כאן בדיוק קבור הכלב, ולא רק בהקשר שלך, אלא של כל חובבי הויניל והמגנים עליו ללא צורך!!
הרי בכל תחום אחר של חיינו, מעוותים את הצורה לכל מה שזז, עומד או שוכב, כדי שייראה/ישמע/ייחווה יותר טוב ובעוצמה, ואף אחד לא פוצה פה ומצפצף על זה שזה לא "אמיתי", "ריאליסטי" ושאר תארים.
הרי למשל אף אחת מהדמויות הזוהרות בסרטים ובטמבליזייה אינה נראית בדיוק כך במציאות היומיומית, אבל כשמשתמשים באיפור, בתאורה מיוחדת, בצילומי תקריב, בסופט פוקוס, ובשאר תעלולים ועיוותים, כולל לפעמים אחרים שמדברים ו/או שרים במקומם, ואחרים שמבצעים פעלולים במקומם, אף אחד לא צועק שזה לא "ריאליסטי" ו/או שזה מזוייף ו/או שזה larger than life.
כשמדובר במוסיקה לא-אקוסטית, זה בכלל אבסורד -- מראש הדברים מוגברים ומוגדלים ומיופייפים בכל דרך אפשרית עם כל מי אפקטים ואקו וריברב ומה לא.
אבל דווקא כאן, במוסיקה, פתאום כולם צריכים שזה יהייה גם נכון, מדוייק אמיתי וכו', ואם זה נשמע יותר יפה, זוהר, מרגש, גדול-מהחיים או כל דבר אחר, אז ברגע שמישהו מצביע על זה שזה קורה בזכות אפקט/עיוות/תעלול מכוון/אינהרנטי/במקרה, ושזו לא "האמת", פתאום קופצים וצועקים חמס חמאס.
למה מה? למה במקומות אחרים זה מותר ולגיטימי וצפוי ו"בסדר" ליהנות מזה, ודווקא במוסיקה לא?
למחשבה!
עמיר
