שאלהים יודע איך למצוא כאלה שעובדים טוב עם הלקסמן. אז היססתי. והיססתי. וחפרתי לערן. ושוב חפרתי.
ערן, בהיותו ערן, יודע לשלב נפלא בין דעה אמיתית וכנה – כאשר היא חיובית – מבלי לדחוף או להשמע כאילו הוא מנסה לשכנע. הוא גורם לך לבוא אליו, הוא לא נושך אותך. אבל במקרה הזה, לא יכולתי לשער בנפשי ששנינו קצת טעינו, אבל לכיוון הטוב, לא הרע.
למה ציפיתי?
ציפיתי שרמקול כזה ידע לעשות מה שהפיאנו יודע, אבל פשוט יותר גדול. ועם יותר בס. ואולי קצת יותר עוצמה לאותו מספר של הווליום שאני רואה בפרה. ואולי יהיה יותר מרשים בסלון. קיוויתי שזה יתבטא בהגשה יותר טובה של המוסיקה בווליום נמוך. ערן אמר לי לא לפתח ציפיות גדולות מדי: רמקולים גדולים יותר לא בהכרח פותרים בעיות כאלה.
התהליך
היה פשוט למדי. לא היו בעיות מיוחדות ובלתמ"ים מעצבנים. הכל עבר חלק. באו מובילים, הביאו שני ארונות קבורה ענקיים של לפחות 100 ק"ג כל אחד.(נדמה לי שאני עושה הנחות, משקל הרמקול נטו הוא יותר מזה). ישבו, שתו קפה וחיכו שנתחיל לפרק את הרמקולים הקיימים. משימה קצת יותר מורכבת מסתם ניתוק של כבלים כי הטידלים עומדים כולם על שני לייסטים מאלומיניום המתחברים לרגליות עם כדוריות מתכת בפנים.
פירקנו, ארזנו, שמנו בצד.
ואז הוצאנו מהסרקופז'ים את החתן והכלה. במבט ראשון זה היה נראה כאילו לקחו את ה- Piano וניפחו אותו קצת – אותו גימור, אותם גרילים, אותו סגנון. אבל לאחר כמה שניות מבינים שזה סדר גודל אחר לגמרי. משהו יפהפה עם חזית שפונה באלכסון כלפי מעלה, ופאזות של פאסון בצדדים.
אותו תהליך של הרכבת רגליות היה גם פה. הברגה של הלייסטים אל ארון הרמקול, הברגה של תושבת הרגלית אל הלייסט, והנחה בעדינות על חלקה התחתון המכיל גולה.
הופעתי לראות זוג טרמינלים גלמוד, בלי ג'מפרים ובלי אפשרות ל- BIWIRE. פשוט, מינימליסטי, בלי בלבולי מוח. ב- PIANO היתה אפשרות להשתמש באחד הוופר הפנימיים כיחידה פסיבית ובכך להתאים את כמות הבס לחדר. פה לא היתה את האפשרות הזאת.
הדלקנו את הפאסים (XA100.5) ונתנו סיבוב לפטיפון, לראות שהכל תקין. וכאן בא לידי ביטוי הניסיון של ערן, שלא כל יום אני חווה כמותו אצלי בבית...
עלה לו חצי חיוך בזוית הפה אחרי שתי שניות של האזנה, לפני שהספקתי להבין מה אני בכלל שומע. לקח לי כמה דקות (אחרי שהוא עזב) להסכים איתו.
מה קיבלתי?
עוד לפני שהפטיפון ניגן, כשרק שמתי טיונר לוודא שהרמקולים מחוברים כראוי, משהו היה שונה במערכת. זה היה משהו שקשה היה לשים עליו את האצבע בהאזנה של 10 שניות. לא שמעתי יותר פרטים או יותר באס... זה כולה טיונר. אבל משהו שם היה יותר... איך לתאר זאת... בוגר. יותר מיושב ויותר רגוע. לזכותי ייאמר שאני הראשון שקלט את זה, אבל זה לא חוכמה – זאת המערכת שלי בבית שלי.
כששמענו - אני וערן -פטיפון במשך שתי דקות, לפני שהוא נאלץ לברוח עם המובילים חזרה למרכז, גיליתי מהר עוד דברים: כן, יש יותר בס, זה קולטים בשניה דרך המעי הגס, לא דרך האוזניים. כן, יש יותר אויר זז בחדר, זה קולטים בשניה כשצריכים לקחת עוד שני צעדים אחורה ועדין שומעים מצוין. אבל זה רק השפיץ של הקצה של מה שקרה אצלי.
כשנשארתי לבד בחדר בהתייחדותי עם הרמקול, ההבדלים התהומיים בין שני הדגמים התחילו להתברר. עזבו את הבס, והגודל של קיר המוסיקה שמתקדם לעברך. שימו את זה רגע בצד. מה שבאמת מעניין הוא דווקא תוצרי הלוואי של התופעות האלה:
פתאם דברים מקבלים יותר סדר במרחב. יש יותר מרחב, אז יש יותר מקום לדברים להסתדר בו. יש יותר ימינה ויותר שמאלה, יותר למעלה ויותר למטה. אבל זה לא הכל.
פתאם אתה מרגיש שהרמקול הקודם, ההוא, המצוין הזה שעפתי עליו כמה שנים – הוא כמו ילד קטן בהשוואה לנוכחי: מחונן, חכם, חד מחשבה ומהיר - אבל צועק וקמוץ אגרופים. עושה הכל במאמץ (יחסי). הרמקול הגדול הוא האבא המיושב שכבר ראה כמה דברים בחייו. עשה כמה קרחנות בנעוריו וראה קצת עולם. לא מתרשם מאיזה סלאם של תוף בס או מניסור של גיטרה. עושה הכל בצורה כ"כ חסרת מאמץ שזה פשוט ממכר. ואז אתה נזכר בשיעור בני טסלר לאודיופיל המתחיל מספר #86 שקיבלתי בגיל 15: "מערכת טובה היא מערכת שמנגישה לך מוזיקה ברוגע, לא גורמת לך להרגיש שאתה או היא מתעייפים". וגם ברמקולים של עשרות רבות של אלפי שקלים – האפקט הזה קיים: הגשה חסרת מאמץ שבעקבותיה החריפות נעלמת, ונשאר רק המידע המוסיקלי.
ההשלכה של השיפור הזה היא יכולת להאזין למערכת שעות על גבי שעות. אני חושב שבאותו יום שישי לפני שבוע וקצת, אחרי שערן הלך, נשארתי מרותק לספה לפחות 5 שעות. תקליט אחרי תקליט. אלבום דיגיטלי אחרי אלבום דיגיטלי.
דברים נוספים ששמים לב אליהם, מעבר ל- effortless ולבמה ענקית, מעבר להרבה יותר באסים, הם פירוט משופר משמעותית שגורם לך לשים לב יותר להבדלים בין דיגיטלי לאנלוגי. הבדלים שעד כה היו סמויים. פתאם הדיגיטלי נשמע קצת מגורען וגס בהשוואה לאנלוגי שלי (שגם בו נתתי השקעה היסטרית לפני כמה שבועות אבל זה בשירשור אחר). אבל! וזה אבל חשוב! אמנם לא שמתי לב ל"גירעון" הזה עם הפיאנו, אבל התוצאה היתה שהאזנתי פחות לדיגיטל כי הוא היה קצת פחות נעים. הפעם, בגלל שהרמקול הוא יותר מאוזן ורגוע, אפשר להאזין לשני הפורמטים בהנאה רבה. הגירעון מורגש אבל הוא לא מפריע, הוא פשוט שם. הוא חלק מהפורמט.
שנתיים אחרי שקניתי את הפאוורים של Pass Labs, שנתיים שבהן אני קצת פוזל לכיוון של מגברים שהם לא CLASS A כי חסר לי הכוח וה- DRIVE, אני מופתע לגלות שהרמקול החדש לא רק שלא מעמיס עליהם קשיים חדשים, אלא נהפוך הוא – מקל עליהם את החיים. פתאם אני שומע אותם עובדים טוב יותר. הסינרגיה עם ה- CONTRIVA היקר היא לאין ערוך טובה יותר מהסינרגיה עם ה- PIANO הזול. מי לעזאזל היה יכול לצפות כזה דבר? נחסכו לי הרבה כאבי גב, הרבה עשרות אלפי שקלים, והרבה טלפונים ליבואנים.
בקיצור, סיפוק מעבר למצופה. קיבלתי את כל מה שרציתי ויותר מזה, למעט אולי השיפור בתחום הנמוך שגם ככה לא היה אמור להיות אדיר בכל מקרה. אבל עם היד הלב, מי לכל הרוחות רצה לשמוע בווליום נמוך? בשבועות הקרובים זה כנראה לא יקרה.
אז תודה ערן, ותודה מתן, ותודה מוכר אלמוני שמכר את הרמקולים שלו. ובא לציון גואל.
מה למדתי?
1. הניסיון של ערן מעניין מאד – לא כל יום אני יכול להתייעץ עם מישהו שלא רק חושב שהוא מבין, אלא גם באמת מבין והאינטואיציה שלו הופכת לנכונה – בין אם זה בהמלצה ללכת על שידרוג שהתברר כי יותר מנכון, בין אם זה האזנה של כמה שניות והבנה שהחיבור בין הרמקולים למגבר הוא נכון, ובין אם זה עזרה בהעמדה של הרמקולים.
2. תמיד כשמקבלים עוד מתכונה אחת, מקבלים בהכרח גם עוד מתכונות אחרות. אם יש יותר בס ויותר נפח, אז יהיו עוד דברים. תמיד.
3. בשביל חלל האזנה כמו שלי, צריך היה ועוד איך רמקול גדול יותר. ה- CONTRIVA פורח בחלל כזה. זה לא OVERKILL כמו שחשבתי.
4. רמקול גדול ויקר יותר לא בהכרח מציב דרישות מחמירות יותר למגבר קיים. להיפך, הוא יכול לעזור לו לפרוח.
תודה על תשומת ליבכם! מקווה שהפוסט הזה עוזר למישהו בקניה הבאה שלו.
תקציר:
עד לפני שבוע הייתי הבעלים הגאה של Tidal Piano Cera, שקניתי מערן לפני כמה שנים. צצה הזדמנות לשידרוג עם טרייד אין, מהיבואן, ובמחיר מעניין, לדגם שמעל ה- PIANO – ה- Contriva.הלכתי עליה.
כמה ימים לאחר מכן, שני מובילים חמודים, וכמה עשרות אלפי שקלים פחות בחשבון הבנק, הוחלפו ה- PIANO ב- CONTRIVA אצלי בסלון.
לאלו שמקדישים מבט חטוף בלבד על הסלון (למשל אבא שלי שבא לביקור מדי פעם), יהיה אפילו קשה לזהות את ההבדל. למרות שהחדש גדול ומרשים יותר, יש כל כך הרבה דימיון ביניהם, שקל לפסוח עליהם בעין בלתי ... מתורגלת.
הסאונד? לא מה שציפיתי. ציפיתי ליותר בס, יותר מילוי של החלל היחסית גדול שלי (כ- 48 מ"ר) ואולי יותר הנאה בווליום נמוך. בפועל קיבלתי הרבה יותר. פרטים נוספים בהמשך. וגם תמונות
תתחדש, מתן.
אגב, אין צורך בעשרות תגובות של "תתחדש". מודה לכולכם מראש.
למי שרוצה לדלג על הפרטים היבשים, ממליץ לקפוץ ל "מה קיבלתי" בתחתית הפוסט.
בארוכה:
(הרחבה על תהליך קבלת ההחלטה. לא חובה. אפשר לדלג)
מסיבה שלא ברורה לי, פיספסתי מודעה בלוחות שהופיעה כבר בתחילת השנה, לדגם שמעל הדגם שלי, הלוא הוא ה- Contriva . (לא גירסת יהלום. גירסה רגילה). עבר לי מתחת לראדאר.
לפני כמה חודשים, העיר את תשומת ליבי חבר ושמו אפיך, (ה-ך' היא תוספת שלי) הידוע בכינויו efi1965 למודעה. גם כן עבר מתחת לראדאר.
לפני כמה שבועות, האיר את עיניי אדון FOXY, בפעם השניה, להימצאותו של הרמקול בלוחות. משום מה הפעם נפל האסימון, ומייד הרמתי טלפון לערן כדי להבין במה מדובר.
למה הלכתי על זה?
כבר הרבה זמן רציתי לפתור, או לפחות לשפר, את נושא ההאזנה בווליום נמוך. מפריע לי שברגע שמורידים ווליום, המערכת כמעט נעלמת. מרגיש כאילו אנרגיית הקול פשוט לא מגיעה לאוזן בווליום נמוך. אולי זה בגלל גודל החלל, או בגלל המרחק מהרמקולים, אולי שילוב של גורמים אחרים.
היתה לי הרגשה שרמקול גדול יותר יוכל לעזור בתחום הזה. והיות ואהבתי את הטידל שלי, "והואיל ו"ההזדמנות העסקית" פה היתה קורצת, ו"הואיל ו"על הנייר הוא נציל יותר, ו"הואיל ו"אני מאד מרוצה מחתימת הצליל של טידל, ההחלטה התקבלה.
ממה חששתי?
אני לא בתחביב מאתמול, ויודע שרמקול – בהיותו בקצה השרשרת – הוא כזה שהסיכויים שיוציא מערכת מאיזון הם הגבוהים ביותר ; יותר ממגבר והרבה יותר ממקור. לכן, למרות שההימור היה יחסית בטוח, עדין היססתי. כבר קיבלתי בראש פעם אחת כשהחלפתי פרואק ריספונס 1SC מדפי קטן וחמוד, לאחיו הגדול, ה- D25, וקיבלתי רמקול שהוא אמנם טוב יותר אבל כ"כ שונה ועם דרישות הגברה כ"כ שונות, שנכנסתי לסחרחרת שידרוגי הגברה. אבל אז היה מדובר בתקציבי הגברה שונים לגמרי מהיום. אותה סיטואציה בדיוק קרתה כששידרגתי את ה- D25 לדיינאודיו C5.
הדבר האחרון שרציתי הוא למכור זוג מונובלוקים ולהזדקק לזוג אחר, שאלהים יודע איך למצוא כאלה שעובדים טוב עם הלקסמן. אז היססתי. והיססתי. וחפרתי לערן. ושוב חפרתי.
ערן, בהיותו ערן, יודע לשלב נפלא בין דעה אמיתית וכנה – כאשר היא חיובית – מבלי לדחוף או להשמע כאילו הוא מנסה לשכנע. הוא גורם לך לבוא אליו, הוא לא נושך אותך. אבל במקרה הזה, לא יכולתי לשער בנפשי ששנינו קצת טעינו, אבל לכיוון הטוב, לא הרע.
למה ציפיתי?
ציפיתי שרמקול כזה ידע לעשות מה שהפיאנו יודע, אבל פשוט יותר גדול. ועם יותר בס. ואולי קצת יותר עוצמה לאותו מספר של הווליום שאני רואה בפרה. ואולי יהיה יותר מרשים בסלון. קיוויתי שזה יתבטא בהגשה יותר טובה של המוסיקה בווליום נמוך. ערן אמר לי לא לפתח ציפיות גדולות מדי: רמקולים גדולים יותר לא בהכרח פותרים בעיות כאלה.
התהליך
היה פשוט למדי. לא היו בעיות מיוחדות ובלתמ"ים מעצבנים. הכל עבר חלק. באו מובילים, הביאו שני ארונות קבורה ענקיים של לפחות 100 ק"ג כל אחד.(נדמה לי שאני עושה הנחות, משקל הרמקול נטו הוא יותר מזה). ישבו, שתו קפה וחיכו שנתחיל לפרק את הרמקולים הקיימים. משימה קצת יותר מורכבת מסתם ניתוק של כבלים כי הטידלים עומדים כולם על שני לייסטים מאלומיניום המתחברים לרגליות עם כדוריות מתכת בפנים.
פירקנו, ארזנו, שמנו בצד.
ואז הוצאנו מהסרקופז'ים את החתן והכלה. במבט ראשון זה היה נראה כאילו לקחו את ה- Piano וניפחו אותו קצת – אותו גימור, אותם גרילים, אותו סגנון. אבל לאחר כמה שניות מבינים שזה סדר גודל אחר לגמרי. משהו יפהפה עם חזית שפונה באלכסון כלפי מעלה, ופאזות של פאסון בצדדים.
אותו תהליך של הרכבת רגליות היה גם פה. הברגה של הלייסטים אל ארון הרמקול, הברגה של תושבת הרגלית אל הלייסט, והנחה בעדינות על חלקה התחתון המכיל גולה.
הופעתי לראות זוג טרמינלים גלמוד, בלי ג'מפרים ובלי אפשרות ל- BIWIRE. פשוט, מינימליסטי, בלי בלבולי מוח. ב- PIANO היתה אפשרות להשתמש באחד הוופר הפנימיים כיחידה פסיבית ובכך להתאים את כמות הבס לחדר. פה לא היתה את האפשרות הזאת.
הדלקנו את הפאסים (XA100.5) ונתנו סיבוב לפטיפון, לראות שהכל תקין. וכאן בא לידי ביטוי הניסיון של ערן, שלא כל יום אני חווה כמותו אצלי בבית...
עלה לו חצי חיוך בזוית הפה אחרי שתי שניות של האזנה, לפני שהספקתי להבין מה אני בכלל שומע. לקח לי כמה דקות (אחרי שהוא עזב) להסכים איתו.
מה קיבלתי?
עוד לפני שהפטיפון ניגן, כשרק שמתי טיונר לוודא שהרמקולים מחוברים כראוי, משהו היה שונה במערכת. זה היה משהו שקשה היה לשים עליו את האצבע בהאזנה של 10 שניות. לא שמעתי יותר פרטים או יותר באס... זה כולה טיונר. אבל משהו שם היה יותר... איך לתאר זאת... בוגר. יותר מיושב ויותר רגוע. לזכותי ייאמר שאני הראשון שקלט את זה, אבל זה לא חוכמה – זאת המערכת שלי בבית שלי.
כששמענו - אני וערן -פטיפון במשך שתי דקות, לפני שהוא נאלץ לברוח עם המובילים חזרה למרכז, גיליתי מהר עוד דברים: כן, יש יותר בס, זה קולטים בשניה דרך המעי הגס, לא דרך האוזניים. כן, יש יותר אויר זז בחדר, זה קולטים בשניה כשצריכים לקחת עוד שני צעדים אחורה ועדין שומעים מצוין. אבל זה רק השפיץ של הקצה של מה שקרה אצלי.
כשנשארתי לבד בחדר בהתייחדותי עם הרמקול, ההבדלים התהומיים בין שני הדגמים התחילו להתברר. עזבו את הבס, והגודל של קיר המוסיקה שמתקדם לעברך. שימו את זה רגע בצד. מה שבאמת מעניין הוא דווקא תוצרי הלוואי של התופעות האלה:
פתאם דברים מקבלים יותר סדר במרחב. יש יותר מרחב, אז יש יותר מקום לדברים להסתדר בו. יש יותר ימינה ויותר שמאלה, יותר למעלה ויותר למטה. אבל זה לא הכל.
פתאם אתה מרגיש שהרמקול הקודם, ההוא, המצוין הזה שעפתי עליו כמה שנים – הוא כמו ילד קטן בהשוואה לנוכחי: מחונן, חכם, חד מחשבה ומהיר - אבל צועק וקמוץ אגרופים. עושה הכל במאמץ (יחסי). הרמקול הגדול הוא האבא המיושב שכבר ראה כמה דברים בחייו. עשה כמה קרחנות בנעוריו וראה קצת עולם. לא מתרשם מאיזה סלאם של תוף בס או מניסור של גיטרה. עושה הכל בצורה כ"כ חסרת מאמץ שזה פשוט ממכר. ואז אתה נזכר בשיעור בני טסלר לאודיופיל המתחיל מספר #86 שקיבלתי בגיל 15: "מערכת טובה היא מערכת שמנגישה לך מוזיקה ברוגע, לא גורמת לך להרגיש שאתה או היא מתעייפים". וגם ברמקולים של עשרות רבות של אלפי שקלים – האפקט הזה קיים: הגשה חסרת מאמץ שבעקבותיה החריפות נעלמת, ונשאר רק המידע המוסיקלי.
ההשלכה של השיפור הזה היא יכולת להאזין למערכת שעות על גבי שעות. אני חושב שבאותו יום שישי לפני שבוע וקצת, אחרי שערן הלך, נשארתי מרותק לספה לפחות 5 שעות. תקליט אחרי תקליט. אלבום דיגיטלי אחרי אלבום דיגיטלי.
דברים נוספים ששמים לב אליהם, מעבר ל- effortless ולבמה ענקית, מעבר להרבה יותר באסים, הם פירוט משופר משמעותית שגורם לך לשים לב יותר להבדלים בין דיגיטלי לאנלוגי. הבדלים שעד כה היו סמויים. פתאם הדיגיטלי נשמע קצת מגורען וגס בהשוואה לאנלוגי שלי (שגם בו נתתי השקעה היסטרית לפני כמה שבועות אבל זה בשירשור אחר). אבל! וזה אבל חשוב! אמנם לא שמתי לב ל"גירעון" הזה עם הפיאנו, אבל התוצאה היתה שהאזנתי פחות לדיגיטל כי הוא היה קצת פחות נעים. הפעם, בגלל שהרמקול הוא יותר מאוזן ורגוע, אפשר להאזין לשני הפורמטים בהנאה רבה. הגירעון מורגש אבל הוא לא מפריע, הוא פשוט שם. הוא חלק מהפורמט.
שנתיים אחרי שקניתי את הפאוורים של Pass Labs, שנתיים שבהן אני קצת פוזל לכיוון של מגברים שהם לא CLASS A כי חסר לי הכוח וה- DRIVE, אני מופתע לגלות שהרמקול החדש לא רק שלא מעמיס עליהם קשיים חדשים, אלא נהפוך הוא – מקל עליהם את החיים. פתאם אני שומע אותם עובדים טוב יותר. הסינרגיה עם ה- CONTRIVA היקר היא לאין ערוך טובה יותר מהסינרגיה עם ה- PIANO הזול. מי לעזאזל היה יכול לצפות כזה דבר? נחסכו לי הרבה כאבי גב, הרבה עשרות אלפי שקלים, והרבה טלפונים ליבואנים.
בקיצור, סיפוק מעבר למצופה. קיבלתי את כל מה שרציתי ויותר מזה, למעט אולי השיפור בתחום הנמוך שגם ככה לא היה אמור להיות אדיר בכל מקרה. אבל עם היד הלב, מי לכל הרוחות רצה לשמוע בווליום נמוך? בשבועות הקרובים זה כנראה לא יקרה.
אז תודה ערן, ותודה מתן, ותודה מוכר אלמוני שמכר את הרמקולים שלו. ובא לציון גואל.
מה למדתי?
1. הניסיון של ערן מעניין מאד – לא כל יום אני יכול להתייעץ עם מישהו שלא רק חושב שהוא מבין, אלא גם באמת מבין והאינטואיציה שלו הופכת לנכונה – בין אם זה בהמלצה ללכת על שידרוג שהתברר כי יותר מנכון, בין אם זה האזנה של כמה שניות והבנה שהחיבור בין הרמקולים למגבר הוא נכון, ובין אם זה עזרה בהעמדה של הרמקולים.
2. תמיד כשמקבלים עוד מתכונה אחת, מקבלים בהכרח גם עוד מתכונות אחרות. אם יש יותר בס ויותר נפח, אז יהיו עוד דברים. תמיד.
3. בשביל חלל האזנה כמו שלי, צריך היה ועוד איך רמקול גדול יותר. ה- CONTRIVA פורח בחלל כזה. זה לא OVERKILL כמו שחשבתי.
4. רמקול גדול ויקר יותר לא בהכרח מציב דרישות מחמירות יותר למגבר קיים. להיפך, הוא יכול לעזור לו לפרוח.
תודה על תשומת ליבכם! מקווה שהפוסט הזה עוזר למישהו בקניה הבאה שלו.
