שמעון
הפנל עורר באתר סערת רוחות גדולה (ושמעתי שחלק ממנה הגיע גם לאתרים אחרים), ולא קשה לזהות את הסיבות. בכל מקרה, ותהיינה הסיבות אשר תהיינה, רוב החברים באתר אוהבים מאוד את הרעיון ומפרגנים, ואנחנו מודים להם.
הקשבנו בעניין לטענות שהועלו, והחלטנו, לאחר מחשבה רבה, שכדאי לנו לאמץ בפנל את גישתו של העורך הספרותי הטוב.
עורך כזה לא ינסה לכפות את סגנונו ואת דעותיו על הכותב, אלא ינסה לזהות מה מטרתו של הכותב ולאן הוא חותר, ויעזור לו להגיע ליעדים האלה בשפתו ובסגנונו שלו, של הכותב.
אם כן, זו נקודת המוצא שלנו, ואנחנו מקווים שנוכל בעזרתה להיות מחודדים ויעילים יותר.
נתחיל.
לצערי, שוב היינו שניים, הפעם חנן ואני (בתוספת מאזין נוסף, מעין צופה מן הצד, שביקש להישאר אנונימי). אחרי הכול, לא קל לתאם מפגש מרובע (שלושת חברי הפנל והמארח) בין אנשים שזמנם אינו מצוי בידם בשפע. אבל אנחנו מבטיחים למעט ככל האפשר בפגישות בהרכב מצומצם.
יהושע גר במושב במזרח השרון – אזור מקסים ושקט. הגענו בשעות אחר הצהריים לבית הקטן שלו, וניגשנו מייד למערכת.
רמקולים: Brodmann VC2.
מגבר: זוג מונו בלוקים טרנזיסטוריים מתוצרת Teddy Pardo, בהספק 120 ווט לצד בשמונה אוהם.
קדם מגבר: קדם שפופרתי מתוצרת Unison Research Mystery Two.
נגן תקליטורים: נגן שפופרתי Ayon CD-07.
פטפון: Nottingham Ace Space (עם ראש של: ZYX R1000 Airy3 סטפ-אפ: E.A.R. MC4 קדם-פונו : E.A.R. 834).
כבלי הרמקולים והאינטרקונקטים הם של NEOTECH.
כבלי החשמל הם של NEOTECH ושל קובלה-סוסנה.
כל הציוד מחובר לשנאים מבדלים שנבנו לפי הספציפיקציות של יהושע.
כל הציוד מונח על משטחים של SRA ושל AURALEX, והכול ביחד על שני מעמדים של AGORA ACOUSTICS.
יהושע משתמש במערכת שלו גם לצרכי קולנוע ביתי, אבל זה לא מענייננו ולכן נפסח על כך.
החדר שבו נמצאת המערכת קטן ומלבני, והמערכת נמצאת לאורך המלבן, לא לרוחבו. המרחק בין הרמקולים פחות ממטר ושמונים, וזה בערך גם המרחק בינם לבין המאזין. המרחק של הרמקולים מן הקיר האחורי הוא פחות מחצי מטר, והמרחק שלהם מן הקירות הצדדיים הוא בערך מטר וחצי. גובה התקרה סטנדרטי.
שלושת קירות החדר (חוץ מן הקיר מאחורי המאזין) מכוסים בווילון עבה.
המנה העיקרית בתפריט המוזיקלי של יהושע היא סימפוניות, בייחוד מן התקופה הרומנטית, ובעיקר הסימפוניות של מהלר.
כמובן, אין צורך ולהרחיב ולומר שמדובר בסוג מוזיקה המהווה אתגר קשה מאוד לכל מערכת, ומכל הבחינות, וכמעט כל המערכות ששמעתי קורסות כאן – מי בצורה קולוסלית, ומי בקול ענות חלושה.
נדמה לי שהתנאי הראשון לשחזור משכנע של מוזיקה כזאת (ובכלל) הוא איזון. מערכת מאוזנת היטב תעביר פרופורציה נכונה בין סקציות כלי הנגינה השונים, בין התזמורת לחלל, בין הצבעים השונים של הכלים השונים, ובין העוצמה והדינאמיקה של הסקציות השונות ואפילו של הכלים הבודדים השונים.
מובן שקנה מידה קטן מדי, גם אם הוא פרופורציונלי להפליא, עלול לפגוע מאוד בהנאה. במילים אחרות, במה גדולה ככל האפשר וכלים גדולים – פרופורציונלית לבמה – ככל האפשר, הם מפתח בסיסי חשוב ביותר להנאה מסימפוניה.
אם כן, הגביע הקדוש של חובב סימפוניות מושבע אמור להיות, בעיקר, איזון מלא ככל האפשר בין הרכיבים שמניתי, וצמצום קנה המידה למינימום שניתן להשיג.
איך מתמודדת המערכת של יהושע בסוג המוזיקה האהוב עליו? לא רע, אם אנחנו מתייחסים לרכיבי המערכת בלבד. לא רע בכלל, אפילו. אבל, כידוע, מערכת אינה סך חלקיה בלבד, אלא סך חלקיה בחלל נתון. כלומר, התוצאה תלויה לחלוטין בחדר שבו המערכת נמצאת. ומניסיוני, החדר הוא הרכיב החשוב ביותר במערכת.
לצערם של אודיופילים ישראלים רבים, הבתים שלנו מקבילים יותר בגודלם למידות האירופאיות, לא האמריקאיות. כלומר, חלק גדול מאיתנו חי בדירות קטנות עם חדרים קטנים.
כמו כן, לצערם של אודיופילים ישראלים רבים, אי אפשר – עדיין – לגבור על חוקי הפיזיקה. כלומר? מערכת בחדר קטן, ותהיה מערכת משובחת ככל שתהיה, אינה יכולה: א. ליצור במה גדולה, ובוודאי לא במה ענקית אה-לה מהלר. ב. בחדר כזה גם אי אפשר להגיע לבס עמוק מאוד ומדויק (ואני מדגיש את התואר מדויק, לא "בומי"). ג. קשה מאוד, אם בכלל, "להעלים" את הרמקולים.
אבל אלה העובדות ואיתן צריך להתמודד.
כפי שהובן מדבריי, יש פער מסוים בין האיכות הנאה עד גבוהה של הרכיבים במערכת של יהושע לבין ממדי החדר הצרים ומרחק הישיבה הקטן מן הרמקולים. ואני מזכיר שוב שמדובר בחובב סימפוניות מושבע.
אז לא, אין אצל יהושע במה גדולה, והתזמורות המתארחות אצלו לא ממש מרגישות בנוח בחלל שהוא מקצה להן. הן בהחלט היו מעדיפות הבחנה ברורה ו"אוורירית" יותר בין הסקציות השונות.
עם זאת, כשזה נוגע למערכת עצמה, נטו, הפרופורציות בהחלט נאות. תורמת לכך בעיקר השליטה המלאה לגמרי של המגבר ברמקולים, אבל כמובן גם האיכות הגבוהה של חלק מן הרכיבים – כולל המגברים החזקים, אך שקופים ומעודנים, שהזכרתי זה עתה, הקדם השפופרתי המוזיקלי, ובראש ובראשונה היכולת הפנומנאלית של הרמקולים לצייר לוח צבעים רחב ביותר ומרגש.
כשזה נוגע לסימפוניות, אני לא חושב שלמרחק ישיבה קטן מן הרמקולים יש הרבה יתרונות. ובכל זאת, יש במרחק הזה משהו המזכיר מעט לונה-פארק, לפחות אצל יהושע. כל האזנה אצלו לסימפוניה מצטיינת, למשל, בקלות הרבה שבה סקציית הקונטרה-בסים נוחרת באוזניך מכל בטנה הנפוחה. ממש פלא! או משפע הפרטים הנאבקים להגיע אל אוזניך: חריקת כיסא, העברת דף בפרטיטורה, מכה של הקשת בעמוד התווים, וכיו"ב. מענג! או מן הדינמיקה והמהירות המזנקות עליך ממש. וכך הלאה וכך הלאה.
אבל מרחק כזה, לאורך זמן, עלול להציק מעט לאוזניים – לפחות לאוזניי. יהושע טוען שזה לא מפריע לו. ואחרי הכול, הוא זה שחי עם המרחק הזה, לא אני.
שמענו כמה קטעי סימפוניות, וניצלנו את ההזדמנות להשוות בין אותם קטעים ובאותה ההקלטה בתקליט ובתקליטור. הרשו לי להתעכב קצת על כך.
בזמן האחרון שמעתי כמה וכמה השוואות דומות בין הפורמטים האלה, במערכות שונות וברמות שונות, שדי האירו את עיניי – נדמה לי – להבין אולי משהו יסודי בהם.
לפני שאנסה להבהיר לעצמי ולכם על מה אני מדבר, אני רוצה להביע את פליאתי על כך שבכל ההשוואות האחרונות הפערים היו ממש זניחים, כשלפעמים נטיתי לפטפון ולפעמים לנגן התקליטורים (ראוי לציין שבכל המקרים המערכת האנלוגית הייתה יקרה בצורה משמעותית מן המערכת הדיגיטלית). זה מפליא אותי מפני שעד לפני זמן קצר יחסית לא מצאתי שום מקום להשוואה בין הפורמטים האמורים. הפטפון פשוט נתפס בעיניי בליגה אחרת, גבוהה בהרבה מזו של נגן התקליטורים.
מה המקור לשינוי הזה בתפיסה שלי? אני חושב שהמקור נעוץ בי, הרבה יותר מאיזו התפתחות טכנולוגית מסעירה כלשהי.
כשמכרתי את המערכת האנלוגית שלי, לא שמעתי פטפון במשך חצי שנה בערך, ובזמן הזה הקשבתי למוזיקה דרך נגן תקליטורים. ובכן, כשהזדמן לי לשמוע שוב פטפון (מדובר במערכת אנלוגית טובה) נדהמתי לגלות עד כמה צריך להתרגל לא רק לצליל הדיגיטלי, אלא גם לצליל האנלוגי. דבר דומה קרה לי זמן לא ארוך אחר כך במערכת אנלוגית טובה אחרת, והלאה והלאה. פתאום הן נשמעו לי מעט עמומות, חתוכות מעט בגבוהים ובנמוכים או מעוגלות, ועם דינמיקה מוגבלת ואיזו "עייפות" כללית.
מה הסיבה לכך שגם לצליל של הפטפון צריך להתרגל? אני משער שזה נעוץ בכך שגם התקליט וגם התקליטור הם אחרי הכול מדיומים מלאכותיים מוגבלים – כל אחד בדרכו – והאוזן האנושית צריכה את הזמן שלה להסתגל למוגבלות הזאת.
עם זאת, בהשוואה ששמעתי לפני זמן קצר בין מערכת אנלוגית ברמה גבוהה ביותר למערכת דיגיטלית ברמה גבוהה ביותר (שמחירה חצי מן המערכת האנלוגית), הפטפון ניצח בנקודות בכך שהיה נאמן יותר לסרט ההקלטה. המשעשע הוא שהמערכת הדיגיטלית נשמעה מעט נעימה יותר לאוזן, דווקא מפני שלא הייתה נאמנה לגמרי לסרט ההקלטה, הידוע בחריפות הקלה שלו (אבל אני חושש שהסיבה לכך הייתה שהמקור של המערכת הדיגיטלית היה מחשב, גם אם ברמה גבוהה ביותר, ולא טרנספורט).
נחזור למערכת של יהושע. המערכת האנלוגית שלו יקרה פי ארבעה מזו הדיגיטלית. השווינו את הסימפוניה החמישית של שוסטקוביץ' בביצוע השני של ברנשטיין משנת 1979 (אחת ההקלטות הדיגיטליות הראשונות, ובלי שמץ מן הזגוגיות שאפיינה את ההקלטות הדיגיטליות בראשית דרכן. מוזר.).
אין ספק, הצליל בתקליט היה מעט עשיר יותר ועם מעט יותר אוויר בהקלטה. כל השאר היה די דומה, ועם איזו עדיפות קלה לנגן ברקע השחור יותר. התקליט זכה כאן.
שמענו גם, לשם שינוי, הרכב של מוזיקה אירית. ההשוואה כאן הייתה כמעט מבהילה בדמיון שלה בין שני המדיומים, ולפעמים היה קשה לזהות מה שומעים – תקליט או תקליטור. מכל מקום, חוץ מזה שצליל המצילות בתקליט נשמע משכנע יותר בעושר הגוונים, העדפתי את התוצאה הכללית בתקליטור, שנשמעה לי מעט יותר דינמית וחיה, ועם מרקם ברור ומגוון מעט יותר.
לפני שאסיים, כדאי לציין עובדה מעניינת. יהושע הזמין לפני זמן קצר את כבלי הרמקולים של NEOTECH. הכבלים שלו עד כה היו של SYNERGISTIC RESEARCH, המצויים גם בתוך הרמקולים שלו.
לאחר בדיקות שעשינו עם כל כבל בנפרד, ולאחר שהבנו את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם ביחס לאחר, עלה בדעתנו לחבר את שניהם ביחד לרמקולים, אף שאינם BI-WIRING. הצלחנו לעשות את זה בזכות החיבורים השונים של הכבלים – לאחד היו ספיידים ולאחד בננות.
מה אומר, לכם, רבותיי: קיבלנו כך את הטוב משני העולמות. רק את היתרונות ובלי החסרונות. מרתק!
ברור שאני הולך לנסות את זה על הרמקולים שלי.
טוב, הגיע הזמן ללכת, אבל לא בלי סיכום.
יהושע בנה את המערכת שלו במחשבה רבה, תוך פתיחות וסקרנות והמון ניסוי וטעייה. לא פלא שהוא הגיע לתוצאות מרשימות ומרגשות.
מדובר במערכת בעלת צליל עשיר, מגוון ומלא; מאוזנת ורחבת תדרים; דינמית מאוד ומפורטת להפליא.
האם היא מתאימה היטב למוזיקה הסימפונית שיהושע שומע?
כשלעצמה נדמה לי שכן. יש לה חלק גדול מן התכונות הנדרשות לכך.
האם אכן שומעים אצלו היטב מוזיקה סימפונית?
במידה. הרכיב החשוב ביותר במערכת, החדר, די מגביל את התוצאה הסופית.
האם יש לי איזו עצה ליהושע?
הואיל ויש לו כמה מכשירים מיותרים בבית, הצעתי לו לעשות איתם טרייד-אין ולשדרג אולי את הנגן (וגם כך מדובר בנגן טוב).
חוץ מזה, אין לי שום עצה אחרת. מדובר במערכת מצוינת, הראויה לחלל הולם יותר.
הערב ירד, אבל עדיין לא החשיך לגמרי, ונסענו לנו בנחת ובהנאה מרובה דרך מראות האביב המרהיב וריחותיו הממכרים בואכה לתל אביב, שלשם שינוי, לא פקקה את דרכנו אליה.
הפנל עורר באתר סערת רוחות גדולה (ושמעתי שחלק ממנה הגיע גם לאתרים אחרים), ולא קשה לזהות את הסיבות. בכל מקרה, ותהיינה הסיבות אשר תהיינה, רוב החברים באתר אוהבים מאוד את הרעיון ומפרגנים, ואנחנו מודים להם.
הקשבנו בעניין לטענות שהועלו, והחלטנו, לאחר מחשבה רבה, שכדאי לנו לאמץ בפנל את גישתו של העורך הספרותי הטוב.
עורך כזה לא ינסה לכפות את סגנונו ואת דעותיו על הכותב, אלא ינסה לזהות מה מטרתו של הכותב ולאן הוא חותר, ויעזור לו להגיע ליעדים האלה בשפתו ובסגנונו שלו, של הכותב.
אם כן, זו נקודת המוצא שלנו, ואנחנו מקווים שנוכל בעזרתה להיות מחודדים ויעילים יותר.
נתחיל.
לצערי, שוב היינו שניים, הפעם חנן ואני (בתוספת מאזין נוסף, מעין צופה מן הצד, שביקש להישאר אנונימי). אחרי הכול, לא קל לתאם מפגש מרובע (שלושת חברי הפנל והמארח) בין אנשים שזמנם אינו מצוי בידם בשפע. אבל אנחנו מבטיחים למעט ככל האפשר בפגישות בהרכב מצומצם.
יהושע גר במושב במזרח השרון – אזור מקסים ושקט. הגענו בשעות אחר הצהריים לבית הקטן שלו, וניגשנו מייד למערכת.
רמקולים: Brodmann VC2.
מגבר: זוג מונו בלוקים טרנזיסטוריים מתוצרת Teddy Pardo, בהספק 120 ווט לצד בשמונה אוהם.
קדם מגבר: קדם שפופרתי מתוצרת Unison Research Mystery Two.
נגן תקליטורים: נגן שפופרתי Ayon CD-07.
פטפון: Nottingham Ace Space (עם ראש של: ZYX R1000 Airy3 סטפ-אפ: E.A.R. MC4 קדם-פונו : E.A.R. 834).
כבלי הרמקולים והאינטרקונקטים הם של NEOTECH.
כבלי החשמל הם של NEOTECH ושל קובלה-סוסנה.
כל הציוד מחובר לשנאים מבדלים שנבנו לפי הספציפיקציות של יהושע.
כל הציוד מונח על משטחים של SRA ושל AURALEX, והכול ביחד על שני מעמדים של AGORA ACOUSTICS.
יהושע משתמש במערכת שלו גם לצרכי קולנוע ביתי, אבל זה לא מענייננו ולכן נפסח על כך.
החדר שבו נמצאת המערכת קטן ומלבני, והמערכת נמצאת לאורך המלבן, לא לרוחבו. המרחק בין הרמקולים פחות ממטר ושמונים, וזה בערך גם המרחק בינם לבין המאזין. המרחק של הרמקולים מן הקיר האחורי הוא פחות מחצי מטר, והמרחק שלהם מן הקירות הצדדיים הוא בערך מטר וחצי. גובה התקרה סטנדרטי.
שלושת קירות החדר (חוץ מן הקיר מאחורי המאזין) מכוסים בווילון עבה.
המנה העיקרית בתפריט המוזיקלי של יהושע היא סימפוניות, בייחוד מן התקופה הרומנטית, ובעיקר הסימפוניות של מהלר.
כמובן, אין צורך ולהרחיב ולומר שמדובר בסוג מוזיקה המהווה אתגר קשה מאוד לכל מערכת, ומכל הבחינות, וכמעט כל המערכות ששמעתי קורסות כאן – מי בצורה קולוסלית, ומי בקול ענות חלושה.
נדמה לי שהתנאי הראשון לשחזור משכנע של מוזיקה כזאת (ובכלל) הוא איזון. מערכת מאוזנת היטב תעביר פרופורציה נכונה בין סקציות כלי הנגינה השונים, בין התזמורת לחלל, בין הצבעים השונים של הכלים השונים, ובין העוצמה והדינאמיקה של הסקציות השונות ואפילו של הכלים הבודדים השונים.
מובן שקנה מידה קטן מדי, גם אם הוא פרופורציונלי להפליא, עלול לפגוע מאוד בהנאה. במילים אחרות, במה גדולה ככל האפשר וכלים גדולים – פרופורציונלית לבמה – ככל האפשר, הם מפתח בסיסי חשוב ביותר להנאה מסימפוניה.
אם כן, הגביע הקדוש של חובב סימפוניות מושבע אמור להיות, בעיקר, איזון מלא ככל האפשר בין הרכיבים שמניתי, וצמצום קנה המידה למינימום שניתן להשיג.
איך מתמודדת המערכת של יהושע בסוג המוזיקה האהוב עליו? לא רע, אם אנחנו מתייחסים לרכיבי המערכת בלבד. לא רע בכלל, אפילו. אבל, כידוע, מערכת אינה סך חלקיה בלבד, אלא סך חלקיה בחלל נתון. כלומר, התוצאה תלויה לחלוטין בחדר שבו המערכת נמצאת. ומניסיוני, החדר הוא הרכיב החשוב ביותר במערכת.
לצערם של אודיופילים ישראלים רבים, הבתים שלנו מקבילים יותר בגודלם למידות האירופאיות, לא האמריקאיות. כלומר, חלק גדול מאיתנו חי בדירות קטנות עם חדרים קטנים.
כמו כן, לצערם של אודיופילים ישראלים רבים, אי אפשר – עדיין – לגבור על חוקי הפיזיקה. כלומר? מערכת בחדר קטן, ותהיה מערכת משובחת ככל שתהיה, אינה יכולה: א. ליצור במה גדולה, ובוודאי לא במה ענקית אה-לה מהלר. ב. בחדר כזה גם אי אפשר להגיע לבס עמוק מאוד ומדויק (ואני מדגיש את התואר מדויק, לא "בומי"). ג. קשה מאוד, אם בכלל, "להעלים" את הרמקולים.
אבל אלה העובדות ואיתן צריך להתמודד.
כפי שהובן מדבריי, יש פער מסוים בין האיכות הנאה עד גבוהה של הרכיבים במערכת של יהושע לבין ממדי החדר הצרים ומרחק הישיבה הקטן מן הרמקולים. ואני מזכיר שוב שמדובר בחובב סימפוניות מושבע.
אז לא, אין אצל יהושע במה גדולה, והתזמורות המתארחות אצלו לא ממש מרגישות בנוח בחלל שהוא מקצה להן. הן בהחלט היו מעדיפות הבחנה ברורה ו"אוורירית" יותר בין הסקציות השונות.
עם זאת, כשזה נוגע למערכת עצמה, נטו, הפרופורציות בהחלט נאות. תורמת לכך בעיקר השליטה המלאה לגמרי של המגבר ברמקולים, אבל כמובן גם האיכות הגבוהה של חלק מן הרכיבים – כולל המגברים החזקים, אך שקופים ומעודנים, שהזכרתי זה עתה, הקדם השפופרתי המוזיקלי, ובראש ובראשונה היכולת הפנומנאלית של הרמקולים לצייר לוח צבעים רחב ביותר ומרגש.
כשזה נוגע לסימפוניות, אני לא חושב שלמרחק ישיבה קטן מן הרמקולים יש הרבה יתרונות. ובכל זאת, יש במרחק הזה משהו המזכיר מעט לונה-פארק, לפחות אצל יהושע. כל האזנה אצלו לסימפוניה מצטיינת, למשל, בקלות הרבה שבה סקציית הקונטרה-בסים נוחרת באוזניך מכל בטנה הנפוחה. ממש פלא! או משפע הפרטים הנאבקים להגיע אל אוזניך: חריקת כיסא, העברת דף בפרטיטורה, מכה של הקשת בעמוד התווים, וכיו"ב. מענג! או מן הדינמיקה והמהירות המזנקות עליך ממש. וכך הלאה וכך הלאה.
אבל מרחק כזה, לאורך זמן, עלול להציק מעט לאוזניים – לפחות לאוזניי. יהושע טוען שזה לא מפריע לו. ואחרי הכול, הוא זה שחי עם המרחק הזה, לא אני.
שמענו כמה קטעי סימפוניות, וניצלנו את ההזדמנות להשוות בין אותם קטעים ובאותה ההקלטה בתקליט ובתקליטור. הרשו לי להתעכב קצת על כך.
בזמן האחרון שמעתי כמה וכמה השוואות דומות בין הפורמטים האלה, במערכות שונות וברמות שונות, שדי האירו את עיניי – נדמה לי – להבין אולי משהו יסודי בהם.
לפני שאנסה להבהיר לעצמי ולכם על מה אני מדבר, אני רוצה להביע את פליאתי על כך שבכל ההשוואות האחרונות הפערים היו ממש זניחים, כשלפעמים נטיתי לפטפון ולפעמים לנגן התקליטורים (ראוי לציין שבכל המקרים המערכת האנלוגית הייתה יקרה בצורה משמעותית מן המערכת הדיגיטלית). זה מפליא אותי מפני שעד לפני זמן קצר יחסית לא מצאתי שום מקום להשוואה בין הפורמטים האמורים. הפטפון פשוט נתפס בעיניי בליגה אחרת, גבוהה בהרבה מזו של נגן התקליטורים.
מה המקור לשינוי הזה בתפיסה שלי? אני חושב שהמקור נעוץ בי, הרבה יותר מאיזו התפתחות טכנולוגית מסעירה כלשהי.
כשמכרתי את המערכת האנלוגית שלי, לא שמעתי פטפון במשך חצי שנה בערך, ובזמן הזה הקשבתי למוזיקה דרך נגן תקליטורים. ובכן, כשהזדמן לי לשמוע שוב פטפון (מדובר במערכת אנלוגית טובה) נדהמתי לגלות עד כמה צריך להתרגל לא רק לצליל הדיגיטלי, אלא גם לצליל האנלוגי. דבר דומה קרה לי זמן לא ארוך אחר כך במערכת אנלוגית טובה אחרת, והלאה והלאה. פתאום הן נשמעו לי מעט עמומות, חתוכות מעט בגבוהים ובנמוכים או מעוגלות, ועם דינמיקה מוגבלת ואיזו "עייפות" כללית.
מה הסיבה לכך שגם לצליל של הפטפון צריך להתרגל? אני משער שזה נעוץ בכך שגם התקליט וגם התקליטור הם אחרי הכול מדיומים מלאכותיים מוגבלים – כל אחד בדרכו – והאוזן האנושית צריכה את הזמן שלה להסתגל למוגבלות הזאת.
עם זאת, בהשוואה ששמעתי לפני זמן קצר בין מערכת אנלוגית ברמה גבוהה ביותר למערכת דיגיטלית ברמה גבוהה ביותר (שמחירה חצי מן המערכת האנלוגית), הפטפון ניצח בנקודות בכך שהיה נאמן יותר לסרט ההקלטה. המשעשע הוא שהמערכת הדיגיטלית נשמעה מעט נעימה יותר לאוזן, דווקא מפני שלא הייתה נאמנה לגמרי לסרט ההקלטה, הידוע בחריפות הקלה שלו (אבל אני חושש שהסיבה לכך הייתה שהמקור של המערכת הדיגיטלית היה מחשב, גם אם ברמה גבוהה ביותר, ולא טרנספורט).
נחזור למערכת של יהושע. המערכת האנלוגית שלו יקרה פי ארבעה מזו הדיגיטלית. השווינו את הסימפוניה החמישית של שוסטקוביץ' בביצוע השני של ברנשטיין משנת 1979 (אחת ההקלטות הדיגיטליות הראשונות, ובלי שמץ מן הזגוגיות שאפיינה את ההקלטות הדיגיטליות בראשית דרכן. מוזר.).
אין ספק, הצליל בתקליט היה מעט עשיר יותר ועם מעט יותר אוויר בהקלטה. כל השאר היה די דומה, ועם איזו עדיפות קלה לנגן ברקע השחור יותר. התקליט זכה כאן.
שמענו גם, לשם שינוי, הרכב של מוזיקה אירית. ההשוואה כאן הייתה כמעט מבהילה בדמיון שלה בין שני המדיומים, ולפעמים היה קשה לזהות מה שומעים – תקליט או תקליטור. מכל מקום, חוץ מזה שצליל המצילות בתקליט נשמע משכנע יותר בעושר הגוונים, העדפתי את התוצאה הכללית בתקליטור, שנשמעה לי מעט יותר דינמית וחיה, ועם מרקם ברור ומגוון מעט יותר.
לפני שאסיים, כדאי לציין עובדה מעניינת. יהושע הזמין לפני זמן קצר את כבלי הרמקולים של NEOTECH. הכבלים שלו עד כה היו של SYNERGISTIC RESEARCH, המצויים גם בתוך הרמקולים שלו.
לאחר בדיקות שעשינו עם כל כבל בנפרד, ולאחר שהבנו את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם ביחס לאחר, עלה בדעתנו לחבר את שניהם ביחד לרמקולים, אף שאינם BI-WIRING. הצלחנו לעשות את זה בזכות החיבורים השונים של הכבלים – לאחד היו ספיידים ולאחד בננות.
מה אומר, לכם, רבותיי: קיבלנו כך את הטוב משני העולמות. רק את היתרונות ובלי החסרונות. מרתק!
ברור שאני הולך לנסות את זה על הרמקולים שלי.
טוב, הגיע הזמן ללכת, אבל לא בלי סיכום.
יהושע בנה את המערכת שלו במחשבה רבה, תוך פתיחות וסקרנות והמון ניסוי וטעייה. לא פלא שהוא הגיע לתוצאות מרשימות ומרגשות.
מדובר במערכת בעלת צליל עשיר, מגוון ומלא; מאוזנת ורחבת תדרים; דינמית מאוד ומפורטת להפליא.
האם היא מתאימה היטב למוזיקה הסימפונית שיהושע שומע?
כשלעצמה נדמה לי שכן. יש לה חלק גדול מן התכונות הנדרשות לכך.
האם אכן שומעים אצלו היטב מוזיקה סימפונית?
במידה. הרכיב החשוב ביותר במערכת, החדר, די מגביל את התוצאה הסופית.
האם יש לי איזו עצה ליהושע?
הואיל ויש לו כמה מכשירים מיותרים בבית, הצעתי לו לעשות איתם טרייד-אין ולשדרג אולי את הנגן (וגם כך מדובר בנגן טוב).
חוץ מזה, אין לי שום עצה אחרת. מדובר במערכת מצוינת, הראויה לחלל הולם יותר.
הערב ירד, אבל עדיין לא החשיך לגמרי, ונסענו לנו בנחת ובהנאה מרובה דרך מראות האביב המרהיב וריחותיו הממכרים בואכה לתל אביב, שלשם שינוי, לא פקקה את דרכנו אליה.
תמונות מצורפות
נערך לאחרונה ב:
-- זה אחד הצרובים שזרקתי.