למה חברות כמו סנסוי ונקמיצ'י פשטו את הרגל בעולם?

[tomertsin]

חברות כל כך טובות ברסיברים, בטיונרים, במגברים משולבים, בפטיפונים ובשאר המוצרים.
אני מסתכל בסנסוי על המגברים ועל הטיונרים שלהם ובנקמיצ'י על מוצרי דרגון האלמותיים ואומר לעצמי, כמה נפלאים הם היו ובנויים בצורה מושקעת שלא בונים היום הרבה מוצרים היום (יש עוד כמה!) -כך אובדה לה תהילת עולם.

About this Site

 

[למה]

שאלה מעניינת. התשובה לדעתי טמונה בשינויי השוק: בשנות ה90 התחילה נטיה ברורה לכיוון מוצריי לייף סטייל וקולנוע בייתי ורק מעטים מיצרנים יפניים הצליחו להסתגל למצב החדש,כי רובם היו עובדים על אחוזיי רווח די נמוכים בגלל ההשקעה בתכנון ואיכות הרכיבים. ברגע שהמכירות של סטריאו ביתי ירדו,דרכם היית קצרה וחבל. לרשימה ארוכה אפשר להוסיף את: jvc/victor,sanyo/otto,sharp/optonica,kenwood/trio,diatone,national panasonic/matsushita,akai,hitachi,nikko ויש מצב עוד כמה יצרנים,ששכחתי לציין.

 

[moshem74]

פעם השוק היה אחר גם השיווק גם הייצור, היום למדו את הנוסחא, להשקיע מינימום, לתקוע מחיר התברגות בנתח, לשווק זול לחנויות ששווה להם מאוד למכור את המוצר כי יש בו הרבה בשר, אין דרישה למוצרים האלה יותר, זה נישה, כל התחום תסתכל כמה חברות חדשות יש, מנסים לקחת נתח מהעוגה הרווחים עצומים כמו שהם יוצאים ככה הם נופלים, היום הנוסחא המנצחת היא: יוצא משהו חדש במחיר תלוש מהמציאות כי "הם יכולים", מפארים משבחים מרוממים, מוכרים כמה מוצרים, עושים קופה, ועוברים למוצר הבא בתור, בהסתכלות אחורה כמה יצאו ונפלו מי זוכר אותם בכלל ... היו עילוי בזמנו היום בלוחות מה שעלה 20 ו 30 ו 70 גם ב 3 לא נמכר. למה זה?!
יש כמה כוכבים שקנו רמקולים וגם כבל כזה או אחר ב 50-70- 100 , חדשים מסיבות כאלה ואחרות אחרי כמה חודשים מורידים למכירה בלוחות בחמישית כסף למה החנות לא לוקח מהם?! הטעות במקרה הזה דווקא של החנות כי הוא נותן להם לשחוט את המוצר בלוח אבל אנחנו ישראלים יודעים הכי טוב ולעולם לא פראיירים.

 

[רן לוי]

שני מוצרים הרגו את שוק הסטריאו כשוק מיינסטרים להמונים מתחילת שנות האלפיים וגם חלק ניכר מהחברות הגדולות דאז שפעלו בתחום:

האחד - נגן המוסיקה הדיגיטלי (אייפוד ומתחריו) שהעביר המוני אנשים חזרה להאזנה אישית באוזניות - מה שקראו באנגלית באותם ימים פרסונל אודיו. אני זוכר את דן דה אגוסטינו עומד במסיבת עתונאים בתערוכה של המגזין היי-פיי ניוז בלונדון בספטמבר 2001, שולף בתחילתה מכיסו אייפוד ואומר ״המוצר הזה הורג אותנו״ - בלשון הווה ולמרות שעדיין הוא מפתח ומוכר מוצרים במחירים מופלצים של חמש ספרות ומעלה, הוא צדק. נגן המוסיקה נעלם כמוצר מיינסטרים והוחלף בטלפון הנייד - אבל מליארדים בעולם מאזינים היום למוסיקה רק באוזניות.

השני - מקרן הקול/סאונד פרוג׳קטור ומה שקוראים בעשור האחרון סאונד-בר. אני זוכר שאפי מ״סטריאוטיפ״ מצלצל אלי בינואר 2002 או 2003 אחרי שהוא חזר מתערוכת CES בלאס וגאס ואומר לי ״שמעתי מוצר של פיוניר שהוא העתיד של האודיו, אתה חייב לשמוע אותו״. הוא התכוון למקרן הקול הראשון בהסטוריה שפותח בידי ד״ר אנטוני הולי, מדען מאוניברסיטת קיימברידג׳. הולי מכר את זכויות השימוש בפטנט שלו לפיוניר שהוציאה את המוצר כמוצר מסחרי במחיר השקה של כ-40000 דולר. אני זוכר שכעבור כארבעה חודשים נכנסתי לחדר של פיוניר בתערוכת פרנקפורט (מאז 2004 תערוכת מינכן) ישבתי שם כמה שעות וסירבתי לעזוב מרוב תדהמה, היתה שם פלזמה של פיוניר, מתחתיה הסאונד פרוג׳קטור וליד הקיר הצדדי סאב וופר. יצאתי משם ופרסמתי כתבה נלהבת.

פיוניר היו מספיק מטומטמים כדי לסרב לדרישתו של ד״ר הולי להגדיל לו את דמי התמלוגים על ההמצאה ולהגדיל את פסי היצור כדי להפוך את הטכנולוגיה לנגישה עבור כל הצרכנים הפוטנציאליים. הולי עבר את הכביש לימאהה שהוציאה בינואר 2005 את הסאונד פרוג׳קטור הראשון לשוק YSP-1 במחיר צרכן של 1500 דולר. במאי 2005 נסעתי לסקר את תערוכת מינכן ומשם המשכתי ללונדון - סידרתי לי האזנות בכמה חנויות לסאונד פרוג׳קטור של ימאהה וכשחזרתי לארץ פרסמתי כתבה בכותרת ״המוצר שיהרוג את שוק הסטריאו״.

זה לקח חמש שנים - אבל ב-2010 מקרן הקול כבר היה המוצר שהחליף את מערכת הסטריאו או הקולנוע הביתי ברוב הבתים. בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת - לפני שכל זה קרה כל חנות למוצרי חשמל (כולל רשתות כמו מחסני חשמל, טרקלין חשמל, שק״ם אלקטריק) החזיקה חדר סטריאו וקולנוע ביתי נפרד. היו שם מערכות סטריאו מיני, מידי ובגודל מלא, מגברים משולבים או רסיברים לסטריאו או לקולנוע ביתי רמקולים מדפיים ורצפתיים במגוון גדול. ואפילו מוצר שהיה במשך יותר מעשור מאוד פופולארי לקולנוע ביתי - מערכות סטלייטים (רמקולים זעירים) שגובו תמיד בסאב וופר.

כל חדרי הסטריאו והקולנוע הביתי בחנויות וברשתות החשמל נסגרו מאז המצאת הסאונד בר ועד 2015. מאז הם לא קיימים. יש רק חנויות מתמחות ויבואנים קטנים שמוכרים ישירות לצרכן הסופי. וזה קרה לא רק בארץ גם בחו״ל. סיפרתי על ההדגמות שסידרתי לעצמי במאי 2005 בלונדון. רובן היו בחנויות סטריאו וקולנוע ביתי ענקיות ברחוב אחד בלונדון, בקצהו של רחוב אוקספורד. לרחוב הזה קוראים טוטנהאם קורט רואד - לכל אורך הרחוב משני צידיו היו כעשרים חנויות סטריאו וקולנוע ביתי - ברובן חדרי ההדגמה היו בקומת המרתף מתחת למפלס הרחוב. בקיץ 2014 חזרתי ללונדון וביקרתי בטוטנהאם קורט רואד - נכון לאז נשארו ברחוב רק שלוש חנויות סטריאו וקולנוע ביתי. השאר נסגרו. אני לא יודע מה המצב היום.

 

[רן לוי]

היה גם מוצר שלישי שחיסל את שוק הסטריאו כשוק מיינסטרים. בעשור הראשון של המאה העשרים קראו לו תחנת עגינה לטלפון הנייר.
בעשור האחרון קוראים לו הרמקול החכם והוא מתמשק לטלפון החכם בלחיצת כפתור.

החברה שהבינה יותר מכולן לאן הולך השוק היא JBL. עד לפני כשבע שנים היתה JBL חלק מקבוצת הרמן-אינטרנשיונל שכללה בין השאר את המותגים הרמן-קרדון, סינת׳זיס, לקסיקון, אינפיניטי, יצרנית האוזניות AKG ובשלבים האחרונים של קיומה כקבוצת חברות גם את ארקאם. קבוצת הרמן נרכשה בסוף 2016 בידי סמסונג לשתי מטרות עיקריות: הראשונה השתלטות על טכנולוגיית אוזניות מובילה שהוטמעה מיד באוזניות לטלפונים (באותם שנים עדיין מכרו טלפונים חכמים יחד עם אוזניות בסיסיות) וגם בקו האוזניות הנפרד של JBL וגם של סמסונג. השנייה - ייצור רמקולים ניידים או קבועים חכמים במגוון דגמים זולים מאוד במחירים שבין כ-130 ₪ עד כ-1700 ₪. JBL מייצרת מליוני יחידות של רמקולים חכמים כאלה בשנה. שום חברה אחרת לא מגיעה לנפח המכירות העולמי שלה בשוק הזה.

חטיבת JBL בסמסונג מייצרת היום גם סאונד-בארים שמשווקים תחת שמה, תחת המותג סמסונג עצמו, ואפילו בקטנה תחת המותג הרמן-קרדון.

כל החברות שתומר ולמה נקבו בשמותיהן לא הבינו בזמן לאן הולך השוק: נקמיצ׳י עוד ייצרה בעשור הראשון של המאה ה-21 רסיברים לקולנוע ביתי (AV3 ,AV8 , AV10) ואפילו דגם או שניים של סאונד בארים, עד שנעלמה, כך היה גורלן של קנווד/טריו ו-JVC שבשלב מסויים התמזגו בנסיון להיאבק במגמות החדשות של השוק. JVC מייצרת היום בעצמה רק מקרנים לשוק ההייי אנד בתחום הוידאו (עוד שוק קטן ונישתי), הטלויזיות שנמכרות תחת שמה בשנים האחרונות הן טלויזיות סיניות. המותג סנסואי הפך מאז תחילת שנות האלפיים למותג מדבקה.

וקרה עוד משהו ב-15 השנים האחרונות - את מקומן של חדרי הסטריאו והקולנוע הביתי בחנויות וברשתות החשמל החליפו חנויות ורשתות המחשבים והסלולאר. משום שגם הרמקולים החכמים וגם האוזניות מתמשקות קודם כל לטלפון הנייד וניזונות ממנו.

 

[Cloudy]

שאלה מעניינת. התשובה לדעתי טמונה בשינויי השוק: בשנות ה90 התחילה נטיה ברורה לכיוון מוצריי לייף סטייל וקולנוע בייתי ורק מעטים מיצרנים יפניים הצליחו להסתגל למצב החדש,כי רובם היו עובדים על אחוזיי רווח די נמוכים בגלל ההשקעה בתכנון ואיכות הרכיבים. ברגע שהמכירות של סטריאו ביתי ירדו,דרכם היית קצרה וחבל. לרשימה ארוכה אפשר להוסיף את: jvc/victor,sanyo/otto,sharp/optonica,kenwood/trio,diatone,national panasonic/matsushita,akai,hitachi,nikko ויש מצב עוד כמה יצרנים,ששכחתי לציין.

Matsushita-Panasonic-National---- Technics. כל השמות תחת קונצרן מטסושיטה,
טכניקס עדיין עימנו רק שהם פרשו לחתוטין מהתחום התחתון.
גם נקמיצ'י עדיין עימנו:

Nakamichi DRAGON 11.4.6 | Quad Subs | Omni-Motion Surrounds

World’s first wireless surround sound system with 15 digital amplifiers, quad subwoofers, 6 upfiring speakers and 2 Omni-Motion Reference Surrounds

dragon.nakamichi-usa.com

 

[viamusic]

פעם קנו תקליטים , לאחר מכן קנו דיסקים
צריך לקנות גם מגבר, פטיפון /קומפקט ורמקולים
היום רוב האנשים מורידים מוסיקה מהרשת
מספיק להם טלפון או מחשב ואיזה רמקול מצוקמק

 

[dor_s]

באזור שנות ה 80 מחיר העבודה של היפנים עלה
מי שייצר לפני כן מוצרים מושקעים. לדוגמא סנסוי. החל ליצר מוצרים "זולים" יותר. זה כבר לא היה אותו דבר.
הייתי מוסיף לרשימה של רן גם את הקולנוע הביתי, שעשור שלם העסיק את החברות הגדולות ודחק את הסטריאו

 

[gds]

שילוב של כמה דברים שנאמרו פה והייתי מוסיף את התכנון הגרוע של מהנדסי האודיו היפנים בתקופה שהם עברו לשחורים, הקופסאות אני מדבר, תעשיית האודיו היפנית נודעה לשמצה בשל צליל מתכתי אופייני ורק יצרנים עם קונספט צליל יותר מערבי, לקסמן, אקופייז וכו' שרדו את הטעות ההיא. היום, כצופה מתעניין בתרבות יפן ברשתות הטלויזיה שלה, רוב ציוד האודיו המיוצר שם הוא בוטיקי במלוא מובן המילה, חברות קטנות וארטיזניות.