טוסקה -- סקירה ארוכה, ובלי תמונות..., ועוד חתוכה בסוף

[BooBoo]

לשמוע דיסק שלם של רביעייה קאמרית יכול להיות הרבה יותר מונוטוני מלשמוע דיסק של זמר/זמרת
שר/ה אריות של מספר מלחינים שונים.
אבל גם "קטעים נבחרים" זה בחירה מצוינת.

אני באופן כללי מאוד בעד אוספים.
וכל מיני פיין-שמעקרים שמעקמים את האף על "אוסף" יכולים לקפוץ לי.

במוזיקה ווקאלית דתית יש ויש כמובן.
המגוון מתחיל ממזמורים (chants) של ימי הביניים ונגמר ביצירות מודרניות של אוורו פארט וכריסטוף פנדרקי.
רקוויאמים אני דווקא אוהב (חבל על מי שמת, אבל היי, לפחות יצאה מזה אחלה מוזיקה)
של מוצארט, ברליוז, וורדי ופורה פשוט מצוינים לדעתי.
את זה של בראהמס לדוגמא אני לא סובל.

 

[בעיקר קורא]

"את זה של בראהמס לדוגמא אני לא סובל"
למיטב ידיעתי הוא בקושי בהגדרה של יצירה דתית. גם מבחינת ההתייחסות של בראהמס עצמו ליצירה.

 

[AK1]

את זה של בראהמס לדוגמא אני לא סובל

זה לא מקרה נדיר שחובב מוזיקה כזה או אחר לא מתחבר ליצירות ש"נחשבות" כיצירות מופת לכל דבר ועניין.

אני מכיר אנשים שטוענים שהסימפונייה התשיעית של בטהובן היא "כישלון קולוסאלי", וכך גם המיסה סולמניס שלו.
אפילו מנדלסון, שאי אפשר לטעון שאינו "מבין במוזיקה", טען שהפרק האחרון של התשיעית הוא בעייתי.

הכרתי מישהו שלא אהב מוצארט, בכלל, וטען שהיצירות שלו פשוטות מדי ולא מעניינות, ואהב מאוד את ואגנר.
לוואגנר עצמו יש המון שונאים (והמון מעריצים), לא רק בקרב היהודים והישראלים, ודומני שהייה זה רוסיני שאמר שלוואגנר יש רגעים נפלאים ורבעי/חצאי שעות משעממים (והוא גם בהחלט צדק, לדעתי).

אני דווקא מאוד אוהב את הרקוויאם הגרמני, לא במידה שווה את כל הפרקים, אבל הראשון, השני במיוחד, השלישי (עם באריטון סולו) והחמישי (עם סופראן סולו) הם נפלאים מבחינתי.

לפרק השני, המונומנטאלי, יש כמה ביצועים מעניינים במיוחד. ביניהם קלמפרר, שבונה שיא ענק עם המקהלה כלי הנשיפה ממתכת, ולעומתו קאראיאן בהקלטתו הראשונה ב-DG, בונה את השיא בעיקר באמצעות הטימפאני, שבולטים מאוד בהקלטה, כמעט כמו קונצ'רטו לטימפני, וזה מרגש ומרתק בצורה אחרת מקלמפרר.

הפרק השני מתחיל אצל קלמפרר בערך ב-9:53

ואצל קאראיאן מתחיל בערך ב-11:33

אני גם מעדיף את הסולנים אצל קאראיאן (Eberhard Wächter ו-Gundula Janowitz) על פני הסולנים ה"מכובדים" יותר אצל קלמפרר (Dietrich Fischer-Dieskau ו-Elisabeth Schwarzkopf).

למיטב ידיעתי הוא בקושי בהגדרה של יצירה דתית. גם מבחינת ההתייחסות של בראהמס עצמו ליצירה.

"הרקויאם הגרמני" של בראהמס אמנם לא בנוי על הטקסטים הסטאנדארטיים בלאטינית של רקוויאמים "רגילים", אלא על טקסטים בגרמנית שבראהמס עצמו אסף מתוך התנ"ך הלותראני הגרמני. הוא נחשב עדיין כיצירה דתית, אך לא לשימוש ליטורגי כמו בטקסים כנסייתיים. כוונתו אכן שונה מהרקויאם הרגיל, המיועד כתפילה לשלום המתים, עם תזכורת של יום הדין, בעוד שהרקוויאם הגרמני הוא יותר בבחינת נחמה עבור החיים.

 

[BooBoo]

זה שאני, הקטון, לא מחבב יצירה מסוימת לא הופך אותה לפחות "יצירת מופת" ממה שהיא
מצד שני, זה שיצירה מסוימת מוגדרת כ"יצירת מופת" לא מחייבת אותי, הקטון, לעמוד ולהצדיע
לרמקולים בסלון בזמן שאני מאזין לה...

כנ"ל לגבי חלק מהביצועים ה"קאנוניים" ליצירות מסוימות.
לא אוהב. תרביצו לי? יכולים לנסות

וזה שאנשים בטוחים שהשמש זורחת להם מהישבן - גם זה לא חדש.
אנשים שבקושי יודעים לקרוא פרטיטורה (בטח לא לכתוב אחת) טוענים שיצירות
של שניים מהמלחינים הגדולים אי פעם (שניהם בשלישיה הראשונה בטוח) הן "כישלון קולוסאלי"
או "פשוטות ולא מעניינות"? מצחיק.

 

[AK1]

זה שאני, הקטון, לא מחבב יצירה מסוימת לא הופך אותה לפחות "יצירת מופת" ממה שהיא
מצד שני, זה שיצירה מסוימת מוגדרת כ"יצירת מופת" לא מחייבת אותי, הקטון, לעמוד ולהצדיע
לרמקולים בסלון בזמן שאני מאזין לה...

זה מה שנקרא "התפרצות פרועה בדלת פתוחה"

אני בספק אם מישהו כאן בכלל העלה בדעתו את מה שאתה טורח להכחיש.

ומה שכתבתי עליו רק הראה שזה לא מצב נדיר.

כנ"ל לגבי חלק מהביצועים ה"קאנוניים" ליצירות מסוימות.
לא אוהב. תרביצו לי? יכולים לנסות

עוד "התפרצות פרועה בדלת פתוחה"

אבל בעניין הרבצות, לא בטוח שאתה כזה "קטון" כפי שאתה מציג את עצמך.
לפחות אני לא מתכוון לנסות.

הפוסט הפותח את השירשור הזה אפילו נתן דוגמה סציפית לכך שגם אני לא תמיד אוהב ביצוע קאנוני ליצירה מסויימת.

מה הביג דיל?

האם יש/הייה כאן משהו שאיים להפחית מהחופש שלך לאהוב/ואו לא לאהוב את מה שבא לך?
אם כבר אז להיפך. הצדקתי אותך בהקשר זה לכל אורך הקו.

וזה שאנשים בטוחים שהשמש זורחת להם מהישבן - גם זה לא חדש.
אנשים שבקושי יודעים לקרוא פרטיטורה (בטח לא לכתוב אחת) טוענים שיצירות
של שניים מהמלחינים הגדולים אי פעם (שניהם בשלישיה הראשונה בטוח) הן "כישלון קולוסאלי"
או "פשוטות ולא מעניינות"? מצחיק.

וזה שאנשים לא אוהבים משהו מכובד ואומרים זאת בצורה בוטה, לא מצמיח להם שמש בישבן, אלא אם אתה מייחס את אותו הדבר לעצמך בהקשר לרקוויאם הגרמני.

עמיר