- הודעות
- 20,089
- מעורבות
- 4,236
- נקודות
- 113
מבוסס על סיפור אמיתי מלפני 3 שבועות.
אני יכול להגיד שכבר כמה שנים טובות אני וחגי היקר בקשר טלפוני. בכלל, מי שמכיר אותו מבין שמדובר באדם מיוחד, פשוט ואיכותי ללא שמץ של מניירות. נטול פוזה וחובב מוסיקה בלתי נלאה.
חגי גר בנהריה. כן כן, נהריה. עיר חוף בצפון הרחוק של הארץ. רק שעה מדאע״ש - אקזוטי במיוחד. ובכל זאת, בשביל לשמוע ספנדור עם לקסמן ונוטינגהם, בשילוב גבי, אפי, רונן ושי (שי נכון? אחלה בחור) זה כבר קטע ששווה 4 שעות נסיעה.
אז זהו שלא. זה לא אמור להיות 4 שעות אבל בכל זאת זה מה שהתרחש בסוף. למה? שניה ואני מגלה. לפני אספר שלמזלי, לא הייתי לבד. חברי היקר קובי דימאנט הצטרף אלי לנסיעה. ובכלל, ששאלתי (הרי אני אנגלי במקור) את חגי אם אפשר לצרף חבר נוסף. התשובה היתה כל כך פשוטה שהיה מיותר לשאול: ״תביא מצידי 20 איש - אין מגבלה של אורחים אצלי, מצידי שכל לילה וכל הלילה ישבו אצלי חברים״. אז זה סוגר את הפינה - קובי בא איתי.
בהתחלה התכנון היה שאני אוסף את קובי מתל אביב ואז זה היה מסדר לי 5 שעות בכבישים. אבל וואלה, למה אני אבוא אצלו בשביל לקחת אותו ולא הוא יבוא אצלי? הרי אני מהפריפריה - כביש 6 זה קילומטר מהבית שלי. אז תכלס, אני יותר קרוב מכל תל אביב לכל חלקי הארץ. אפילו לרוב תל אביב. אז הוא בא, ב-15:30 כמו שקבענו, מדויק האמת. ומכאן אספתי 4 תקליטים אהובים והתחלנו לנוע לכיוון נהריה. כביש 6 פתוח, ואנחנו דוהרים במכונית במהירות החוקית המקסימלית. תענוג של כביש עד שלפתע התנועה עוצרת. הוויז מספר לי שבשעה 19:00 אנחנו עתידים לעמוד מול חגי (לא בדיוק במילים האלה. כן?). אז קדימה, סך הכל 3.5 שעות. לא ממש נורא, זה כמו בשנות ה-80 שהצפון היה ממש רחוק והמכוניות לא היו נוחות כמו אלה של היום. מהר מאוד מצאנו את הוויז מאריך בעוד 7 דקות, ועוד 12 דקות. בקיצור, אחרי 4 שעות הגענו אליו והכל כתוצאה משילוב של יום חמישי וכמה תאונות בדרך שדפקו את הזרימה.
הגענו לחגי ואני כבר הייתי עייף. שונא נסיעות ארוכות ועוד יותר שונא אותן בפקקים. לעומת זאת, קבלת הפנים החמה, הנעימה והכל כך עשירה של חגי השכיחה אותי לחלוטין מאותה נסיעה איומה. לזה נוסיף שהוא הבטיח שהחזרה לא תעבור את השעה וחצי. האם צדק? חכו לסוף. לא לא! חכו!!!
אז נתחיל במטעמים. חגי הגיש לנו שלל מטעמים מיוחדים שאת שמם אני לא זוכר. אבל כאלה שלא אוכלים על בסיס קבוע. מאפים טובים, ברוטב עגבניות פיקנטי, פיצוחים, שתייה ב-16 סוגים שונים, בירה למי שרצה ועוד ועוד ועוד. בקיצור, פגז!
הנייד של חגי מצלצל. זה רונן, והוא בפתח הבית. חגי יוצא לפתוח לו את השער ונכנסים כל החבורה. גבי, רונן, אפי ושי. ואנחנו כולנו התאספנו בסלון המקסים של חגי, באווירה סופר חמימה ונעימה, ופשוט ישבנו והתענגנו על מוסיקה טובה.
אז איך המערכת?
מה יכול להיות רע בשילוב של ספנדור רצפתיים, מגבר משולב של לקסמן ופטיפון נוטינגהם עם ראש של שלטר?
הצליל מתוק, מרשים מאוד במוסיקה סימפונית, הסלון נטול כל טיפול אקוסטי נשמע מעולה. אין גלים עומדים שמציקים ומצד שני רחוק מלהיות יבשושי וחסר חיים. הצליל של המערכת של חגי הוא צליל פשוט מעולה. והשילוב של הצליל, האירוח, החברה, סיגר טוב ומטעמים על השולחן שלא מפסיקים לזרום לפה - זה עונג של סוף שבוע שמתחיל ממש ממש טוב.
נפרדנו מחגי בסביבות 22:30, הגענו ב-12:00 - חגי צדק! (בטח הייתם מזה במתח).
אז נסענו אני וקובי, הבטחנו לעצמינו שנחזור לבקר בהזדמנות הראשונה. אבל הפעם, שלמה זבדה, אתה מוכרח לבוא איתי - הנאה מובטחת.
אז חגי יקירי. היה פשוט מדהים!
תודה מקרב לב על האירוח המופתי.
אני יכול להגיד שכבר כמה שנים טובות אני וחגי היקר בקשר טלפוני. בכלל, מי שמכיר אותו מבין שמדובר באדם מיוחד, פשוט ואיכותי ללא שמץ של מניירות. נטול פוזה וחובב מוסיקה בלתי נלאה.
חגי גר בנהריה. כן כן, נהריה. עיר חוף בצפון הרחוק של הארץ. רק שעה מדאע״ש - אקזוטי במיוחד. ובכל זאת, בשביל לשמוע ספנדור עם לקסמן ונוטינגהם, בשילוב גבי, אפי, רונן ושי (שי נכון? אחלה בחור) זה כבר קטע ששווה 4 שעות נסיעה.
אז זהו שלא. זה לא אמור להיות 4 שעות אבל בכל זאת זה מה שהתרחש בסוף. למה? שניה ואני מגלה. לפני אספר שלמזלי, לא הייתי לבד. חברי היקר קובי דימאנט הצטרף אלי לנסיעה. ובכלל, ששאלתי (הרי אני אנגלי במקור) את חגי אם אפשר לצרף חבר נוסף. התשובה היתה כל כך פשוטה שהיה מיותר לשאול: ״תביא מצידי 20 איש - אין מגבלה של אורחים אצלי, מצידי שכל לילה וכל הלילה ישבו אצלי חברים״. אז זה סוגר את הפינה - קובי בא איתי.
בהתחלה התכנון היה שאני אוסף את קובי מתל אביב ואז זה היה מסדר לי 5 שעות בכבישים. אבל וואלה, למה אני אבוא אצלו בשביל לקחת אותו ולא הוא יבוא אצלי? הרי אני מהפריפריה - כביש 6 זה קילומטר מהבית שלי. אז תכלס, אני יותר קרוב מכל תל אביב לכל חלקי הארץ. אפילו לרוב תל אביב. אז הוא בא, ב-15:30 כמו שקבענו, מדויק האמת. ומכאן אספתי 4 תקליטים אהובים והתחלנו לנוע לכיוון נהריה. כביש 6 פתוח, ואנחנו דוהרים במכונית במהירות החוקית המקסימלית. תענוג של כביש עד שלפתע התנועה עוצרת. הוויז מספר לי שבשעה 19:00 אנחנו עתידים לעמוד מול חגי (לא בדיוק במילים האלה. כן?). אז קדימה, סך הכל 3.5 שעות. לא ממש נורא, זה כמו בשנות ה-80 שהצפון היה ממש רחוק והמכוניות לא היו נוחות כמו אלה של היום. מהר מאוד מצאנו את הוויז מאריך בעוד 7 דקות, ועוד 12 דקות. בקיצור, אחרי 4 שעות הגענו אליו והכל כתוצאה משילוב של יום חמישי וכמה תאונות בדרך שדפקו את הזרימה.
הגענו לחגי ואני כבר הייתי עייף. שונא נסיעות ארוכות ועוד יותר שונא אותן בפקקים. לעומת זאת, קבלת הפנים החמה, הנעימה והכל כך עשירה של חגי השכיחה אותי לחלוטין מאותה נסיעה איומה. לזה נוסיף שהוא הבטיח שהחזרה לא תעבור את השעה וחצי. האם צדק? חכו לסוף. לא לא! חכו!!!
אז נתחיל במטעמים. חגי הגיש לנו שלל מטעמים מיוחדים שאת שמם אני לא זוכר. אבל כאלה שלא אוכלים על בסיס קבוע. מאפים טובים, ברוטב עגבניות פיקנטי, פיצוחים, שתייה ב-16 סוגים שונים, בירה למי שרצה ועוד ועוד ועוד. בקיצור, פגז!
הנייד של חגי מצלצל. זה רונן, והוא בפתח הבית. חגי יוצא לפתוח לו את השער ונכנסים כל החבורה. גבי, רונן, אפי ושי. ואנחנו כולנו התאספנו בסלון המקסים של חגי, באווירה סופר חמימה ונעימה, ופשוט ישבנו והתענגנו על מוסיקה טובה.
אז איך המערכת?
מה יכול להיות רע בשילוב של ספנדור רצפתיים, מגבר משולב של לקסמן ופטיפון נוטינגהם עם ראש של שלטר?
הצליל מתוק, מרשים מאוד במוסיקה סימפונית, הסלון נטול כל טיפול אקוסטי נשמע מעולה. אין גלים עומדים שמציקים ומצד שני רחוק מלהיות יבשושי וחסר חיים. הצליל של המערכת של חגי הוא צליל פשוט מעולה. והשילוב של הצליל, האירוח, החברה, סיגר טוב ומטעמים על השולחן שלא מפסיקים לזרום לפה - זה עונג של סוף שבוע שמתחיל ממש ממש טוב.
נפרדנו מחגי בסביבות 22:30, הגענו ב-12:00 - חגי צדק! (בטח הייתם מזה במתח).
אז נסענו אני וקובי, הבטחנו לעצמינו שנחזור לבקר בהזדמנות הראשונה. אבל הפעם, שלמה זבדה, אתה מוכרח לבוא איתי - הנאה מובטחת.
אז חגי יקירי. היה פשוט מדהים!
תודה מקרב לב על האירוח המופתי.