שדרוג נהדר וזול לפטפון
כתב: שמעון בוזגלו.
כמו בפטפונים רבים אחרים, המנוע של הפטפון שלי – MICHELL ORBE SE – נמצא מחוץ לגוף. אמנם הבסיס שלו די כבד, שלושה קילוגרמים, אבל בתחתיתו הוא בעצם חשוף, ואין מה שיבודד בצורה סבירה בינו לבין המשטח מתחתיו. המצב דומה גם ברוב מנועי הפטפונים האחרים בשוק, ויש מעט מאוד דוגמאות לטיפול רציני בבידוד המנוע מן המשטח תחתיו. במילים "טיפול רציני" אינני מתכוון כמובן לרגליות מגוחכות מגומי או מסיליקון. אני מתכוון לטיפול רציני בנוסח הפטפון של דה וינצ'י (ראו תמונה).
למה חשוב לטפל בזה בצורה רצינית? קל להבין: המנוע מייצר רעידות, וגם אם אין הוא נוגע ישירות בגוף הפטפון, הרעידות האלה עוברות לגוף, ואולי בעיקר לזרוע, והתוצאה – אם אתם מודעים לכך או לא – היא מריחה וערפול.
איך מטפלים בזה? יש שתי דרכים:
א. להניח את המנוע על משטח אחר מן המשטח שעליו מונח הפטפון. בדרך כלל זו דרך קצת קשה יותר לביצוע. אפשר לקנות משטח מפוצל מראש לשני חלקים: אחד לגוף ואחד למנוע (לדוגמה, המשטח של SRA, כמו בתמונה, המיועד לפטפונים של VPI). היתרון הוא שזהו בידוד מצוין לשני החלקים והפרדה מוחלטת ביניהם. החיסרון הוא המחיר היקר, וכן הסיכון שהמשטח יתאים רק לפטפון הספציפי שלמענו הוא נקנה.
ב. הדרך השנייה היא לבודד בצורה רצינית בין המנוע למשטח שעליו הוא מונח. כדי שהדרך הזאת תהיה ישימה, צריכה הצלחת (פלטה) של הפטפון להיות עבה במידה שתאפשר שימוש במבודדים שונים. במילים אחרות, הגובה שאפשר להרים אליו את המנוע תלוי בעובי הצלחת, כדי שהגומייה לא תחליק החוצה.
אין צורך להרחיב עוד על הדרך הראשונה – זה תלוי בתקציב (הנכבד) שלכם.
לגבי הדרך השנייה, ניסיתי בעבר כל מיני מבודדים "יצירתיים" מתחת למנועים של הפטפונים השונים שהיו לי. מבודד זול, שעשוי להיות אפקטיבי במקרים מסוימים, הוא הפד שעליו מניחים את העכבר של המחשב. נסו ובדקו אם זה עובד. אפשר גם לנסות שקית ממולאת חול ים. אם זה עובד, נהדר; אם לא, לפחות ניסיתם – והמחיר? על חשבון פוסידון.
את הפטפון הנוכחי שלי – Michell Orbe SE– הנחתי כבר עם קנייתו על משטח של SRA (משטח לא מפוצל), והייתי שקט. אבל בחודש האחרון, בעקבות מוצר מסוים שתכף אדבר עליו, התחלתי לחשוב שאולי כדאי לנסות לבודד את המנוע מן המשטח. המוצר הזה נקרא AC Wrap (להלן "יריעה/יריעות"), ומייצרת אותו חברת Entreq השבדית (אין יבואן בארץ).
בתאריך 17/3/2009 התפרסמה ביקורת שלי באתר "הום תיאטר" על כבלים של החברה השבדית ועל המוצר הזה. אני מצטט: "אלה הן יריעות עור ממולאות חול ומתכות שונות, שעוטפים איתן את הכבלים השונים. יש שני סוגי יריעות, האחד נועד לעטוף כבלים קרוב לנקודת המוצא (כגון שקע החשמל), והאחר במרכז הכבל. בדקתי את שני סוגי היריעות האלה בכל הכבלים במערכת והתוצאה ניכרת מייד: המוזיקה נשמעת רגועה יותר והצליל מלא ועשיר יותר. משחק בכמות היריעות האלה ובמיקום שלהן יאפשר תוצאה אופטימלית, כדי שהמוזיקה הרגועה לא תהפוך לאיטית, והצליל העשיר למריחת צבע. לא בדוק, אבל נדמה לי שמערכות טרנזיסטוריות עצבניות תאהבנה את היריעות האלה יותר ממערכות שפופרתיות".
ה"יריעות" האלה מצאו חן בעיניי וקניתי אותן. להפתעתי ולשמחתי גיליתי במשך הזמן עוד כמה אפשרויות להשתמש בהן ביעילות. למשל, גיליתי שיריעה אחת כזאת מתחת לפונוסטייג' שלי – EAR 834P – יעילה יותר מכל ספייק שניסיתי תחתיו, וכך הדבר גם מתחת לשנאי MC של Music First Audio. כמו כן, גיליתי (אבל זה הרבה פחות משפיע), שאם מניחים את היריעה על אותם המכשירים שציינתי, או על מכשירים אחרים, כגון המגבר וקדם המגבר שלי, ניכר שיפור כללי זעיר.
טוב, נגיע לעניין. אחרי שנוכחתי בתכונות המעניינות של היריעות האלה, הרהרתי, כפי שכתבתי, שאולי כדאי לי לנסות להשתמש באחת מהן בתור חוצץ.
הרהרתי ובצעתי.
ניתקתי את הגומייה מן המנוע. הגבהתי אותו. הנחתי יריעה מתחתיו. חיברתי שוב את הגומייה. הנחתי תקליט.
לכל הרוחות, למה חיכיתי עד כה? חבר שהיה אתי בזמן שעשיתי את זה תיאר את ההבדל ברמה של החלפת פטפון. אני חושב שהוא מגזים מאוד, אבל אני מבין את התלהבותו הגדולה. מה קרה?
קחו למשל את התקליט CHET (RIVERSIDE RECORDS), בקטע המקסים "Alone Together". עם היריעה מתחת למנוע, כבר ברגע שמניחים את המחט ניכר שיש פחות רעש סרט. החצוצרה של צ'ט בייקר משמאל נשמעת כאילו הסירו מעליה איזה אובך קל, וקו הנגינה ברור, דינמי ומשכנע יותר. יש גם שיפור ברור בעושר הצליל, וכמעט מרגישים בפליז של החצוצרה. המצלתיים מימין נשמעים הרבה יותר מדויקים ומתכתיים, אבל במובן הטוב של המילה "מתכתיים". הבמה קיבלה יותר עומק ורוחב, ויש אוויר רב יותר מסביב לכלים.
התקליט It could happen to you"", שיצא בהדפסה חדשה זה עתה (Jazz Wax Records), וגם הוא של צ'ט בייקר (איזה עונג לקנות תקליט חדש לגמרי בחנות, פה, בישראל!), נשמע בלי היריעה מתחת למנוע כאילו עבר את ההתעללות השמורה לעולם התקליטורים, קרי, כיווץ (קומפרסיה, בלעז). כלומר, נשמע כאילו הנגנים מנגנים בחדר אמבטיה, והצליל יבש ונטול לחלוחית. לא עוד! קשה להאמין, אבל עם היריעה מתחת למנוע, הבעיה הקלסית של תקליטים בהדפסה חדשה כמעט נפתרה. לא שהתקליט נשמע עכשיו כאילו הוא הדפסה מקורית, אבל הבעיות שציינתי (ובעיות אחרות, כגון צליל דק יותר, רעש סרט מודגש יותר, דינמיקה ונוכחות הרבה פחות טובות) זוכות לפתרון משביע רצון.
בתקליט Pachelbel: Kanon & Gigue (ARCHIV), בנגינת Musica Antiqua Koln, זוכה הסונטה היפהפייה של בך לחליל ולקונטיניואו, BWV 1033, לביצוע אנין ומורכב של Hazelzet בחליל ברוק, ובליווי צ'מבלו וצ'לו. ההקלטה היא דיגיטלית, ועם היריעה מתחת למנוע זה ניכר יותר. עם זאת, גם כאן הוסר מעין אובך מעם הכלים, והשיחה ביניהם ברורה, ממוקדת וערנית יותר. השקט נפלא והחדירה לדקויות מעוררת צמרמורת.
[נקודה לתשומת-לב מנקודת מבטו של איש אנלוגי:
הרבה יותר נעים ומספק להקשיב להקלטות דיגיטליות זהות על גבי תקליט מאשר על גבי תקליטור. אמנם החסרונות הדיגיטליים הרגילים ניכרים גם בתקליט, אבל השקט של הסרט הדיגיטלי מפצה במידת-מה על אובדן המרקם הטונלי העשיר. במילים אחרות, אפשר לשמוע הקלטה דיגיטלית על גבי תקליט (אף שאין צורך להפריז במנהג הנלוז הזה). מכאן שמצדי אפשר לחזור למה שהיה נהוג בשנות השמונים: להוציא לאור הקלטות דיגיטליות חדשות של מוזיקה קלסית הן על גבי תקליטים והן על גבי תקליטורים.]
ההבדלים שצוינו לעיל ניכרו בכל תקליט שהנחתי על הפטפון, וההנאה גדולה, בעיקר כשאין שום קשר בין ההשקעה הנמוכה לתוצאה המרהיבה.
מפליא מה רכיב, לכאורה תמוה ושולי, יכול לעשות – אבל זו עובדה!
מחיר יריעה אחת הוא כ-300 ₪ בלבד.
[דרך אגב, חברת SRA, שהזכרתי מקודם, מייצרת מעמדים ייעודיים למנועים, לשנאים, ולכל מיני דברים רוטטים (ראו תמונה), והמחיר זהה פחות או יותר למחיר היריעה (על סמך ההיכרות שלי עם מוצרי חברת SRA והתרשמותי העמוקה ממנה, אין לי ספק ביעילותו של המוצר).]
שדרוג זול ומומלץ ביותר לפטפון Michell Orbe, ולהערכתי – גם לכול פטפון אחר שהמנוע שלו בחוץ.
רשימת ציוד:
פטפון: Michell Orbe SE, זרוע TecnoArm Michell, ראש Shelter 901.
פונוסטייג': EAR 834P; שנאי MC של Music First Audio.
קדם מגבר: Mystere ca21.
מגבר: טדי פרדו.
רמקולים: Bosendorfer VC 7.
כבלים:
אינטרקונקטים – Acoustic Zen Silver Reference II, טדי פרדו, Analysis Plus Silver Oval-In.
כבלי רמקול: Synergistic Research alpha.
כבלי חשמל: Acoustic Zen Tsunami Plus.
מפצל: Transparent PowerBank 6.
שקעי חשמל: SINE.
מעמדים:
שולחן DIY בנוסח RoomTune.
משטח SRA לפטפון.
משטחי Auralex Gramma מתחת לרמקולים, לקדם, למגבר, לפונוסטייג', ולספק הכוח של הפטפון.
AC Wraps של Entreq מתחת לפונוסטייג' ולשנאי MC ומעליהם, ומתחת למנוע של הפטפון.
ספייקים של BDR.
כתב: שמעון בוזגלו.
כמו בפטפונים רבים אחרים, המנוע של הפטפון שלי – MICHELL ORBE SE – נמצא מחוץ לגוף. אמנם הבסיס שלו די כבד, שלושה קילוגרמים, אבל בתחתיתו הוא בעצם חשוף, ואין מה שיבודד בצורה סבירה בינו לבין המשטח מתחתיו. המצב דומה גם ברוב מנועי הפטפונים האחרים בשוק, ויש מעט מאוד דוגמאות לטיפול רציני בבידוד המנוע מן המשטח תחתיו. במילים "טיפול רציני" אינני מתכוון כמובן לרגליות מגוחכות מגומי או מסיליקון. אני מתכוון לטיפול רציני בנוסח הפטפון של דה וינצ'י (ראו תמונה).
למה חשוב לטפל בזה בצורה רצינית? קל להבין: המנוע מייצר רעידות, וגם אם אין הוא נוגע ישירות בגוף הפטפון, הרעידות האלה עוברות לגוף, ואולי בעיקר לזרוע, והתוצאה – אם אתם מודעים לכך או לא – היא מריחה וערפול.
איך מטפלים בזה? יש שתי דרכים:
א. להניח את המנוע על משטח אחר מן המשטח שעליו מונח הפטפון. בדרך כלל זו דרך קצת קשה יותר לביצוע. אפשר לקנות משטח מפוצל מראש לשני חלקים: אחד לגוף ואחד למנוע (לדוגמה, המשטח של SRA, כמו בתמונה, המיועד לפטפונים של VPI). היתרון הוא שזהו בידוד מצוין לשני החלקים והפרדה מוחלטת ביניהם. החיסרון הוא המחיר היקר, וכן הסיכון שהמשטח יתאים רק לפטפון הספציפי שלמענו הוא נקנה.
ב. הדרך השנייה היא לבודד בצורה רצינית בין המנוע למשטח שעליו הוא מונח. כדי שהדרך הזאת תהיה ישימה, צריכה הצלחת (פלטה) של הפטפון להיות עבה במידה שתאפשר שימוש במבודדים שונים. במילים אחרות, הגובה שאפשר להרים אליו את המנוע תלוי בעובי הצלחת, כדי שהגומייה לא תחליק החוצה.
אין צורך להרחיב עוד על הדרך הראשונה – זה תלוי בתקציב (הנכבד) שלכם.
לגבי הדרך השנייה, ניסיתי בעבר כל מיני מבודדים "יצירתיים" מתחת למנועים של הפטפונים השונים שהיו לי. מבודד זול, שעשוי להיות אפקטיבי במקרים מסוימים, הוא הפד שעליו מניחים את העכבר של המחשב. נסו ובדקו אם זה עובד. אפשר גם לנסות שקית ממולאת חול ים. אם זה עובד, נהדר; אם לא, לפחות ניסיתם – והמחיר? על חשבון פוסידון.
את הפטפון הנוכחי שלי – Michell Orbe SE– הנחתי כבר עם קנייתו על משטח של SRA (משטח לא מפוצל), והייתי שקט. אבל בחודש האחרון, בעקבות מוצר מסוים שתכף אדבר עליו, התחלתי לחשוב שאולי כדאי לנסות לבודד את המנוע מן המשטח. המוצר הזה נקרא AC Wrap (להלן "יריעה/יריעות"), ומייצרת אותו חברת Entreq השבדית (אין יבואן בארץ).
בתאריך 17/3/2009 התפרסמה ביקורת שלי באתר "הום תיאטר" על כבלים של החברה השבדית ועל המוצר הזה. אני מצטט: "אלה הן יריעות עור ממולאות חול ומתכות שונות, שעוטפים איתן את הכבלים השונים. יש שני סוגי יריעות, האחד נועד לעטוף כבלים קרוב לנקודת המוצא (כגון שקע החשמל), והאחר במרכז הכבל. בדקתי את שני סוגי היריעות האלה בכל הכבלים במערכת והתוצאה ניכרת מייד: המוזיקה נשמעת רגועה יותר והצליל מלא ועשיר יותר. משחק בכמות היריעות האלה ובמיקום שלהן יאפשר תוצאה אופטימלית, כדי שהמוזיקה הרגועה לא תהפוך לאיטית, והצליל העשיר למריחת צבע. לא בדוק, אבל נדמה לי שמערכות טרנזיסטוריות עצבניות תאהבנה את היריעות האלה יותר ממערכות שפופרתיות".
ה"יריעות" האלה מצאו חן בעיניי וקניתי אותן. להפתעתי ולשמחתי גיליתי במשך הזמן עוד כמה אפשרויות להשתמש בהן ביעילות. למשל, גיליתי שיריעה אחת כזאת מתחת לפונוסטייג' שלי – EAR 834P – יעילה יותר מכל ספייק שניסיתי תחתיו, וכך הדבר גם מתחת לשנאי MC של Music First Audio. כמו כן, גיליתי (אבל זה הרבה פחות משפיע), שאם מניחים את היריעה על אותם המכשירים שציינתי, או על מכשירים אחרים, כגון המגבר וקדם המגבר שלי, ניכר שיפור כללי זעיר.
טוב, נגיע לעניין. אחרי שנוכחתי בתכונות המעניינות של היריעות האלה, הרהרתי, כפי שכתבתי, שאולי כדאי לי לנסות להשתמש באחת מהן בתור חוצץ.
הרהרתי ובצעתי.
ניתקתי את הגומייה מן המנוע. הגבהתי אותו. הנחתי יריעה מתחתיו. חיברתי שוב את הגומייה. הנחתי תקליט.
לכל הרוחות, למה חיכיתי עד כה? חבר שהיה אתי בזמן שעשיתי את זה תיאר את ההבדל ברמה של החלפת פטפון. אני חושב שהוא מגזים מאוד, אבל אני מבין את התלהבותו הגדולה. מה קרה?
קחו למשל את התקליט CHET (RIVERSIDE RECORDS), בקטע המקסים "Alone Together". עם היריעה מתחת למנוע, כבר ברגע שמניחים את המחט ניכר שיש פחות רעש סרט. החצוצרה של צ'ט בייקר משמאל נשמעת כאילו הסירו מעליה איזה אובך קל, וקו הנגינה ברור, דינמי ומשכנע יותר. יש גם שיפור ברור בעושר הצליל, וכמעט מרגישים בפליז של החצוצרה. המצלתיים מימין נשמעים הרבה יותר מדויקים ומתכתיים, אבל במובן הטוב של המילה "מתכתיים". הבמה קיבלה יותר עומק ורוחב, ויש אוויר רב יותר מסביב לכלים.
התקליט It could happen to you"", שיצא בהדפסה חדשה זה עתה (Jazz Wax Records), וגם הוא של צ'ט בייקר (איזה עונג לקנות תקליט חדש לגמרי בחנות, פה, בישראל!), נשמע בלי היריעה מתחת למנוע כאילו עבר את ההתעללות השמורה לעולם התקליטורים, קרי, כיווץ (קומפרסיה, בלעז). כלומר, נשמע כאילו הנגנים מנגנים בחדר אמבטיה, והצליל יבש ונטול לחלוחית. לא עוד! קשה להאמין, אבל עם היריעה מתחת למנוע, הבעיה הקלסית של תקליטים בהדפסה חדשה כמעט נפתרה. לא שהתקליט נשמע עכשיו כאילו הוא הדפסה מקורית, אבל הבעיות שציינתי (ובעיות אחרות, כגון צליל דק יותר, רעש סרט מודגש יותר, דינמיקה ונוכחות הרבה פחות טובות) זוכות לפתרון משביע רצון.
בתקליט Pachelbel: Kanon & Gigue (ARCHIV), בנגינת Musica Antiqua Koln, זוכה הסונטה היפהפייה של בך לחליל ולקונטיניואו, BWV 1033, לביצוע אנין ומורכב של Hazelzet בחליל ברוק, ובליווי צ'מבלו וצ'לו. ההקלטה היא דיגיטלית, ועם היריעה מתחת למנוע זה ניכר יותר. עם זאת, גם כאן הוסר מעין אובך מעם הכלים, והשיחה ביניהם ברורה, ממוקדת וערנית יותר. השקט נפלא והחדירה לדקויות מעוררת צמרמורת.
[נקודה לתשומת-לב מנקודת מבטו של איש אנלוגי:
הרבה יותר נעים ומספק להקשיב להקלטות דיגיטליות זהות על גבי תקליט מאשר על גבי תקליטור. אמנם החסרונות הדיגיטליים הרגילים ניכרים גם בתקליט, אבל השקט של הסרט הדיגיטלי מפצה במידת-מה על אובדן המרקם הטונלי העשיר. במילים אחרות, אפשר לשמוע הקלטה דיגיטלית על גבי תקליט (אף שאין צורך להפריז במנהג הנלוז הזה). מכאן שמצדי אפשר לחזור למה שהיה נהוג בשנות השמונים: להוציא לאור הקלטות דיגיטליות חדשות של מוזיקה קלסית הן על גבי תקליטים והן על גבי תקליטורים.]
ההבדלים שצוינו לעיל ניכרו בכל תקליט שהנחתי על הפטפון, וההנאה גדולה, בעיקר כשאין שום קשר בין ההשקעה הנמוכה לתוצאה המרהיבה.
מפליא מה רכיב, לכאורה תמוה ושולי, יכול לעשות – אבל זו עובדה!
מחיר יריעה אחת הוא כ-300 ₪ בלבד.
[דרך אגב, חברת SRA, שהזכרתי מקודם, מייצרת מעמדים ייעודיים למנועים, לשנאים, ולכל מיני דברים רוטטים (ראו תמונה), והמחיר זהה פחות או יותר למחיר היריעה (על סמך ההיכרות שלי עם מוצרי חברת SRA והתרשמותי העמוקה ממנה, אין לי ספק ביעילותו של המוצר).]
שדרוג זול ומומלץ ביותר לפטפון Michell Orbe, ולהערכתי – גם לכול פטפון אחר שהמנוע שלו בחוץ.
רשימת ציוד:
פטפון: Michell Orbe SE, זרוע TecnoArm Michell, ראש Shelter 901.
פונוסטייג': EAR 834P; שנאי MC של Music First Audio.
קדם מגבר: Mystere ca21.
מגבר: טדי פרדו.
רמקולים: Bosendorfer VC 7.
כבלים:
אינטרקונקטים – Acoustic Zen Silver Reference II, טדי פרדו, Analysis Plus Silver Oval-In.
כבלי רמקול: Synergistic Research alpha.
כבלי חשמל: Acoustic Zen Tsunami Plus.
מפצל: Transparent PowerBank 6.
שקעי חשמל: SINE.
מעמדים:
שולחן DIY בנוסח RoomTune.
משטח SRA לפטפון.
משטחי Auralex Gramma מתחת לרמקולים, לקדם, למגבר, לפונוסטייג', ולספק הכוח של הפטפון.
AC Wraps של Entreq מתחת לפונוסטייג' ולשנאי MC ומעליהם, ומתחת למנוע של הפטפון.
ספייקים של BDR.
תמונות מצורפות
נערך לאחרונה ב:
