טריטון, אז כנראה שהייתה בעיה בתקליט הספציפי ששמעת.
SUNDAY NIGHT נשמע אצלי בזמנו על הפטפון לאין ערוך יותר טוב מהגרסה הדיגיטלית שלו.
הכל בתקליט היה יותר טוב: הדינמיקה, הפירוט, הטרנזיינטים, ה-ATTACK, הבסים. ובעיקר, שמעו בתקליט את הלילה, כמה שזה נשמע מוזר, אבל אני מאמין שאתה מבין למה אני מתכוון.
אבל מקריאת הפוסטים כאן, נדמה לי שחלק מהכותבים לא באמת שמעו פטפון, גם אלה שיש להם פטפון, כי אחרת אני לא מבין מניין הם שולפים את מה שהם אומרים. שימו תקליט טוב, ויש המון כאלה, על פטפון טוב, והעסק מסוכם. דוז פואה לפטפון. נו, באמת, עופר כץ, הנגן שלך נחמד, אבל לא הייתי ממהר לקרוא לו תותח כבד, ובוודאי שלא הייתי מעמיד אותו לשבריר שנייה מול הסט האנלוגי שלך. לפי כל התיאורים שלך, נדמה לי שהבעיה אצלך איננה בפטפון (אני מכיר מצוין את הפטפון הנהדר הזה), אלא בך - פשוט נמאס לך מפטפון וזהו. לגיטימי בהחלט, אבל לגביך בלבד.
לדעתי, הוויכוח לא צריך להיות על איכות השמיעה בפטפון. כמעט כל האודיופילים בעולם יודעים שזה המקור הטוב ביותר, וחילוקי הדעות על כך נגמרו כבר בשנות התשעים, לפחות מחוץ לאתר הזה...
בנוסף, חלק מן הוויכוח הזה נשען על השערות, ולא על עובדות. למשל, על ההשערה שאין בארץ הרבה תקליטים במצב טוב. ובכן, אולי זה נכון לגבי תקליטי פופ ורוק, אינני יודע. לגבי תקליטי ג'ז זה אכן נכון. אבל לגבי תקליטי מוזיקה קלסית, זו פשוט שטות. ובכלל, ישראל היא גן עדן לחובבי מוזיקה קלסית על גבי תקליטי יד שנייה. המבחר עצום, המצב של חלק גדול מהם במצב מצוין (במהלך השנים שבהם הקשבתי לפטפון נתקלתי במאות, אם לא באלפי תקליטים שהיה ברור לחלוטין שלא ניגנו בהם מעולם), והמחירים פשוט אפסיים.
האמת, להערכתי אין כאן שום וויכוח, אלא סתם ניסיון לכפות דעה.
לטעמי, ההבדל האמיתי היחיד בין תקליטים לתקליטורים הוא זה שפסקו לייצר תקליטים באמצע שנות השמונים בערך, והתחילו לייצר תקליטורים החל מאמצע שנות השמונים. זה הכול, עם כל המשתמע מכך.