האם תקליטים מחודשים שעברו רימאסטרינג באמת נשמעים טוב יותר?


tomertsin

מושעה
הודעות
12,603
מעורבות
2,203
נקודות
113
Do-Remastered-Records-Actually-Sound-Better-gear-patrol-full-lead-2.jpg

כותב המאמר אומר: "באלבומי ויניל אתה מנסה להוסיף בחזרה את האלמנטים הטכניים שאבדו כאשר התקליט הראשון הודפס. לתקליטים ישנים יותר בשנות ה-60 וה-70 אין המון באס עמוק. כדי להתאים יותר לאלבום, המהנדסים חתכו הכל ב-40 או 50 הרץ. אודיופילים היום הם יותר קריטיים, ודורשים תגובת תדר עד 20 הרץ.
נדרשת יותר מיומנות כדי להתאים את החומר הנמוך הזה לתקליט. סיבות נוספות לרימאסטרינג כוללות, איכות צליל הנשלטת על ידי קצב הרעידות המפיקות אותו, היו שגויות במקור, התאמת רמות שלא היו מושלמות והפחתת רעש".

 

AK1

חבר משקיען
הודעות
11,252
מעורבות
2,748
נקודות
113
כותב המאמר אומר: "באלבומי ויניל אתה מנסה להוסיף בחזרה את האלמנטים הטכניים שאבדו כאשר התקליט הראשון הודפס. לתקליטים ישנים יותר בשנות ה-60 וה-70 אין המון באס עמוק. כדי להתאים יותר לאלבום, המהנדסים חתכו הכל ב-40 או 50 הרץ. אודיופילים היום הם יותר קריטיים, ודורשים תגובת תדר עד 20 הרץ.

נדרשת יותר מיומנות כדי להתאים את החומר הנמוך הזה לתקליט. סיבות נוספות לרימאסטרינג כוללות, איכות צליל הנשלטת על ידי קצב הרעידות המפיקות אותו, היו שגויות במקור, התאמת רמות שלא היו מושלמות והפחתת רעש".​
כותב המאמר, Sean Evans, מרבה לצטט מדברי כתב אחר, Greg Milner, ושניהם כותבים כל מיני דברים לא לגמרי מדויקים, אבל לפחות הוא מצטט גם מישהו רציני, מהנדס המאסטרינג/רימאסטרינג Bob Katz, והציטוט שהבאת הוא מדבריו, אבל בתרגום לא מדויק/ברור. הוא אומר:

Why would you want to remaster an album? "Maybe the first time, it was mastered for a CD but poorly and now they want to get it right," says Katz. For vinyl albums, you’re trying to add back the technical elements that were lost when the first record was pressed. "Older records in the Sixties and Seventies don’t have a ton of deep bass. To fit more on the album, they cut everything off at 40 or 50 hertz," explains Katz. "Audiophiles today are more critical, demanding a response down to 20Hz. It takes more skill to fit that low-end material on a record.” Other remastering reasons include the pitches were originally wrong, adjusting levels that weren’t perfect, and reducing noise. "If the original was hissy in an annoying way, we can reduce that without a sonic compromise," shares Katz.


  • "אודיופילים היום הם יותר קריטיים" ==> "אודיופילים כיום הם יותר ביקורתיים"

  • "סיבות נוספות לרימאסטרינג כוללות, איכות צליל הנשלטת על ידי קצב הרעידות המפיקות אותו, היו שגויות במקור" ==> "סיבות נוספות לרימאסטרינג כוללות גבהי-צלילים שגויים במקור" -- מדובר במצב שבו למשל סרט הקלטה או מכונת החריטה נעו מהר מדי או לאט מדי, ואז גבהי הצלילים (pitches) הנשמעים כתוצאה מנגינת התקליט/דיסק הם גבוהים או נמוכים מדי, אם כי היחסים ביניהם נשמרים. כלומר שומעים את אותה מוזיקה, ואם סטיית המהירות לא גדולה, רוב האנשים לא ירגישו בזה, לפחות אלה שאין להם שמיעה אבסולוטית (מה שבאנגלית נקרא absolute/perfect pitch). בהגבהת pitch הצליל נהיה דק יותר, ועבה יותר בהנמכתו. יש לציין שאם הסרט/מכונה נעו מהר מדי, בהשמעה במהירות הנכונה, ה-pitch יהיה דווקא נמוך יותר, ולהיפך.

  • "התאמת רמות שלא היו מושלמות" ==> "התאמות עוצמות צליל שלא היו מושלמות"
התחלתי לכתוב רשימה של אי דיוקים ואמירות מוזרות משהו בהסברים של שני החבר'ה הנ"ל, אבל החלטתי לוותר. לדעתי כדאי להתעלם מכל ההסברים מסביב-- כולל למשל אנלוגיות לצבעים ולחול בצנצנת -- ולקרוא רק את מה שבוב כץ אומר, וגם אז לפעמים מייחסים לו דברים לא נכונים. למשל:

"With streaming services, not really," says Milner. "You’re hearing a data compression so much of the audio is stripped out." Katz agrees, noting that "over 90 percent of the time, remastering is pure hype on streaming services."


כאן מילנר אומר ששומעים data compression. זה קישקוש מוחלט. data compression ו-decompression (בניגוד ל-dynamic range compression) משמרים את המידע ברמת דיוק אבסולוטית, כולל היכולת לזהות שגיאות. זה לא משהו שספציפי למוזיקה, אלא בשימוש באחסון מידע ובתקשורת בין מחשבים בכלל, ואוי ואבוי אם זה לא היה עובד כמו שצריך. ואז הכותב אומר "Katz agrees" כאילו הוא הסכים לזה -- לכך ששומעים data compression -- ואז הוא מצטט את כץ אומר משהו אחר ולא קשור.
 
נערך לאחרונה ב:

arb

אוהב את התחום
הודעות
293
מעורבות
103
נקודות
43
מעשה הרימאסטר הוא אמנות. מכאן ששאלת מיליון הדולר עד כמה השיפוץ שעוברים הרג'קטים הנ"ל, בסופו של דבר לא גורע מההילה הקולית כפי שבאה לידי ביטוי בהפקה המקורית.

כלומר עד כמה הטיפול בהיבטים השונים הוא כירורגי ונקודתי, כך שאותנטיות הצליל כפי שהושגה מלכתחילה איננה משתנה ללא היכר.
דוגמאות לרימאסטרים כאלה בוויניל שלא צלחו, לא חסרות.

במחשבה שניה, אולי כל זה נובע מהשינוי בתפיסה האודיופילית ובכלל זאת הרצון לקבל תגובת בס שהיא רחוקה מזו שהתקבלה בתוצרים הקוליים של שנות השישים והשבעים.

במילים אחרות, אותו הרצון להשיג כאן ועכשיו חלק תחתון דומיננטי, וזאת ללא מאמץ יוצא דופן, בניגוד להשקעה שנדרשת תרתי משמע ברגע שעוסקים בטיב הצליל והתוצאה, ובכלל זאת במורכבותה הקולית.
 
נערך לאחרונה ב:

AK1

חבר משקיען
הודעות
11,252
מעורבות
2,748
נקודות
113
עוד הבהרה שעשויה להיות מעניינת


First, a little background. There are many tracks that comprise a song. The drums occupy several tracks, as do the vocals, along with the various other instruments. A recording engineer artfully mixes all those recorded tracks together to create the song. It’s all mixed down into two channels, left and right, which gives you a final stereo recording.

"Once that final mix is done, it’s done. Think of each track like a color of sand going into a jar," says Greg Milner, a journalist who writes about music and sound and author of Perfecting Sound Forever. "It’ll have layers of red, blue, and green, but you can’t separate or remove any of the individual colors. You’d have to start the filling process over. That rainbow-colored jar is the final mix."

Mastering engineers start with that final jar of sand, meaning they can’t change individual tracks. For example, they can’t make the vocals louder or the drums quieter.


בהקשר זה, חשוב להבחין בין tracks (טרקים/רצועות/מסלולים, לא יודע איך לתרגם) לבין channels (ערוצים).
tracks הוא מונח ששייך להקלטה -- מספר הערוצים המוקלטים בו זמנית ובאופן מסונכרן על אותו סרט (בימינו על קובץ, אבל אשאר בעולם הסרטים). למשל, בסטריאו מוקדם היו מקליטים בשניים או שלושה tracks, וכך כל חצי או שליש מרוחב הסרט הוקדש ל-track נפרד. בהמשך הקליטו ב-multitracking -- הרבה tracks נפרדים.

channels הוא מונח ששייך להשמעה, דרך כמה ערוצים ההקלטה מושמעת. 1 זה כמובן מונו, 2 זה סטריאו רגיל, 3 זה סטריאו תלת-ערוצי (גם עם ערוץ סנטר), 4 זה קוואדרו (שנים קדמיים ושניים אחוריים), 5 זה כמו קוואדרו עם ערוץ סנטר, ויש מספרים מעל 5 שכוללים רמקולים צדדיים, ויש גם סימון ומספור מיוחד לרמקולים בגבהים שונים. בנוסף, משתמשים גם בנקודה ואחריה מספר לציון מספר ערוצי Low Frequency Effects == LFE, במקור מיועדים לסאב/ים, למשל 4.1 זה קוואדרו וסאב אחד, ו-2.2 זה סטריאו עם שני סאבים. לפעמים מנצלים את ערוץ ה-LFE בצורה אחרת, אבל נניח לכל זה כרגע.

יש לציין ש-LP ו-CD מוגבלים ל-1 או 2 ערוצים, SACD ו-DVD ל-6, Blu-ray ל-8.

הנקודה המעניינת היא שאין קשר ישיר בין:
  • מספר המיקרופונים
  • מספר הטרקים בהקלטה
  • מספר הערוצים על המאסטר / המדיה (LP, CD, SACD וכו', בימינו גם קובץ)
  • מספר הערוצים המושמעים
  • מספר הרמקולים
למשל:
  1. אפשר להקליט עם יותר מיקרופונים מאשר מספר הטרקים שמכונת ההקלטה תומכת, ע"י ערבוב (mix) פלטים של כל תת-קבוצה של המיקרופונים, באיזון ביניהם שנקבע בעת ההקלטה, וניתוב התוצאה החלקית הזו לטרק אחד.

  2. אפשר בעת העריכה באולפן -- יצירת המאסטר/ים -- לקבוע שממספר הערוצים על המדיה יהיה שונה ממספר הטרקים, למשל ע"י ערבוב (mix) פלטים של כל תת-קבוצה של הטרקים, באיזון ביניהם שנקבע באולפן, וניתוב התוצאה החלקית הזו לערוץ אחד על המדיה. אפשר גם להיפך: ע"י הפעלת עיבוד על טרק אחד או יותר, לייצר באופן מלאכותי ערוצים נוספים. למשל הפיכת מונו לסטריאו מלאכותי, או ייצור מלאכותי של אינפורמציית סראונד שלא הוקלטה במקור. יש לציין שאת העריכה (בחירת טייקים שלמים, תיקון בעיות ע"י חיתוך והדבקה מטייקים אחרים), אפשר לעשות במספר טרקים שונה ממספר הערוצים. למשל אפשר לבצע את העריכה באותו מספר הטרקים כמו במקור, ולעשות מיקס של התוצאה גם למאסטר 4.0 עבור קוואדרו וגם ישירות לסטריאו, או שהמאסטר של הסטריאו יתקבל ממיקס של הקוואדרו לשני ערוצים.

  3. אפשר בעת ההשמעה לקבוע שמספר הערוצים המושמעים יהיה שונה ממספר הערוצים על המדיה. למשל ע"י כפתור מונו, או ערבוב (mix) פלטים של כל תת-קבוצה של הערוצים במדיה, באיזון ביניהם שנקבע ע"י הנגן, וניתוב התוצאה החלקית הזו לערוץ אחד להשמעה. למשל חלוקת ערוץ הסנטר ו/או ה-LFE במידה שווה לערוצים הקדמיים השמאלי והימני אם אין רמקול סנטר ו/או סאב, בהתאמה. אפשרים גם ייצור מלאכותי של אינפורמציית סראונד שאינה מופיעה על המדיה, למשל לערוצי גובה.

  4. אפשר (בד"כ בשלה הסטאפ ו/או בשלב ההשמעה) לקבוע שמספר הרמקולים יהיה שונה ממספר הערוצים המושמעים --פשוט חיבור הרבה רמקולים לאותו ערוץ. למשל חיבור רמקולים אחוריים במקביל לקדמיים, או כמה סאבים במקביל.

ואיך זה מתקשר לקטע המצוטט?
  • הוא מדבר על הקלטת multitracking כאילו זה תמיד כך, בעוד שהרבה מאוד הקלטות בוצעו במונו, ומאוחר יותר בשניים או שלושה טרקים.

  • הוא מדבר על מיקס שנעשה ע"י recording engineer, בניגוד ל-mastering engineer או editor, וכיו"ב, כך שלא ברור אם מדובר על מיקס שנעשה בעת ההקלטה (#1 לעיל) או בזמן העריכה (#2).

  • הוא אומר שאי אפשר לשנות כלום ממה שהתקבל במיקס הסופי == המאסטר. זה נכון בערבון מוגבל:
    • בד"כ, אם המאסטר -- רצוי דור ראשון -- השתמר כראוי, בד"כ מעדיפים להשתמש בו, כי בד"כ הוא עבר אישור של מי שצריך מטעם צוות ההקלטה ומטעם האומנים. אותו אכן אי אפשר לשנות כאמור.

    • אם המאסטר לא השתמר כראוי, או שבעת הכנתו הייתה ירידה מאוד ניכרת באיכות יחסית ל-session tapes -- הסרטים המקוריים שלפני העריכה והמיקס -- אפשר להשתמש ב-session tapes, אבל זה אומר שצריך לעשות מחדש את העריכה והמיקס, בד"כ בלי לקבל אישורים כנ"ל, אבל לרוב תוך השוואות למיקס המקורי ככל שאפשר להשתמש בו, ו/או ל-reel-to-reel tape המסחרי, מהסוג שנמכר במקביל לתקליטים, ו/או לתקליט המקורי. במקרים כאלה אפשר לעשות שינויים, ויש trade-off בין דמיון מקסימלי למה שנגיש מהגרסה המקורית לבין מה שנחווה על יד ה-remastering engineer כאיכות מקסימלית
אבל מה שחשוב בכל זה אינו מה שכותב המאמר כתב או ציטט -- זה היה רק הטריגר -- אלא ההסברים על הקשר בין מה שקורה בהקלטה לבין מה ששומעים בסוף מהבחינה הספציפית של מספר הערוצים.
 

נערך לאחרונה ב:

למעלה
תצוגת צבעים באתר (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה
+ 100% -
סגור