מעולם לא בדקתי ברצינות ציוד אודיו בלי Thrash או Progressive Metal וטראק אחד או שניים של רוק כבד משנות ה-70 (חרא של הקלטות). לזה אני וסיף כמובן סימפוניות "כבדות" ואופרות, לא כולן מהקלטות "אודיופיליות".
תפסיקו לבלבל לי את הביציות עם "הקלטות אודיופיליות".
אם כדי להיקרא אודיופיל צריך לשמוע הקלטות של Chesky או טריו ג'אז בהוצאת XRCD אני מוותר על התואר
מי שבאמת שומע מוזיקה לא שומע את החרטא הזה, וגם אם כן, לפחותלא לוקח את זה כרפרנס לכלום.
נראה לי שייש כאן בלבול במונחים.
הקלטה אודיופילית היא הקלטה שנעשתה בהקפדה ובתשומת לב מיוחדת לאיכות הסאונד.
הוצאה/"הדפסה"(issue/reissue) אודיופילית היא העברת ההקלטה למדיה (תקליט/דיסק/קובץ) שנעשתה בהקפדה ובתשומת לב מיוחדת לאיכות הסאונד.
בעצם רוב
ההקלטות ה"מסחריות" של תחילת עידן הסטריאו, כמו למשל RCA Living Stereo, Mercury Living Presence, והקלטות של Decca באותה תקופה, היו אודיופיליות לכל דבר ועניין, וגם
ההוצאות/הדפסות המוקדמות של ההקלטות האלה היו "אודיופיליות". לא מעט אודיופילים מוכנים כיום להוציא סכומי עתק כדי להשיג הדפסות כאלה בזכות איכות הסאונד. יש גם סוחרי תקליטים שרוכשים הקלטות כאלה, אפילו מאוד ביוקר, כדי למכור אותן עוד יתר ביוקר לאודיופילים שהוזכרו קודם.
עם הזמן רוב ההקלטות וההוצאות הפכו להיות עניין עסקי, וההשקעה באיכות ירדה פלאים. למשל השימוש בריבוי מיקרופונים לרוב אינו תורם הרבה לאיכות, אבל מאפשר ביצוע תיקונים ללא הקלטה חוזרת, מה שחוסך כסף וזמן.
חברת "אודיופיליות" כמו Chesky, First/Last Impression Music (FIM/LIM), JVC, Analogue Productions ועוד רבות אחרות התמחו ב
הוצאות/הדפסות אודיופיליות של הקלטות מן העבר (מסחריות, שבפועל היו "אודיופיליות"), כולל שימוש בתהליכי ייצור מוקפדים (כמו XRCD), ו/או חומרים מיוחדים (כמו SHM) ו/או פורמאטים ש
מאפשרים איכות (HDCD, SACD, DVD-Audio, Blu-ray, תקליטים כבדים מוויניל בתולי, תקליטי 45 סל"ד, ועוד). חלק מהן גם הקליטו הקלטות אודיופיליות משל עצמן והוציאו אותן בהדפסות אודיופיליות.
עם זאת, התהליכים/חומרים/פורמאטים האמורים
אינם מבטיחים איכות כוללת טובה, הם רק מאפשרים אותה, ולא כל XRCD/SACD/SHM או ויניל 200 גרם ב-45 סל"ד בהכרח אוטומאטית נשמעים טוב -- רק אם גם ההקלטות טובות.
לבדיקת ציוד מומלץ להשתמש רק
בהקלטות טובות -- "אודיופיליות" לצורך העניין, לאו דווקא
מחברות "אודיופיליות" -- ורק ב
הוצאות/הדפסות טובות -- "אודיופיליות" לצורך העניין, לאו דווקא
מחברות "אודיופיליות".
רוב המדיה (תקליטים/דיסקים/קבצים) האודיופילית -- לאו דווקא
מחברות "אודיופיליות", כאמור -- ולאו דווקא ה"מפוצצות" ו/או מרשימות במיוחד -- ובעיקר כשמדובר במוזיקה אקוסטית, לא אלקטרונית -- כשייש למה ליחס אותן -- מאפשרות לקבל רושם "נכון" במרכאות לגבי מה שהמערכת עושה, ולרוב הן לוקחות לאותו כיוון, ללא הגזמות מיותרות באף תחום.
לעומת זאת, הקלטות/הוצאות "סתם", שאינן ממש טובות, לוקחות כל אחת לכיוון אחר, ושימוש בהן לבדיקה גורם לחיפוש מערכות שמפצות על חסרונותיהן. למשל תקליט/דיסק חריף מדי יכוון לבחירה במערכת עמומה, שתקליטים/דיסקים שמוקלטים בצורה מאוזנת יישמעו עליה סתומות. לא רעיון טוב.
אפשר כמובן לבדוק -- בנוסף -- גם עם כמה הקלטות/הוצאות "סתמיות" ו/או אפילו גרועות, כדי לראות מה קורה אתן, אם כי אין מה להתפלא אם הן לא יישמעו טוב ו/או שחסרונותיהן ייחשפו בייתר שאת.
עמיר
נ.ב., כל האמור לעיל בעניין בדיקת מערכות מתייחס
רק לאלה השומעים בעיקר מוזיקה אקוסטית.
