shokroun
חבר משקיען
- הודעות
- 1,346
- מעורבות
- 654
- נקודות
- 113
פוסט שכתבתי בפייסבוק , מעניינת אותי דעתכם. שבת שלום שתהיה לכולם
ככה בשקט, אין איזה שידור מיוחד, לא שמעתי איזכור, אבל האמת שאני לא כל כך שומע מוזיקה רדיו וכולי לפני ט באב. 16 ליולי , יום רגיל. ובא לי להזכיר שהיום יום ההולדת ( הלועזי המקובל...האמיתי זה כ"ו בתמוז תשט"ו) של אחד מגדולי הזמר העיברי -זוהר עורקבי ארגוב. המלך.
הזמר העיברי נחלק ללפני זוהר ואחרי זוהר לדעתי. הוא יצר תקן חדש לשירה מזרחית ועיברית, ויצר ספר שירים , אינדקס, סטנדרט, שעל פיו כל אומן מתחיל נמדד. אייל גולן שברבות הימים אמר שישי לוי היה הסמל שלו, התחיל עם קאברים וגרסאות כיסוי לזוהר. לא לישי לוי אגב. כמו כמעט כל אומן מזרחי , אחרי ללכתו של זוהר. מגדלור של מוסיקה, שהאיר דרך ופרץ גבולות. אישיות מורכבת, כמו צט בייקר, כמו שמוליק קראוס, כמו מראדונה - מורכבות שקשורה הרבה פעמים לגאונות.
זוהר ארגוב הביא לשירה העיברית עוצמה שהייתה שמורה לשירת הלוווים בבית המקדש. שבלעדיי הרוממות הרוחנית והרגשית שלהם הכהנים לא הורשו להתחיל בעבודתם. לא ששמעתי את שירת הלווים , אבל אתם יודעים ככה מסיפורים , אפשר להבין את הכיוון.
עוצמה, ושפה..השפה של זוהר היא שפה נכחדת, עיברית עם דיקציה טעם וריח. עיברית שמקורותיה בגלות תימן המפוארת, ששמרה על השיוך והנבדלות והשפה, בקנאות ואדיקות כי ידעה שיבוא היום ויחזור השימוש בשפה הזאת. ידעה והתפללה לאותו יום. עוצמה , שפה, רגש. את הרגש בשירתו של זוהר ארגוב קשה לחקות. לא צועק, לא מטעים ומסלסל איפה שלא צריך. כי כשהחיבור הריגשי לטקסט הוא חזק אז האמת הרגשית ניכרת ללא כל מאמץ. עוצמה, שפה רגש ואיזון. אוי כמה שאיזון חסר לנו בחיים התרבותיים היום. ובכלל. השירה של זוהר היה בה איזון אסתטי, כמעט מתימטי. איזון בין הטון למילה הנאמרת, איזון בין בבניית המתח וההגעה לשיא בתוך השיר. איזון בין לחישה לזעקה, בין לחן למילה. עוצמה, שפה, רגש, איזון והגשה. טוב, הגשה של שיר, של טקסט, נובעת גם מיכולת ווקאלית, אבל ובעיקר, מיכולת לקרוא להבין ולהיכנס לראש וללב של כותב הטקסט. זוהר ידע להגיש שיר בצורה כל כך מדוייקת וחכמה, שניתן לחשוב שהוא, זוהר, כתב גם את המילים. סינגר סונגרייטר בלי הסונגרייטר. אבל עם הסונג.
השירה של זוהר יש בה אלמנטם משולבים של מסורת, פיוט, פופ, רוק ואפילו גאז. אבל צריך להיות חד באוזן בשביל להבין את החיבורים האלה ולהתעלות מעבר למסיכות והכללות והקיטלוגים.
ברמה העיברית בארץ ישראל המתחדשת זוהר היה החוט המקשר בין הפייטן היהודי ישראלי מרוקאי ג'ו עמר ז"ל , גדול בפני עצמו, לבין הסגנון המוסיקלי "המודרני". יש משהו אישי מאוד בשירה של זוהר, הייתי אומר גברי מאוד, כמו אלביס אגב, משהו שקצת התחמקו ממנו בליטורגיה היהודית במשך הדורות מאז חורבן בית שני. שהרי כל הפיוט והכמיהה היהודית הם כלים להבאת והחזרת השכינה, ואילו זוהר ניתב את הרגש הזה למקומות האישיים שבינו לבינה ובינו לבין עצמו. מכאן כח גדול נוסף בשירתו של זוהר, הוא ניתב את הרגשות והכיסופים האדירים של העם והלאום, כפי שהועברו בדייקנות ובחרדת קודש מדור לדור בבתי הכנסת ואצל מורי השירה העיבריים, ונתן להם פורקן גם ברמה האישית עצמית. באינדבידואל. כל מסורת השירה הקפדנית שזוהר נצרב לתוכה בתור ילד ונער, כל המסורת הקפדנית של הטעמה, ניקוד, דקדוק, סולמות ותגים, כל האוצר הזה השתחרר בגלימה חדשה של נושאי שירה ואופן ביצוע וקהל חדש.
אביהו מדינה באחד התוכניות שבהן דיבר על זוהר ארגוב , אמר שבהתחלה כשזוהר הוסיף את המילה " וולאק בואי אל גני " , אז זה חרה למדינה , והוא כינה זאת "שפה של בתי סוהר". מדינה עצמו לא הבין את זוהר שהתנתק לרגע מהשפה הגבוהה, פיוטים, קודש, ודיבר בשפת הרגש המיידי, העם, המצוי, כמו כל אומן רוק נשמה soul גדול אחר. זוהר היה איש של אמת אומנותית ומוסיקלית . ו"וואלק" זו האמת של הדמות ששרה בשיר. וואלק זו המילה שתחבר הכי הרבה אנשים לשיר הזה. מדינה עדיין חי בעולם של המנונים וממסדיות. מדינה היה בהילוך שני
זוהר כבר העביר להילוך רביעי. צעדים קדימה. ( מזכיר לי ששמעתי את אריק איינשטיין הגדול שר את צליל מכוון של קלפטר..ווואלה זה לא זה. צליל מכוון זה של קלפטר כי האמת של קלפטר מנצחת בשיר הזה).
יכול להמשיך ולהמשיך, אבל לא נייגע מעבר למה שכבר. אז לי השירה של זוהר חסרה, וכל פעם שאני שומע ביצוע לשיר טוב אני חושב
"מעניין איך זוהר היה שר אותו?" או " איזה כיף היה לשמוע את זוהר מבצע שיר של יהורם גאון -הנני כאן... או אריק איינשטיין - יושב בסן פרנסיסקו או מה עם דואט עם אסתר עופרים או אתי אנקרי תבדלנה לחיים ארוכים? ומאיר בנאי? ז"ל. פנטזיות מוסיקליות באספמיה.
מלך יש רק בשמיים, אבל זוהר ארגוב הוכתר על ידי המון מעריציו כנציגו של המלך האמיתי ככל שזה נוגע לתחום הזה של שירה עיברית עם רקע תרבותי ששאוב מעולמות יהודי מדינות ערב, המזרח. אז נציגו של המלך כמוהו כמלך.
נ.ב יש לאשתי , דקלה, ולי, ויכוח. היא יותר בקטע של בועז שרעבי. בייחוד בשיר האלמותי "רק אותך אוהב הלילה". אני עם זוהר כי אני חושב שזוהר הצליח לקחת את הביצוע החם והמצויין של שרעבי ולהוסיף לו מימד יותר אישי, יותר כן, שלוקח את המילים למקום שהכי נוגע ללב. והלחן הוא מאסטר פיס של איך מבלגאן יוצא יהלום. האגדה מספרת שזוהר אמר למרסל הקלידן שהשיר הזה צריך פתיחה מיוחדת מאוד, וחצי שעה של נסיונות והנה יצא. אגב, מעורבותו של זוהר בבחירת השירים והחירות הפרשנית שלו אפילו בשינוי קל של מילים היא מהמפורסמות.
ועוד נ.ב.ב .... רשימת 10 השירים הכי טובים של זוהר, לאו דווקא בסדר חשיבות או איכות, שבקריירה של 7 שנים כולל הכל הצליח להגדיר מחדש את השירה העיברית, לשבור את מחיצת ישראל השנייה, ולהיות אבן שואבת ורפרנס מוסיקלי לסוגה שלמה של מוסיקאים מובילים בישראל. מלך כבר אמרתי?
1. עת דודים כלה.
2. רק אותך אוהב הלילה.
3. זכרונות ( השעות הקטנות של הלילה).
4. נכון להיום ( תולש מהלוח דף..)
5. שלכת או אמור אמור ( וואוו וואוו וואוו)
6. בדד
7. עצוב יושב אני.
8. ברצלונה.
9. צל עץ תמר.
10.מפרץ שלמה ( ולו רק בגלל העיברית...תקשיבו ותתענגו) .
ככה בשקט, אין איזה שידור מיוחד, לא שמעתי איזכור, אבל האמת שאני לא כל כך שומע מוזיקה רדיו וכולי לפני ט באב. 16 ליולי , יום רגיל. ובא לי להזכיר שהיום יום ההולדת ( הלועזי המקובל...האמיתי זה כ"ו בתמוז תשט"ו) של אחד מגדולי הזמר העיברי -זוהר עורקבי ארגוב. המלך.
הזמר העיברי נחלק ללפני זוהר ואחרי זוהר לדעתי. הוא יצר תקן חדש לשירה מזרחית ועיברית, ויצר ספר שירים , אינדקס, סטנדרט, שעל פיו כל אומן מתחיל נמדד. אייל גולן שברבות הימים אמר שישי לוי היה הסמל שלו, התחיל עם קאברים וגרסאות כיסוי לזוהר. לא לישי לוי אגב. כמו כמעט כל אומן מזרחי , אחרי ללכתו של זוהר. מגדלור של מוסיקה, שהאיר דרך ופרץ גבולות. אישיות מורכבת, כמו צט בייקר, כמו שמוליק קראוס, כמו מראדונה - מורכבות שקשורה הרבה פעמים לגאונות.
זוהר ארגוב הביא לשירה העיברית עוצמה שהייתה שמורה לשירת הלוווים בבית המקדש. שבלעדיי הרוממות הרוחנית והרגשית שלהם הכהנים לא הורשו להתחיל בעבודתם. לא ששמעתי את שירת הלווים , אבל אתם יודעים ככה מסיפורים , אפשר להבין את הכיוון.
עוצמה, ושפה..השפה של זוהר היא שפה נכחדת, עיברית עם דיקציה טעם וריח. עיברית שמקורותיה בגלות תימן המפוארת, ששמרה על השיוך והנבדלות והשפה, בקנאות ואדיקות כי ידעה שיבוא היום ויחזור השימוש בשפה הזאת. ידעה והתפללה לאותו יום. עוצמה , שפה, רגש. את הרגש בשירתו של זוהר ארגוב קשה לחקות. לא צועק, לא מטעים ומסלסל איפה שלא צריך. כי כשהחיבור הריגשי לטקסט הוא חזק אז האמת הרגשית ניכרת ללא כל מאמץ. עוצמה, שפה רגש ואיזון. אוי כמה שאיזון חסר לנו בחיים התרבותיים היום. ובכלל. השירה של זוהר היה בה איזון אסתטי, כמעט מתימטי. איזון בין הטון למילה הנאמרת, איזון בין בבניית המתח וההגעה לשיא בתוך השיר. איזון בין לחישה לזעקה, בין לחן למילה. עוצמה, שפה, רגש, איזון והגשה. טוב, הגשה של שיר, של טקסט, נובעת גם מיכולת ווקאלית, אבל ובעיקר, מיכולת לקרוא להבין ולהיכנס לראש וללב של כותב הטקסט. זוהר ידע להגיש שיר בצורה כל כך מדוייקת וחכמה, שניתן לחשוב שהוא, זוהר, כתב גם את המילים. סינגר סונגרייטר בלי הסונגרייטר. אבל עם הסונג.
השירה של זוהר יש בה אלמנטם משולבים של מסורת, פיוט, פופ, רוק ואפילו גאז. אבל צריך להיות חד באוזן בשביל להבין את החיבורים האלה ולהתעלות מעבר למסיכות והכללות והקיטלוגים.
ברמה העיברית בארץ ישראל המתחדשת זוהר היה החוט המקשר בין הפייטן היהודי ישראלי מרוקאי ג'ו עמר ז"ל , גדול בפני עצמו, לבין הסגנון המוסיקלי "המודרני". יש משהו אישי מאוד בשירה של זוהר, הייתי אומר גברי מאוד, כמו אלביס אגב, משהו שקצת התחמקו ממנו בליטורגיה היהודית במשך הדורות מאז חורבן בית שני. שהרי כל הפיוט והכמיהה היהודית הם כלים להבאת והחזרת השכינה, ואילו זוהר ניתב את הרגש הזה למקומות האישיים שבינו לבינה ובינו לבין עצמו. מכאן כח גדול נוסף בשירתו של זוהר, הוא ניתב את הרגשות והכיסופים האדירים של העם והלאום, כפי שהועברו בדייקנות ובחרדת קודש מדור לדור בבתי הכנסת ואצל מורי השירה העיבריים, ונתן להם פורקן גם ברמה האישית עצמית. באינדבידואל. כל מסורת השירה הקפדנית שזוהר נצרב לתוכה בתור ילד ונער, כל המסורת הקפדנית של הטעמה, ניקוד, דקדוק, סולמות ותגים, כל האוצר הזה השתחרר בגלימה חדשה של נושאי שירה ואופן ביצוע וקהל חדש.
אביהו מדינה באחד התוכניות שבהן דיבר על זוהר ארגוב , אמר שבהתחלה כשזוהר הוסיף את המילה " וולאק בואי אל גני " , אז זה חרה למדינה , והוא כינה זאת "שפה של בתי סוהר". מדינה עצמו לא הבין את זוהר שהתנתק לרגע מהשפה הגבוהה, פיוטים, קודש, ודיבר בשפת הרגש המיידי, העם, המצוי, כמו כל אומן רוק נשמה soul גדול אחר. זוהר היה איש של אמת אומנותית ומוסיקלית . ו"וואלק" זו האמת של הדמות ששרה בשיר. וואלק זו המילה שתחבר הכי הרבה אנשים לשיר הזה. מדינה עדיין חי בעולם של המנונים וממסדיות. מדינה היה בהילוך שני
זוהר כבר העביר להילוך רביעי. צעדים קדימה. ( מזכיר לי ששמעתי את אריק איינשטיין הגדול שר את צליל מכוון של קלפטר..ווואלה זה לא זה. צליל מכוון זה של קלפטר כי האמת של קלפטר מנצחת בשיר הזה).
יכול להמשיך ולהמשיך, אבל לא נייגע מעבר למה שכבר. אז לי השירה של זוהר חסרה, וכל פעם שאני שומע ביצוע לשיר טוב אני חושב
"מעניין איך זוהר היה שר אותו?" או " איזה כיף היה לשמוע את זוהר מבצע שיר של יהורם גאון -הנני כאן... או אריק איינשטיין - יושב בסן פרנסיסקו או מה עם דואט עם אסתר עופרים או אתי אנקרי תבדלנה לחיים ארוכים? ומאיר בנאי? ז"ל. פנטזיות מוסיקליות באספמיה.
מלך יש רק בשמיים, אבל זוהר ארגוב הוכתר על ידי המון מעריציו כנציגו של המלך האמיתי ככל שזה נוגע לתחום הזה של שירה עיברית עם רקע תרבותי ששאוב מעולמות יהודי מדינות ערב, המזרח. אז נציגו של המלך כמוהו כמלך.
נ.ב יש לאשתי , דקלה, ולי, ויכוח. היא יותר בקטע של בועז שרעבי. בייחוד בשיר האלמותי "רק אותך אוהב הלילה". אני עם זוהר כי אני חושב שזוהר הצליח לקחת את הביצוע החם והמצויין של שרעבי ולהוסיף לו מימד יותר אישי, יותר כן, שלוקח את המילים למקום שהכי נוגע ללב. והלחן הוא מאסטר פיס של איך מבלגאן יוצא יהלום. האגדה מספרת שזוהר אמר למרסל הקלידן שהשיר הזה צריך פתיחה מיוחדת מאוד, וחצי שעה של נסיונות והנה יצא. אגב, מעורבותו של זוהר בבחירת השירים והחירות הפרשנית שלו אפילו בשינוי קל של מילים היא מהמפורסמות.
ועוד נ.ב.ב .... רשימת 10 השירים הכי טובים של זוהר, לאו דווקא בסדר חשיבות או איכות, שבקריירה של 7 שנים כולל הכל הצליח להגדיר מחדש את השירה העיברית, לשבור את מחיצת ישראל השנייה, ולהיות אבן שואבת ורפרנס מוסיקלי לסוגה שלמה של מוסיקאים מובילים בישראל. מלך כבר אמרתי?
1. עת דודים כלה.
2. רק אותך אוהב הלילה.
3. זכרונות ( השעות הקטנות של הלילה).
4. נכון להיום ( תולש מהלוח דף..)
5. שלכת או אמור אמור ( וואוו וואוו וואוו)
6. בדד
7. עצוב יושב אני.
8. ברצלונה.
9. צל עץ תמר.
10.מפרץ שלמה ( ולו רק בגלל העיברית...תקשיבו ותתענגו) .
נערך לאחרונה ב:
.
