אולי מישהו יכול להסביר מה ההיגיון במטרה שמוגדרת כ"שמיעת ההקלטה כפי שהיא"?
זו נשמעת לי מטרה בעייתית מהיסוד:
ראשית, איך ההקלטה נשמעת אינו מוגדר בצורה חד-משמעית וניתנת לבדיקה.
- להקלטה אין צליל ספציפי -- גלי קול שמשתנים עם הזמן -- אלא היא ייצוג של צליל.
- אפילו מערכות שמתיימרות ונמדדות להיות מדויקות נשמעות שונה זו מזו, בוודאי באקוסטיקות שונות, כך שמשמעות הדיוק היא מוגבלת.
- כלומר אפילו אם רוצים לשמוע "את ההקלטה כפי שהיא" אצלנו בבית, אין דרך לוודא שמה שאנחנו שומעים זהה ל"הקלטה כפי שהיא" או רק דומה, או לא כל כך דומה. אי אפשר אפילו למדוד או לוודא בצורה משמעותית האם וכמה דומה.
שנית, למה בכלל לרצות את זה?
- הרי ההקלטות בכלל לא מנסות לשמר מה שמאזין היה שומע במציאות -- כדי לקלוט מה מאזין היה שומע יש צורך בשני מיקרופונים שממוקמים במקום שבו נמצאות אוזני מאזין באולם הקונצרטים, אבל כמעט ואין הקלטות כאלה.
- אם ההקלטה לא שימרה מציאות, אף מערכת ביקום לא תוכל לשחזר ממנה את המציאות שהייתה בזמן ההקלטה.
- ההקלטה היא התוצאה המקרית (*) של סוגי, מספר, ומיקום המיקרופונים, של מכשירי ההקלטה, של המיקס המקרי שעושים הטכנאים המקריים כשהם מאזינים לתוצאות המיקס עם הציוד המקרי שהיה להם, באקוסטיקה המקרית שהייתה להם, ואחר כך ההעברה למדיום ההפצה (תקליט, דיסק, קובץ וכו') יכולה לשנות את התוצאות בצורה שעשויה להיות מקרית (בטח בחריטת ויניל).
(*) "מקרי" כאן פירושו שאם היו מחליפים משהו אחד כזה במשהו אחר מאותו סוג, או בכמות/מיקום שונה, התוצאה הייתה יכולה להיות שונה מאוד.
- גם הציוד שבחרנו לשמוע באמצעותו הוא בחזקת מקרי, וגם האקוסטיקה אצלנו בבית היא בחזקת מקרית.
- המשתנים היחידים שיש לנו שליטה לגביהם הם רכיבי המערכת, הצבתה בחדר, שינויים בריהוט, וטיפולים אקוסטיים. אין שום סיכוי שבעולם שבעזרתם נוכל לבטל את ההצטברות של הרכיבים המקריים בשרשרת כדי לקבל משהו דמוי מציאות.
- אז אם לא מדובר בשחזור מציאות, למה בכלל לטרוח ולנסות לקלוע לאוסף המצטבר של המקריות בכל הגורמים האלה???
סורי, הפסקתי להבין את הגישה הזו. פעם חשבתי בצורה דומה, אבל מאז הבנתי שזה מטופש וחסר תוחלת.
נראה לי שהדבר ההגיוני ביותר הוא למצוא את המערכת שתגרום למוזיקה שאנחנו שומעים דרכה לערב אותנו, לגעת בנו, להלהיב אותנו, וכיו"ב, וזה לא בהכרח "נעים" -- לפעמים שומעים דברים חריפים וגסים ש"עושים לנו את זה".
