האמת,זה אחד החדרים שסיקרנו אותי בתערוכה.
חזרתי אליו מספר פעמים.
לדעתי ההגברה המעולה של סאגדן,לא ממש עשתה עם הרמקול חסד,לא בגלל איכותה חלילה,אלא בשל תחושת חמימות היתר,וסוג של ניפוח והידהוד בחדר.השילוב של הגברה חמה וסאונד קלאס A בשרני ואיטי משהו,על רמקול מלא באופיו היה "טו מאץ".
אולם...כאשר בפעם השלישית שפקדתי את החדר,הגיע בחור עם הדיסק של זאקיר חוסיין,על הצמד האיטלקי הזה...ממש לא יכולתי לעזוב את החדר,סוג של מוסיקה עם באס לייט משהו,וזה נשמע ממש חלום .
רמקולים עם פוטנציאל אדיר לטעמי,וגימור פנומנאלי.ההיתי משדך להם הגברה קרירה ואנלטית,ונהנה מכל רגע.
איתן.