כשמפנטזים מפספסים את הנקודה, הרי רובנו אוהב את מה שיש לו, אז למה לא להנות ממה שבאמת יש!?
לפחות עד לשדרוג הבא, הרי כולנו יודעים שאין סוף לפנטזיות ולרצונות.
גם אם תהיה לנו המערכת שהכי חלמנו ופינטזנו עליה, הרי שבתום שנה שנתיים או לכל היותר שלוש, נרצה לשדרג או לשנות או להחליף או לשפר או "וואט-אבר"...
נמר או לא?
הכלים כל כך מופרדים, שיש תחושה שאפשר לטייל על הבמה בין הנגנים ולהתלחש איתם.
אם לא היתה אקוסטיקה, והחדר לא היה מאוזן, לא היינו חשים בהפרדה הברורה.
נשמע מדהים! (ורד)
אין שום דילמה, פשוט מאוד, לא טסים, נשארים בבית!
למה לקחת סיכון? המחלה רק מתעצמת, עד שהיא לא תדעך, אל לנו לסכן את בריאותינו.
ככתוב: ונשמרת מאוד לנפשותיכם!
תערוכה מסוג זה, תהיה בשנה הבאה ובעוד שנתיים וכו'...
שנהיה בריאים (ורד)