הנה הסיכום של יהושע בהי פיי מיוזיק
יהושע כתב לחברה של אלוני-"
דבר אחד הוא שבתערוכה קשה לקבל התרשמות נכונה ממערכות. זה משום שפעמים רבות תנאי התערוכה לא מאפשרים לבצע טיפול אקוסטי נאות.
דבר שני הוא שעלית על תופעה קיימת, שהיא "אפקט הוואו".
אינני יודע אם ניתן לקרוא לאפקט זה "סאונד חדש", אבל זה אפקט קיים והיטבת לתאר אותו:
"הרבה פירוטכניקה, דינאמיות, צליל מתפרץ – אבל מוזיקה זה לא עושה."
לאחרונה שמעתי באחד הבתים מערכת המתאימה בדיוק לתיאור שלך:
"מערכת מושקעת, צליל גדול , "לונה פארק" צלילי , שנמאס אחר חצי שעה האזנה ולא נותן שום ערך "מוזיקאלי"."
יש כמה יצרנים של ציוד ברמות מחיר גבוהות מאד המתכוונים בדיוק לזה, ליצור "אפקט וואו" כדי לגרום לאנשים מסוימים לשלוף את הארנק ולרכוש. זה שאחרי זה אותם אנשים לא ממש נהנים משמיעת מוסיקה אצלם בבית, זה כבר לא מעניין את אותם יצרנים.
נכון שקשה להגדיר באופן מילולי מהי "מערכת מוסיקאלית", או "מערכת העושה מוסיקה". אני, לפחות, לא יכול להגדיר או להעביר את זה באופן מילולי. אבל אני יודע מתי מערכת נשמעת לי מוסיקאלית ומתי לא. על כל פנים, עבורי, אמת המידה העליונה להתייחסות למערכת שמע היא המידה בה אותה מערכת גורמת לי להתרגש מהמוסיקה, או להיסחף עם המוסיקה. כל הפרטים הטכניים, כמו דינאמיות, עוצמה, פירוט, גודל צליל, גודל במה – הם משניים עבורי, הם הכלים העשויים לתרום להשגת היעד. מה שחשוב לי הרבה יותר זה איזון טונאלי והמידה בה כלי נגינה בודדים וקבוצות כלי נגינה נשמעים לי "נכון" ו"טבעי".
מאחר ומדובר כאן בתחושות סובייקטיביות, איני מצפה לכך שאחרים יסכימו עם ההערכה שלי. דהיינו, איני מצפה שאחרים יאהבו את מה שאני אוהב. אבל, במערכות שמע, אני לא מחפש הסכמה מאחרים – אני מחפש את ההנאה שבשמיעת מוסיקה משוחזרת (משוחזרת כוונתה להאזנה בבית – להבדיל מהופעות חיות, או קונצרטים חיים)."
_________________
בברכה,
יהושע גומא
יפה כתבת יהושע ,לא מאמין למה שאני קורא,
