אם אתה רואה אותם אז אתה מודע למיקום שלהם אין צורך להתעניין בכך.
אני גם מודע למה שהם לובשים, רק שזה בכלל לא משנה. זה לא מוסיף לתפיסת המוסיקה ולא גורע. המיקום של האומן על הבמה, בכלל לא מעניין. זה לא מעניין אם הגיטריסט הולך משמאל לימין או אם הוא עומד ליד הפסנתר או קצת לפניו. גם אם אתה רואה את זה, זה לא מעניין, כי זה לא רכיב מהותי בהופעה.
לגבי הופעה מוגברת, זה בכלל לא מעניין, כי הסאונד מגיע מהרמקול, לא מהכלי/זמר. אז בכלל המיקום של הנגנים על הבמה לא משנה את הסאונד.
לעומת זאת בשמיעה בסט שלך אתה יכול לבחור אם להתעניין במיקום שלהם או שאתה בוחר להתעלם מכך
הבעיה היא שבכדי לנסות לזהות מיקום *בשמיעה* אתה צריך להתרכז בכך, באפקט הבמה. בהופעה אתה רואה עם העיניים, אתה לא מנסה למקם עם האוזניים. זה בכלל לא מעניין. כשאתה עושה את זה (רואה עם האוזניים), זה בא על חשבון ההאזנה למוסיקה עצמה, לדעתי. אני מעדיף להקשיב למוסיקה. יש רבים שאפקט הבמה/אימאג׳ חשוב להם, וזו העדפה סובייקטיבית לגיטימית כמו כל אחת אחרת. אבל זו תכונה של המדיום הטכנולוגי, לא של המציאות. במציאות אתה לא מאזין עם האוזניים ולכן אין לזה קשר לשחזור של ההופעה, יש לזה קשר לשחזור המיקס/הקלטה.
דרך אגב, אם תנסה להאזין עם עם האוזניים בהופעה תגלה שהבמה לא ברורה והאימאג׳ לא קיים. כאמור, תופעה ייחודית למדיום של ההאזנה, לא למציאות.
שוב, יש הקלטות שתכנון הבמה היא חלק חשוב מהיצירה. אפקטים שזזים מפה לשם וכו׳. יש כאלו עם בחירות מוזרות, כמו תופיסט שמרוח לכל רוחב הבמה (לא זוכר איפה זה היה...) או גיטריסט שנמצא ממש יותר מדי בשמאל (Money For Nothing, ויש אומרים שבמערכת ממש טובה, הוא נשמע כאילו הוא משמאל למאזין ומאחוריו...), אבל אותי האספקט הזה באמת פחות מעניין, ולא יוצר אצלי מעורבות. זה תרגיל שכלתני, שבשבילי לא ממש קשור למוסיקה פר סה.
בכלל הגישה שלי יותר הוליסטית. בשבילי הקלטה טובה במערכת טובה היא כזו שמקשה עליי לעשות משהו אחר תוך כדי שאני מאזין. אם המערכת כל הזמן מחזיקה את תשומת הלב שלי למה שמתרחש במוסיקה... היא טובה. אבל זה עניין אחר.
