לכלי יש מאפיינים.
מערכת צריכה לחשוף את המאפיינים הללו נכון.
מדוייק אבל לא באמת רלוואנטי, כי, כמוסבר קודם, אין שום דרך לדעת מהו בדיוק הנכון, אין למה להשוות, ובטח לא תוך זמן קצר.
בוא תוציא מראש את המערכות שבהם כינור נשמע כמו קונטרבס או אפילו ויולה.
נצמצם את כל שדה הדיון רק למערכות שבהן לכלים יש גוון שאפשרי במציאות.
אבל שים לב שההבדלים האפשריים בין נגנים, אקוסטיקות, כלים, קשתות, פיות של כלי נשיפה, לחות באוויר, צינון של זמר, סוגי מיקרופונים, מרחקים מהמיקרופונים, וכו' וכו' הם גדולים מאוד, בהרבה מקרים לא פחותים מההבדלים בין מערכות.
בספר "
Music makers on Record" מאת אחד ממפיקי ההקלטות (producer) של EMI, ההודי Suvi Raj Grubb, הוא מתאר תהליך הקלטה של קונצ'רטו של היידן לצ'לו עם ז'קלין דו פרה כסולנית. הם התחילו להקליט, ויצאו לארוחת הצהריים. כשחזרו, Grubb שם לב שהצ'לו נשמע אחרת, והתחילו לעשות סט שלם של בדיקות מה התקלקל. החליפו את המיקרופון שלה, ניסו שוב, בדקו אם מיקום הכיסא השתנה, אם שינו משהו אחר, וכמעט התייאשו, עד שז'קלין הסמיקה ואמרה -- כן, השתמשתי בקשת אחרת!
תחשוב על המצב שאתה מכיר צ'לו כמו עם הקשת הראשונה, ואתה שומע הקלטה
טובה עם הקשת השנייה, אתה עלול לומר שההקלטה
גרועה!
למשולש יש צליל דעיכה מעבר להקשה עצמה - על המערכת לגלות זאת. היא גם צריכה לדווח לך שהמשולש עשוי מתכת ולא עץ או משהו שבניהם.
מתופף יכול להשתמש במקל הקשה מעץ, כדור בד או מברשות - כמו קודם, דרוש דיווח על כך.
למעשה, יש כאן טעות/הטעייה בדרך החשיבה, כי בהיעדר השוואה לדבר האמיתי, אתה מחפש התאמה לא למציאות, אלא למה שאתה יודע על הכלים, אבל אין לך מושג
עד כמה המאפיין שאתה מחפש הייה בולט, או נסתר,
במקרה הספציפי.
למשל הדעיכה של משולש -- גם אם אתה מצליח איכשהו לקלוט את צליל המשולש בתוך מרקם סימפוני עשיר ממקומך באולם, אין מצב שתשמע את הדעיכה -- גם הכלים האחרים מכסים אותה לחלוטין, וגם אתה רחוק מדי. בעצם מה שמאפשר לך לשמוע את המשולש בהקלטה זו רק העובדה שהייה מיקרופון שקלט אותו ממרחק קטן מספיק כדי לשמר את הדעיכה בתוך הרעש הכולל.
ברוב המקרים מה שקורה הוא שבעצם, במציאות, בפועל, בפרופורציות הנכונות,
אין את הדעיכה, בהקלטה יש אותה רק בגלל
עיוות הפרופורציות.
והאבסורד הוא שמצד אחד מגדירים שקנה המידה הוא המציאות, ומצד שני באים לבדוק מערכת לפי יכולתה להפיק פרטים שאינם נשמעים במציאות.
ומשום מה, אנשים לא מבחינים בסתירה המהותית הזו
וככה זה נראה כשמדברים על זה -- לא רק נמר, גם במגזינים הכי מכובדים:
עכשיו איך מגלים מה נכון ומה לא נכון.
אם תשמע את אותה הקלטה על שתי מערכות שונות. במערכת אחת תגלה שהמשולש אינו מפוקס מספיק, אין דעיכה של הצליל ולא נשמע צליל מתכת - המערכת אינה טובה ואינה משקפת מציאות
וכאן בכלל:
מערכת צריכה לדעת לעשות את זה ויותר. היא צריכה להשמיע לך יותר מאשר תשמע בקונצרט החי. וזה למה? משום שזה מה שהיא צריכה לעשות. לזה תוסיף במה, סידור הכלים בבמה, עומק, רוחב וגובה וקיבלת מציאות מדומה. זה בדיוק מה שהמערכת צריכה לעשות. אם היא לא עושה את זה? זה לא נכון, זה לא טוב, לא טבעי.
והנה הסתירה בצורה מפורשת: מערכת צריכה לעשות יותר מהמציאות, כי אחרת "זה לא נכון, זה לא טוב, לא
טבעי".
ולזה נוסף כאן טיעון מעגלי לגבי למה המערכת צריכה לשעות את זה: "וזה למה? משום שזה מה שהיא צריכה לעשות".
ואם מדברים על "במה, סידור הכלים בבמה, עומק, רוחב וגובה", אז, כפי ש
אולי זכור מקודם, ברוב ההקלטות, (כמעט?) כל הקשור למיקום, מרחקים וגודל, הולך לאיבוד ב-mix, וכל האינפורמצייה מיוצרת מחדש באופן אלקטרוני, שאינו קשור ישירות למציאות ואינו נגזר ממנה, אלא תלוי בטכנאים. לפיכך, זה אבסורד נוסף -- לבדוק מערכת על פי זה כשהטיעון ברקע הוא שהמציאות היא הקריטריון האולטימאטיבי.
זה לא אבסורד לכעצמו לבדוק מערכת על פי "יכולותיה", כמו עד כמה היא מגדילה/מפרשת פרטים, עד כמה היא מממשת את המיקסים האלקטרוניים של המיקום והגודל, איזה באס חזק ופאנצ'י וגדול יש לה יותר מכל כלי אקוסטי במציאות וכו'.
זה אבסורד וסתירה רק כאשר מנסים לנמק את הדברים ע"י המציאות.
מי שאומר "אני אוהב פרטים, במה, גודל, מיקוד, באס גדול", וכו' וכו', רק הגיוני שייבדוק מערכת על פי הקריטריונים האלה.
אבל עבור מי שאומר "אני מחפש את הצליל הנכון, הטבעי, הריאליסטי, כמו במציאות", זה אבסורד וסתירה לבדוק כך מערכת, מה גם שממילא הדרך היחידה ה"נכונה" לבדוק מערכת מבחינות אלה היא ע"י השוואה למקור, וזה ממילא לא ישים, בטח לא עם ויניל, אז הוא יכול לחפש את החברים שלו.
למעשה, כן יש אפשרות להשוות חלקים ממערכת (לא כולל פטיפון, כנראה) למקור -- אם מקליטים קבוצת נגנים בנוכחות מאזינים ומשמיעים את ההקלטה מיידית לאותם מאזינים הישובים באותו מקום.
אבל השוואות בין מערכות ובין רכיבים
על סמך הקלטות נתונות מראש אינן קשורות למציאות, רק לזיכרונות (לא מדוייקים), לדיעות על איך זה "צריך" להיות, ול... טעם אישי, כמובן.
עמיר