לא עצם הכתבה אלא איך שהיא מוצגת.
הכל במין "בואו תראו דברים שלא ידעתם שקיימים" , סוג של זלזול והתנשאות גם של המציגים וגם של הכתבים.
הכל נוטף זחיחות, וסוג של זלזול, משפטים כמו "מוצרי חשמל שרק האלפיון העליון יכולים להרשות לעצמם"
או למשל הדברים שהיא עושה : "אתה קם בבוקר, המוזיקה, הקפה , הדוד", כאילו שהדברים האלו לא קיימים כבר עשרות שנים, רק שלא צריך לשלם להם חצי מיליון שקל . שעון מעורר או מערכת מתוכנתת עם דיסק יש מזמן.
טיימר לדוד, יש.
ולגבי המכונת קפה, עדיין צריך שמישהו ישים שם כוס .
או למשל , וואו אפשר לסגור את התריסים עם הסלולרי מהבריכה...נו שויין.
או ההתעקשות של המוכר פלזמות על "זה סמל סטטוס" אבל כמו מוכר בשוק הוא לוקח מסך 22" ומראה איך הוא נכנס למסך הגדול. מזעזע.
ולסיום, בלי להכיר את האיש, ה"מנכ"ל (כן מנכ"ל גדול...) של העולם הדיגיטלי, נראה כמו נוכל ממולח. מצטער כל שפת הגוף שלו היא כזו.
ההצגה שהוא נותן שם מזכירה לי את הקטע בארץ נהדרת של אייל גולן שפורט את המחירים של כל הלבוש שלו.
זה למה זה מרגיש לי ככה.
סוג של כתבת פרסומת נוראית לנובורישים זוג ז' .