keyser
עוסק בתחום
- הודעות
- 570
- מעורבות
- 0
- נקודות
- 0
"וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:"
יום הכיפורים הוא אולי היום הקדוש ביותר במסורת היהודית. אם השבת היא קדושה, הרי שיום כיפור הוא שבת שבתון- קודש קודשים. אם באופן כללי עומדים החגים בסימן היותנו בני-אדם, סובבים סביב המשפחה והאוכל, הרי שיום-כיפור עומד סביב הניסיון להתעלות מעל הטבע האנושי- להיות מלאך ולא איש.
ואמנם בציבוריות הישראלית זוכה יום הכיפורים לעדנה מיוחדת. בלי חוק ובלי חיוב, באמנה חברתית שמעטות כמוה בישראל, מתרוקנים הכבישים, כבים שידורי הטלוויזיה והרדיו ומשתרר שקט. שקט זה הוא למעשה יסודו של היום, הוא שמאפשר את חשבון הנפש הפנימי.
עיון בפסוקי התורה מעלה את היסוד הכפול של יום הכיפורים- מחד זהו היום של חשבון הנפש של האדם הפרטי על חטאיו הפרטיים ומאפייניו הייחודיים, מאידך זהו היום בו מכפר הכהן הגדול על חטאי הקהילה כולה, על חטאי העם.
יום כיפור במקדש
בבית-המקדש היה יום הכיפורים יום חשוב במיוחד שכן בו ורק בו נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים שם התוודה והתפלל בעבורו ובעבור העם. אירוע מרגש זה שמתואר באופן ציורי בתפילת מוסף (סדר העבודה), לווה במתח מתמיד שכן כהן שלא היה ראוי אחד היה דינו למות. כפי שמתואר ב"סדר העבודה" העם היווה שותף מלא לתהליך זה:
"והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול, בקדושה ובטוהרה, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"
אך עבודת הכהן הגדול לא נחוות מאז חורבן בית המקדש באופן כזה, אלא באופן נוסטלגי; אירועי יום הכיפורים במקדש הם לא עניין חי אלא דבר להיזכר בו. יחד עם זאת בסיסה של הכפרה הקהילתית נשמרה שכן אנחנו ניגשים ליום הכיפורים כציבור, כעם. מן הסיבה הזו אנחנו פותחים את יום הכיפורים בתפילת "כל-נדרי" בה אנחנו כוללים בתוכנו כל יהודי באשר הוא ומתוך תפיסה שהכפרה מגיעה לכולם אנחנו מתירים להתפלל עם עבריינים.
בהקשר זה אולי כדאי להידרש גם לאחד מגדולי האפיקורסים, אבי "דת העבודה", המנהיג הציוני בן העלייה השנייה א.ד גורדון שאמנם שולל את דמותו המסורתית של יום הכיפורים אך טורח להדגיש את חשיבותו העקרונית:
"היה לעם יום מיוחד לחשבון הנפש עם עצמו בתור עם ועם בניו בתור בני עם, לביקורת חשבון החיים, להתמכרות שלמה לתביעות העליונות של הרוח האנושית... ואני שואל: מה לנו, לאינם שומרים דת, מה לנו היום הזה? שואל אני: האמנם אין היום הזה בשבילנו אלא נחלת עבר, שריד קדומים? האמנם אין לנו צורך ביום כזה, ודווקא בצורה לאומית? ואם היום הזה יחדל מהיות מה שהינו וישוב להיות יום פשוט ככל הימים, האם לא תהיה זאת אבדה לאומית ואנושית גדולה, ירידה שאין אחריה עליה לעם ישראל ולנו לכולנו, בני העם הזה?"
ביום הכיפורים מוטלים על האדם כמה איסורים והגבלות. חשוב להדגיש שבניגוד למקרים אחרים (ט' באב למשל) הסיבה היא אינה אבלות. אנחנו נדרשים ביום הזה להתעלות מעל החיים היום יומיים, במידה רבה להידמות למלאכים, לעזוב את החיים הריאלים ולעסוק ביחסינו הפרטיים עם אבינו שבשמים.
התורה קובעת בהקשר זה (ויקרא טז, כט-לא):
"וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:"
מפסוקים אלו גזרו חז"ל שישה איסורים: מלאכה, אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. האיסור על מלאכה טומן בחובו את האיסור על עשיית פעולה האסורה בשבת, וכן זה כולל גם רכיבה על אופניים. מן התורה האיסור על אכילה ושתייה חל על כל יהודי מגיל שלוש-עשרה ועל כל יהודיה מגיל שתים עשרה, פרט למצבים רפואיים מיוחדים. חכמים הקדימו את האיסור (לגברים ונשים כאחד) לגיל אחת-עשרה מדין חינוך (על מנת שילמדו ויתרגלו), אם כי הוא לא חל במקרה של ילד חלש או במקרה שיש חשש שהצום יזיק לבריאות. האיסור על רחיצה הוא איסור כולל וטמונים בחובו גם רחיצת הפנים וצחצוח שיניים. האיסור על סיכה כולל את איסור השימוש בכל תכשיר קוסמטי, כלי איפור או קרם וכן בדאודורנט או בבושם. בהקשר של נעילת הסנדל נאסרה לבישתה של נעל העשויה עור ותשמיש המיטה כולל איסור על יחסים אינטימיים.
מנהגי יום כיפור
בנוסף להלכות אלו נוספו ליום הכיפורים מנהגים שונים, רובם נוהגים בערבו של היום (ט' בתשרי). בהקשר זה ראוי אולי להזכיר קודם כל את המצווה המרכזית של היום והיא למרבה ההפתעה אכילה. התורה מעלה על מי שאכל ב-ט' בתשרי והתענה ב-י' בתשרי כאילו התענה בשני הימים.
מנהג הכפרות
מנהג ידוע בהקשר ליום זה הוא מנהג הכפרות, בו נהוג היה לקחת בערב יום כיפור תרנגול חי לסובבו מעל האדם ולשחוט אותו בבחינת "זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". מנהג זה לא מצא חן בעיני רבים- רבי יוסף קארו גדול חכמי צפת במאה ה-16 שכתב את ספר היסוד היהודי החשוב "שולחן ערוך" גורס כי "יש למנוע המנהג" ואכן כך עשה בעירו, הרמב"ן אסר את המנהג משום דרכי האמורי. מאידך רבים אחרים מחכמי ספרד ואשכנז ובראשם ר' משה איסרליש (הרמ"א) טוענים בעד המנהג שראשיתו עוד מימי הגאונים. עוד חשוב לציין שלא מדובר בשחיטה לשם השחיטה ובכך בצער בעלי חיים- בשר העוף הנשחט נועד לחלוקה לעניים ערב החג לשם קיום מצוות היום.
כך או כך רבים נוהגים להחליף את התרנגול בכסף ולקיים את הכפרות תמורת סכום כסף הנתרם לצדקה. מנהג זה רווח מאוד גם בשל השינוי בתנאי החיים ולא פעם החשש מצער שעשוי להיגרם לבעלי החיים בעודם מובלים וממתינים לשחיטה.
מנהג חשוב אחר הוא ברכה של אבי ואם המשפחה לילדיהם זמן קצר לפני כניסת הצום (ברכת הבנים), נוסח הברכה מצוי בסידורים.
ממקום מושבי המרוחק בניכר, בשמי ובשם תושבי כפר יאבוייה,
אני מאחל לכל חברי האתר ובני משפחתם, צום מועיל, גמר חתימה טובה, ושתכתבו ותחתמו לחיים טובים ולשלום, אמן.
מני.
יום הכיפורים הוא אולי היום הקדוש ביותר במסורת היהודית. אם השבת היא קדושה, הרי שיום כיפור הוא שבת שבתון- קודש קודשים. אם באופן כללי עומדים החגים בסימן היותנו בני-אדם, סובבים סביב המשפחה והאוכל, הרי שיום-כיפור עומד סביב הניסיון להתעלות מעל הטבע האנושי- להיות מלאך ולא איש.
ואמנם בציבוריות הישראלית זוכה יום הכיפורים לעדנה מיוחדת. בלי חוק ובלי חיוב, באמנה חברתית שמעטות כמוה בישראל, מתרוקנים הכבישים, כבים שידורי הטלוויזיה והרדיו ומשתרר שקט. שקט זה הוא למעשה יסודו של היום, הוא שמאפשר את חשבון הנפש הפנימי.
עיון בפסוקי התורה מעלה את היסוד הכפול של יום הכיפורים- מחד זהו היום של חשבון הנפש של האדם הפרטי על חטאיו הפרטיים ומאפייניו הייחודיים, מאידך זהו היום בו מכפר הכהן הגדול על חטאי הקהילה כולה, על חטאי העם.
יום כיפור במקדש
בבית-המקדש היה יום הכיפורים יום חשוב במיוחד שכן בו ורק בו נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים שם התוודה והתפלל בעבורו ובעבור העם. אירוע מרגש זה שמתואר באופן ציורי בתפילת מוסף (סדר העבודה), לווה במתח מתמיד שכן כהן שלא היה ראוי אחד היה דינו למות. כפי שמתואר ב"סדר העבודה" העם היווה שותף מלא לתהליך זה:
"והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול, בקדושה ובטוהרה, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"
אך עבודת הכהן הגדול לא נחוות מאז חורבן בית המקדש באופן כזה, אלא באופן נוסטלגי; אירועי יום הכיפורים במקדש הם לא עניין חי אלא דבר להיזכר בו. יחד עם זאת בסיסה של הכפרה הקהילתית נשמרה שכן אנחנו ניגשים ליום הכיפורים כציבור, כעם. מן הסיבה הזו אנחנו פותחים את יום הכיפורים בתפילת "כל-נדרי" בה אנחנו כוללים בתוכנו כל יהודי באשר הוא ומתוך תפיסה שהכפרה מגיעה לכולם אנחנו מתירים להתפלל עם עבריינים.
בהקשר זה אולי כדאי להידרש גם לאחד מגדולי האפיקורסים, אבי "דת העבודה", המנהיג הציוני בן העלייה השנייה א.ד גורדון שאמנם שולל את דמותו המסורתית של יום הכיפורים אך טורח להדגיש את חשיבותו העקרונית:
"היה לעם יום מיוחד לחשבון הנפש עם עצמו בתור עם ועם בניו בתור בני עם, לביקורת חשבון החיים, להתמכרות שלמה לתביעות העליונות של הרוח האנושית... ואני שואל: מה לנו, לאינם שומרים דת, מה לנו היום הזה? שואל אני: האמנם אין היום הזה בשבילנו אלא נחלת עבר, שריד קדומים? האמנם אין לנו צורך ביום כזה, ודווקא בצורה לאומית? ואם היום הזה יחדל מהיות מה שהינו וישוב להיות יום פשוט ככל הימים, האם לא תהיה זאת אבדה לאומית ואנושית גדולה, ירידה שאין אחריה עליה לעם ישראל ולנו לכולנו, בני העם הזה?"
ביום הכיפורים מוטלים על האדם כמה איסורים והגבלות. חשוב להדגיש שבניגוד למקרים אחרים (ט' באב למשל) הסיבה היא אינה אבלות. אנחנו נדרשים ביום הזה להתעלות מעל החיים היום יומיים, במידה רבה להידמות למלאכים, לעזוב את החיים הריאלים ולעסוק ביחסינו הפרטיים עם אבינו שבשמים.
התורה קובעת בהקשר זה (ויקרא טז, כט-לא):
"וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:"
מפסוקים אלו גזרו חז"ל שישה איסורים: מלאכה, אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. האיסור על מלאכה טומן בחובו את האיסור על עשיית פעולה האסורה בשבת, וכן זה כולל גם רכיבה על אופניים. מן התורה האיסור על אכילה ושתייה חל על כל יהודי מגיל שלוש-עשרה ועל כל יהודיה מגיל שתים עשרה, פרט למצבים רפואיים מיוחדים. חכמים הקדימו את האיסור (לגברים ונשים כאחד) לגיל אחת-עשרה מדין חינוך (על מנת שילמדו ויתרגלו), אם כי הוא לא חל במקרה של ילד חלש או במקרה שיש חשש שהצום יזיק לבריאות. האיסור על רחיצה הוא איסור כולל וטמונים בחובו גם רחיצת הפנים וצחצוח שיניים. האיסור על סיכה כולל את איסור השימוש בכל תכשיר קוסמטי, כלי איפור או קרם וכן בדאודורנט או בבושם. בהקשר של נעילת הסנדל נאסרה לבישתה של נעל העשויה עור ותשמיש המיטה כולל איסור על יחסים אינטימיים.
מנהגי יום כיפור
בנוסף להלכות אלו נוספו ליום הכיפורים מנהגים שונים, רובם נוהגים בערבו של היום (ט' בתשרי). בהקשר זה ראוי אולי להזכיר קודם כל את המצווה המרכזית של היום והיא למרבה ההפתעה אכילה. התורה מעלה על מי שאכל ב-ט' בתשרי והתענה ב-י' בתשרי כאילו התענה בשני הימים.
מנהג הכפרות
מנהג ידוע בהקשר ליום זה הוא מנהג הכפרות, בו נהוג היה לקחת בערב יום כיפור תרנגול חי לסובבו מעל האדם ולשחוט אותו בבחינת "זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". מנהג זה לא מצא חן בעיני רבים- רבי יוסף קארו גדול חכמי צפת במאה ה-16 שכתב את ספר היסוד היהודי החשוב "שולחן ערוך" גורס כי "יש למנוע המנהג" ואכן כך עשה בעירו, הרמב"ן אסר את המנהג משום דרכי האמורי. מאידך רבים אחרים מחכמי ספרד ואשכנז ובראשם ר' משה איסרליש (הרמ"א) טוענים בעד המנהג שראשיתו עוד מימי הגאונים. עוד חשוב לציין שלא מדובר בשחיטה לשם השחיטה ובכך בצער בעלי חיים- בשר העוף הנשחט נועד לחלוקה לעניים ערב החג לשם קיום מצוות היום.
כך או כך רבים נוהגים להחליף את התרנגול בכסף ולקיים את הכפרות תמורת סכום כסף הנתרם לצדקה. מנהג זה רווח מאוד גם בשל השינוי בתנאי החיים ולא פעם החשש מצער שעשוי להיגרם לבעלי החיים בעודם מובלים וממתינים לשחיטה.
מנהג חשוב אחר הוא ברכה של אבי ואם המשפחה לילדיהם זמן קצר לפני כניסת הצום (ברכת הבנים), נוסח הברכה מצוי בסידורים.
ממקום מושבי המרוחק בניכר, בשמי ובשם תושבי כפר יאבוייה,
אני מאחל לכל חברי האתר ובני משפחתם, צום מועיל, גמר חתימה טובה, ושתכתבו ותחתמו לחיים טובים ולשלום, אמן.
מני.