צלילים של גוף ונפש: ההשפעה המדעית של מוסיקה על אנשים בריאים ובעלי מחלות גוף ונפש

[dtown]

שרשור תגובות לכתבה: https://www.dtown.co.il/sounds-of-body-and-soul

 

[AK1]

מחקרים מהסוג הזה גורמים לי לתהות באיזו מוזיקה ובאיזה ווליום נבדקו ההשפעות.

זה נראה הגיוני לגמרי שלמוזיקה שהמאזין אוהב, כשהיא מושמעת בווליום שמתאים לו, יהיו השפעות חיוביות, אבל:

• אולי למוזיקה שהמאזין שונא ו/או כשהווליום גבוה מדי עבורו יש השפעות שליליות?
• אולי למוזיקה שהמאזין אדיש כלפיה ו/או כשהווליום נמוך מדי עבורו אין השפעות כלל?
• כשהמוזיקה חזקה מדי, ללא תלות בטעם האישי, יש השפעות מזיקות מבחינה גופנית, ובוודאי לשמיעה.

ייתכן שאם לא מתחשבים בפרמטרים האלה, אלא רק בהשפעה הממוצעת, מתקבלת תמונה שאינה משקפת את מידת ההשפעה של מוזיקה, לטוב ולרע, על אנשים שונים.

באופן עקיף זה מזכיר לי מחקרים על בשר אדום, שנחשב כמזיק, אך בפועל לא תמיד לוקחים בחשבון את ההבדל בין בשר אדום עתיר שומן, שלעתים קרובות גם מטוגן או מבושל בחמאה, לבין בשר אדום רזה, מאודה או מבושל בשמן זית או קנולה, שאולי דווקא יכול להיות בעל השפעה מיטיבה.

 

[Tamir Ivan]

הי עמיר,

אכן, הפרמטרים של טעם אישי או עוצמת שמע אינם סטנדרטיים במדידה במחקרים אלה, וזאת נקודה נכונה. הם לא מספיק מתוחכמים כדי למדוד זאת.

בנוסף גם אין דיווח על עוצמת ווליום בהאזנה לאורך הטיפול, ולכן לא ניתן לדעת באופן חד משמעי אם עוצמת שמע גבוהה או נמוכה משפיעה באופן שונה על תוצאות טיפוליות.

פרמטר נוסף הוא שהמחקרים שמוצגים משתמשים בהשפעה ממוצעת בקבוצות, אבל לא מודדים שונות אישית, כמו פרופיל של אנשים שאוהבים הו שונאים מוסיקה מסוימת.

אין כרגע סטנדרט מחייב שיכלול את העדפה האישית של מוזיקה או עוצמת ווליום כמשתנים שחייבים להמדד.

לכן, הביקורת על כך נכונה.

באותה המידה ניתן לציין שהמחקרים לא לוקחים בחשבון את איכות השמע, אמצעי השמע, וכו', שיתכן שגם להם יש השפעה.
ועם כל הסייגים הללו, העובדה שנמצא קשר חיובי, רק מחזק את התוצאה של קשר הדוק בין מוסיקה להשפעות נפשיות ופיסיות על בני האדם.

 

[AK1]

ועם כל הסייגים הללו, העובדה שנמצא קשר חיובי, רק מחזק את התוצאה של קשר הדוק בין מוסיקה להשפעות נפשיות ופיסיות על בני האדם.

זה אומר שאפילו אם יש מקרים של השפעות שליליות ו/או העדר השפעה, הממוצע עדין לטובת השפעות חיוביות.

עם זאת, כשבאים להשתמש במוזיקה ככלי לשיפור אצל אדם נתון, כדאי לזכור שזה לא בהכרח חיובי לכל אדם עם כל מוזיקה בכל ווליום, ושכדאי להתאים אותם לאדם הספציפי -- שלא לדבר על כאלה שלא רק סוג המוזיקה חשוב להם, אלא גם המלחין, היצירה, הביצוע, ההקלטה, ציוד ההשמעה וכיו"ב.

 

[TakeOne]

סביר מאוד להניח שהמחקרים לא ניסו לבדוק השפעה של סוג מוזיקה בסגנון כזה או אחר על המאזינים, אלא את ההשפעה של המוזיקה, נקודה.

במקרים כאלה סביר להניח שהחוקרים הציעו למאזינים לבחור מתוך מבחר של קטעי מוזיקה להאזנה, או אפילו איפשרו להם לבחור את המוזיקה המועדפת עליהם, ובעוצמה הנוחה להם להאזנה.

מחקר שהיה מבקש לבחון השפעת מוזיקה מסויימת, או בעוצמה מסוימת, היה מציין זאת.

 

[AK1]

הייתי בחו"ל ולכן התגובה מאוחרת

סביר מאוד להניח שהמחקרים לא ניסו לבדוק השפעה של סוג מוזיקה בסגנון כזה או אחר על המאזינים, אלא את ההשפעה של המוזיקה, נקודה.

במקרים כאלה סביר להניח שהחוקרים הציעו למאזינים לבחור מתוך מבחר של קטעי מוזיקה להאזנה, או אפילו איפשרו להם לבחור את המוזיקה המועדפת עליהם, ובעוצמה הנוחה להם להאזנה.

נראה לי שלכל אחד נראה סביר משהו אחר.

למשל, אם אני זוכר נכון, באוסף הגדול של ניסויים והשוואות שעמד בבסיס הספינורמה, המוזיקה והעוצמות היו נתונים מראש.

הסבירות״ גם תלויה בשאלה האם ההשמעות היו ברמה של מאזין בודד או בקבוצות.

ונראה לי סביר מאוד להניח שההשפעה של המוזיקה -- שאותה רוצים לבדוק -- תלויה במוזיקה, בווליום שבו היא נוגנה, ובגורמים נוספים, שאם לא מתייחסים אליהם כראוי, עלולים להגיע למסקנות שגויות/מוטות.

מחקר שהיה מבקש לבחון השפעת מוזיקה מסויימת, או בעוצמה מסוימת, היה מציין זאת.

מדובר בכמה מחקרים, לא באחד, וייתכן שבחלקם או בכולם ציינו זאת, אך הפירוט בקישורים שאליהם הפנתה הכתבה חלקי ביותר, ברמת abstract, ללא ה‑methods, כך שקשה לדעת מהם מה כן ומה לא נעשה בדיוק.

 

[Tamir Ivan]

הפירוט בקישורים שאליהם הפנתה הכתבה חלקי ביותר, ברמת abstract, ללא ה‑methods, כך שקשה לדעת מהם מה כן ומה לא נעשה בדיוק, נקודה.

נראה לי סביר שהפסקנות שלך כאן מופרזת, נקודה.

תודה על ההערה. אתה צודק בכך שמתודולוגיה היא מרכיב קריטי בהערכת מחקרים, ובאופן כללי קריאה של abstract בלבד אינה מספיקה כדי לשפוט ממצאים מדעיים לעומק. עם זאת, ברוב הקישורים שצורפו לכתבה ניתן להגיע למאמר המלא במרחק קליק אחד, כולל פרק ה-methods, ולא מדובר בהסתמכות בלעדית על תקצירים.
הכתבה עצמה נועדה להציג מגמות וממצאים מצטברים בתחום ההשפעה של מוזיקה על גוף ונפש, ולא לשמש סקירה מתודולוגית מלאה בסגנון כתב עת אקדמי. מי שמעוניין להעמיק ברמת הניסוי, המדגמים והסטטיסטיקה, בהחלט מוזמן לעשות זאת דרך המקורות עצמם.
אשמח כמובן לדיון ענייני גם על מגבלות ספציפיות של מחקרים מסוימים, אם יש כאלה שאתה מוצא כבעייתיים.

 

[AK1]

תודה על ההערה. אתה צודק בכך שמתודולוגיה היא מרכיב קריטי בהערכת מחקרים, ובאופן כללי קריאה של abstract בלבד אינה מספיקה כדי לשפוט ממצאים מדעיים לעומק. עם זאת, ברוב הקישורים שצורפו לכתבה ניתן להגיע למאמר המלא במרחק קליק אחד, כולל פרק ה-methods, ולא מדובר בהסתמכות בלעדית על תקצירים.
הכתבה עצמה נועדה להציג מגמות וממצאים מצטברים בתחום ההשפעה של מוזיקה על גוף ונפש, ולא לשמש סקירה מתודולוגית מלאה בסגנון כתב עת אקדמי. מי שמעוניין להעמיק ברמת הניסוי, המדגמים והסטטיסטיקה, בהחלט מוזמן לעשות זאת דרך המקורות עצמם.
אשמח כמובן לדיון ענייני גם על מגבלות ספציפיות של מחקרים מסוימים, אם יש כאלה שאתה מוצא כבעייתיים.

זו הייתה הערה, אך לא על תקן ביקורת כלפיך ו/או על מה שכתבת, והיא בעצם אפילו לא הופנתה אליך.

לא בדקתי לעומק את ההפניות. רק העפתי מבט וראיתי שהטקסטים שמופיעים הם ברמת abstracts, ובמקרה אחד או שניים שבדקתי, כדי לראות את הפירוט המלא היה צורך להזמין עותק של המאמר, כנראה בתשלום, מה שלא עשיתי.

לא אתפלא אם אף מאמר לא בדק את ההתאמה בין מה שמושמע לבין העדפות המאזין, אף שזה פגם עמוק במתודולוגיה. בכל התחומים יש אינספור מחקרים שלוקים במתודולוגיה שלהם בכך שאינם בודקים את כל הגורמים שיכולים להשפיע על הנושא הנבדק.

דוגמה בולטת שלא מהתחום שלנו: יש לא מעט מאמרים שטוענים שבשר אדום מזיק לבריאות, אך אינם לוקחים בחשבון שיש הרבה סוגים של בשר אדום והרבה צורות הכנה. אם ברוב המקרים מדובר בנתחים עתירי שומן, העשויים בחמאה ועם תוספות ורטבים עתירי שומן, מלח ואף סוכר, ו/או שהמנות גדולות, אז ברור שזה מזיק. אך נתחים רזים, כמו פילה או סינטה, בשמן קנולה או זית, בתוספת ירקות עם רטבים קלים, בכמויות שפויות, עשויים להיות מיטיבים מאוד. אם לא עושים את הפרדת המשתנים החיונית הזו, מתקבלות מסקנות שגויות לגבי כלל הבשר האדום.

כך גם במשך הרבה שנים פחמימות היו האויב, משום שלא הפרידו בין פחמימות פשוטות למורכבות.

כך גם כאן: בהחלט ייתכן שמחמיצים מקרים שבהם למוזיקה יש השפעות שליליות או שאין לה השפעה כלל.

 

[Tamir Ivan]

הטענה שלך בנוגע לבשר האדום נוגעת ללב הוויכוח המדעי סביב בשר אדום.
התשובה הקצרה היא ששני הצדדים צודקים חלקית, אבל הספרות המחקרית נוטה יותר לכיוון שבו עצם הבשר האדום עצמו הוא גורם סיכון עצמאי, גם כששולטים סטטיסטית על שומן, אופן הכנה וגודל מנה.

הטיעון שלפיו “הבעיה היא לא הבשר אלא איך אוכלים אותו” הוא טיעון רציני, שעולה גם בספרות המדעית וגם בדיונים מקצועיים. אמנם רוב המחקרים מבוססים על דפוסי אכילה מערביים, שבהם בשר אדום מגיע לרוב עם שומן רווי גבוה, מטוגן או נצלה בטמפרטורות גבוהות, עם תוספות עתירות מלח, סוכר ושומן ובמנות גדולות מאוד.

במצב כזה באמת קשה להפריד בין השפעת הבשר עצמו לבין ההקשר התזונתי כולו.

לכן, חוקרים רבים מסכימים שבשר רזה כמו פילה או סינטה, בכמות מתונה, עם שמן זית וירקות, אינו שקול תזונתית לסטייק שמנוני עם חמאה, צ’יפס ורוטב.

עד כאן אתה בהחלט צודק.
אבל כאן מגיע האבל הגדול
כאשר בוחנים מחקרים שניסו לבודד משתנים, מתגלה תמונה מורכבת יותר. יש עדויות עקביות לכך שגם לאחר התאמה למשתנים כמו BMI, עישון,
פעילות גופנית, צריכת קלוריות, איכות התזונה הכללית, צריכה גבוהה של בשר אדום, ובעיקר בשר אדום מעובד, עדיין קשורה ל:

• עלייה בסיכון למחלות לב
• סוכרת סוג 2
• סרטן המעי הגס
• תמותה כללית

ההשפעה לא נעלמת לחלוטין כשהופכים את המנה לבריאה יותר עם פחות שומנים, סוכרים, ומלחים.
החוקרים מציינים שיתכן שהבעיה היא הבשר עצמו.
ישנם כמה מנגנונים ביולוגיים שלא תלויים רק בשומן או ברוטב:

• Heme iron
  הברזל שבבשר אדום עלול להגביר סטרס חמצוני ולעודד תהליכים דלקתיים, גם בבשר רזה.
• יצירת TMAO: פירוק רכיבים בבשר אדום ע”י חיידקי המעי יוצר TMAO, שנקשר לעלייה בסיכון קרדיו וסקולרי גם בלי קשר לשומן.
• תרכובות שנוצרות בבישול: גם צלייה “נקייה” יחסית יוצרת HCA ו-PAH, במיוחד בטמפרטורות גבוהות.
• דפוס צריכה: גם בשר שנחשב בריא יותר, נוטה להיאכל בתדירות גבוהה יותר כשהוא זמין, מה שמוביל לצריכת יתר מצטברת.

אז יש מחקרים שמבדילים בין סוגי בשר ואופן הכנה, והם מעטים, ולא חד משמעיים.
הסיכון לתמותה מוקדמת אמנם נמוך יותר לבשר רזה, אבל הסיכון לא נעלם.

ולמען הסר ספק, הקונצנזוס כיום הוא לא שאסור לאכול בשר אדום, אלא ככל שצורכים פחות ממנו, ובתדירות נמוכה יותר, כך הסיכון קטן, גם אם בוחרים נתחים רזים ומכינים אותם חכם.

 

[AK1]

הטענה שלך בנוגע לבשר האדום נוגעת ללב הוויכוח המדעי סביב בשר אדום.
התשובה הקצרה היא ששני הצדדים צודקים חלקית, אבל הספרות המחקרית נוטה יותר לכיוון שבו עצם הבשר האדום עצמו הוא גורם סיכון עצמאי, גם כששולטים סטטיסטית על שומן, אופן הכנה וגודל מנה.

הטיעון שלפיו “הבעיה היא לא הבשר אלא איך אוכלים אותו” הוא טיעון רציני, שעולה גם בספרות המדעית וגם בדיונים מקצועיים. אמנם רוב המחקרים מבוססים על דפוסי אכילה מערביים, שבהם בשר אדום מגיע לרוב עם שומן רווי גבוה, מטוגן או נצלה בטמפרטורות גבוהות, עם תוספות עתירות מלח, סוכר ושומן ובמנות גדולות מאוד.

במצב כזה באמת קשה להפריד בין השפעת הבשר עצמו לבין ההקשר התזונתי כולו.

לכן, חוקרים רבים מסכימים שבשר רזה כמו פילה או סינטה, בכמות מתונה, עם שמן זית וירקות, אינו שקול תזונתית לסטייק שמנוני עם חמאה, צ’יפס ורוטב.

עד כאן אתה בהחלט צודק.
אבל כאן מגיע האבל הגדול
כאשר בוחנים מחקרים שניסו לבודד משתנים, מתגלה תמונה מורכבת יותר. יש עדויות עקביות לכך שגם לאחר התאמה למשתנים כמו BMI, עישון,
פעילות גופנית, צריכת קלוריות, איכות התזונה הכללית, צריכה גבוהה של בשר אדום, ובעיקר בשר אדום מעובד, עדיין קשורה ל:

• עלייה בסיכון למחלות לב
• סוכרת סוג 2
• סרטן המעי הגס
• תמותה כללית

ההשפעה לא נעלמת לחלוטין כשהופכים את המנה לבריאה יותר עם פחות שומנים, סוכרים, ומלחים.
החוקרים מציינים שיתכן שהבעיה היא הבשר עצמו.
ישנם כמה מנגנונים ביולוגיים שלא תלויים רק בשומן או ברוטב:

• Heme iron
  הברזל שבבשר אדום עלול להגביר סטרס חמצוני ולעודד תהליכים דלקתיים, גם בבשר רזה.
• יצירת TMAO: פירוק רכיבים בבשר אדום ע”י חיידקי המעי יוצר TMAO, שנקשר לעלייה בסיכון קרדיו וסקולרי גם בלי קשר לשומן.
• תרכובות שנוצרות בבישול: גם צלייה “נקייה” יחסית יוצרת HCA ו-PAH, במיוחד בטמפרטורות גבוהות.
• דפוס צריכה: גם בשר שנחשב בריא יותר, נוטה להיאכל בתדירות גבוהה יותר כשהוא זמין, מה שמוביל לצריכת יתר מצטברת.

אז יש מחקרים שמבדילים בין סוגי בשר ואופן הכנה, והם מעטים, ולא חד משמעיים.
הסיכון לתמותה מוקדמת אמנם נמוך יותר לבשר רזה, אבל הסיכון לא נעלם.

ולמען הסר ספק, הקונצנזוס כיום הוא לא שאסור לאכול בשר אדום, אלא ככל שצורכים פחות ממנו, ובתדירות נמוכה יותר, כך הסיכון קטן, גם אם בוחרים נתחים רזים ומכינים אותם חכם.

אני רק שאלה: האם זה נכתב מתוך ידע אישי מעמיק, או באמצעות ChatGPT או דומיו?

 

[Tamir Ivan]

הי עמיר.
הדברים נכתבו מידע אישי. אני מהתחום, אם זה עוזר לך.

 

[AK1]

הטענה שלך בנוגע לבשר האדום נוגעת ללב הוויכוח המדעי סביב בשר אדום.
התשובה הקצרה היא ששני הצדדים צודקים חלקית, אבל הספרות המחקרית נוטה יותר לכיוון שבו עצם הבשר האדום עצמו הוא גורם סיכון עצמאי, גם כששולטים סטטיסטית על שומן, אופן הכנה וגודל מנה.

הטיעון שלפיו “הבעיה היא לא הבשר אלא איך אוכלים אותו” הוא טיעון רציני, שעולה גם בספרות המדעית וגם בדיונים מקצועיים. אמנם רוב המחקרים מבוססים על דפוסי אכילה מערביים, שבהם בשר אדום מגיע לרוב עם שומן רווי גבוה, מטוגן או נצלה בטמפרטורות גבוהות, עם תוספות עתירות מלח, סוכר ושומן ובמנות גדולות מאוד.

במצב כזה באמת קשה להפריד בין השפעת הבשר עצמו לבין ההקשר התזונתי כולו.

לכן, חוקרים רבים מסכימים שבשר רזה כמו פילה או סינטה, בכמות מתונה, עם שמן זית וירקות, אינו שקול תזונתית לסטייק שמנוני עם חמאה, צ’יפס ורוטב.

עד כאן אתה בהחלט צודק.
אבל כאן מגיע האבל הגדול
כאשר בוחנים מחקרים שניסו לבודד משתנים, מתגלה תמונה מורכבת יותר. יש עדויות עקביות לכך שגם לאחר התאמה למשתנים כמו BMI, עישון,
פעילות גופנית, צריכת קלוריות, איכות התזונה הכללית, צריכה גבוהה של בשר אדום, ובעיקר בשר אדום מעובד, עדיין קשורה ל:

• עלייה בסיכון למחלות לב
• סוכרת סוג 2
• סרטן המעי הגס
• תמותה כללית

ההשפעה לא נעלמת לחלוטין כשהופכים את המנה לבריאה יותר עם פחות שומנים, סוכרים, ומלחים.
החוקרים מציינים שיתכן שהבעיה היא הבשר עצמו.
ישנם כמה מנגנונים ביולוגיים שלא תלויים רק בשומן או ברוטב:

• Heme iron
  הברזל שבבשר אדום עלול להגביר סטרס חמצוני ולעודד תהליכים דלקתיים, גם בבשר רזה.
• יצירת TMAO: פירוק רכיבים בבשר אדום ע”י חיידקי המעי יוצר TMAO, שנקשר לעלייה בסיכון קרדיו וסקולרי גם בלי קשר לשומן.
• תרכובות שנוצרות בבישול: גם צלייה “נקייה” יחסית יוצרת HCA ו-PAH, במיוחד בטמפרטורות גבוהות.
• דפוס צריכה: גם בשר שנחשב בריא יותר, נוטה להיאכל בתדירות גבוהה יותר כשהוא זמין, מה שמוביל לצריכת יתר מצטברת.

אז יש מחקרים שמבדילים בין סוגי בשר ואופן הכנה, והם מעטים, ולא חד משמעיים.
הסיכון לתמותה מוקדמת אמנם נמוך יותר לבשר רזה, אבל הסיכון לא נעלם.

ולמען הסר ספק, הקונצנזוס כיום הוא לא שאסור לאכול בשר אדום, אלא ככל שצורכים פחות ממנו, ובתדירות נמוכה יותר, כך הסיכון קטן, גם אם בוחרים נתחים רזים ומכינים אותם חכם.

1. המשפט הכי משמעותי כאן הוא "יש מחקרים שמבדילים בין סוגי בשר ואופן הכנה, והם מעטים, ולא חד משמעיים" — אכן קיימים מעט מחקרים שמבודדים את סוגי הבשר האדום, חלקם טוענים לשיפור וחלקם להרעה, אז אין שום מסקנות ושום קונצנזוס בנושא. הטענה ש"הקונצנזוס כיום הוא לא שאסור לאכול בשר אדום, אלא ככל שצורכים פחות ממנו, ובתדירות נמוכה יותר, כך הסיכון קטן, גם אם בוחרים נתחים רזים ומכינים אותם חכם" היא עיוות התמונה.
   
   
2. הרוב המוחלט של מחקרים בנושאי תזונה הם מחקרים אפידמיולוגיים, שמסתמכים על שאלוני צריכת מזון, שאמינותם נמוכה באופן כללי, וספציפית, רוב האנשים הצורכים בשר אדום לא יודעים מאיזה סוג הוא. הרבה פעמים אשתי ואני שואלים מאיזה נתח/ים הסטייק או ההמבורגר עשויים, והמלצרים לא יודעים לענות, ובהרבה מקרים הבשר מעורב מכמה נתחים שונים עד "הפוכים", כמו פילה ואנטרקוט, באותה מנה. גם מי שקונה מוצרי בשר לא תמיד בודק מאיזה נתחים הוא, אם זה בכלל כתוב על האריזה, וגם הרבה מאלה שקונים בשר בחנות בוחרים לפי מה שנראה להם, ולא לפי ידע על אחוזי שומן.
   
   
3. התוצאות שמתקבלות ממחקרים אפידמיולוגיים הן סטטיסטיות, ללא חקירת הסיבות לתוצאות שהתקבלו, אלא לכל היותר הצעות להסברים שנראים לחוקרים הגיוניים, אבל ללא אימות. לצורך זה נדרשים מחקרים קליניים, שממש בודקים מה גורם למה.
   
   
4. ואם מחקרים רבים הם אפידמיולוגיים, יש המון מחקרי "review", שאוספים מחקרים קודמים, לרוב אפידמיולוגיים ולפעמים ברמות איכות שונות, מפעילים עליהם עיבודים סטטיסטיים, ומסיקים מהם מסקנות. זה אפילו יותר חלש.
   
   
5. מוזכרים "מחקרים שניסו לבודד משתנים", אבל המשתנים שבודדו הם "BMI, עישון, פעילות גופנית, צריכת קלוריות, איכות התזונה הכללית" וכיו"ב, אבל לא ברור מכאן שעשו הפרדה בין סוגי בשר אדום, ואפילו בין בשר אדום מעובד, שהוא ידוע כגרוע בהרבה, לבין בשר אדום רזה ולא מעובד.
   
   
6. אם לא מבודדים את המשתנים כראוי, במחקרים ראויים, האמירות "ההשפעה לא נעלמת לחלוטין כשהופכים את המנה לבריאה יותר עם פחות שומנים, סוכרים, ומלחים" ו"הסיכון לתמותה מוקדמת אמנם נמוך יותר לבשר רזה, אבל הסיכון לא נעלם" אינן מבוססות.

יש עוד פגמים בנאמר, אבל נראה לי שאין טעם להתעמק בזה יותר מדי — זו הייתה רק דוגמה off-topic למסקנות שגויות בגלל אי-הפרדת משתנים.

הדברים נכתבו מידע אישי. אני מהתחום, אם זה עוזר לך.

אני עצמי לא מהתחום, אבל האמור לעיל הוא כבר ברמת ידע אישי -- אני עושה את ההגהות למאמרים שאשתי -- פרופ' אולגה רז -- כותבת

מה אתה עושה בתחום?

 

[Tamir Ivan]

רוקח

מה אתה עושה בתחום?

רוקח

 

[issi]

ההבדל בין מוזיקה לרעש:
הסימפוניה החמישית של בטהובן לאחר שחזרת מהעבודה ונחתה, מוזיקה.
הסימפוניה החמישית של בטהובן ב 3 לפנות בוקר שהשכן שם בפול ווליום זה רעש
לנושא אחר
יש להתחשב בעקומת פלטשר מונזון בכל העוצמות
בשר אדום סטייק מהבשר הכי משובח (מרינדו או חוות הבוקרים מזמינים באינטרנט) פעם בחודשיים כמובן אנטריקוט עם עצם. זה מה שאני מרשה לעצמי. מעט אבל הכי משובח.

 

[AK1]

ההבדל בין מוזיקה לרעש:
הסימפוניה החמישית של בטהובן לאחר שחזרת מהעבודה ונחתה, מוזיקה.

זה רעש אם זה בווליום גבוה יותר ממה שנוח לך, או לאשתך, או כשבא לך לשמוע משהו אחר לגמרי.

הסימפוניה החמישית של בטהובן ב 3 לפנות בוקר שהשכן שם בפול ווליום זה רעש

אני חושב שרעש זה פשוט צלילים שאתה לא רוצה לשמוע, אם בגלל תוכנם ואם בגלל עוצמתם.

יש להתחשב בעקומת פלטשר מונזון בכל העוצמות

יש להתחשב רק עבור צורך ספציפי, אחרת אין צורך להתחשב בזה. על איזה צורך חשבת?

בשר אדום סטייק מהבשר הכי משובח (מרינדו או חוות הבוקרים מזמינים באינטרנט) פעם בחודשיים כמובן אנטריקוט עם עצם. זה מה שאני מרשה לעצמי. מעט אבל הכי משובח.

בשבילך אנטריקוט זה הכי משובח, אני לא סובל את השומן ואת ההתעסקות עם העצם, ומעדיף פילה.