הטעות הכי גדולה שלך היא הנחת היסוד שיש אנשים בעולם הזה שכל מה שהם אומרים הוא נכון ורק מדי פעם הם טועים
או שפשוט צריך לעבוד בלהוכיח איפה הם טועים כי הדברים שהם אומרים הם מינימום תורה מסיני
לא, לא כך זה עובד.
כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה / חושב / מאמין, בלי או עם נימוקים, מדויק או מופרך ככל שיהיה.
אם אף אחד לא חולק על כך, אז לגבי כל אחד מהקוראים בנפרד, ייתכן שזה התקבל, וייתכן שלא. הסיכוי שזה יתקבל ע"י קורא נתון תלוי בטענה, בנימוקים, בדובר, וביחסים עם הדובר -- יש כאלה שהוא סומך עליהם יותר וכאלה שפחות.
כל אחד יכול לטעון שמה שנאמר אינו נכון, אבל אם הנאמר במקור היה מנומק, הוא צריך להביא נימוקים משכנעים יותר מהמקוריים, אחרת אדם רציונלי יתעלם מהערעור.
אם הערעור מנומק טוב יותר מהמקור, הדובר המקורי, או כל אחד אחר, יכול לערער על הערעור, אבל נימוקיו צריכים להיות משכנעים יותר.
וכך עד שיש הסכמה והעניין נסגר, או שאחד הצדדים אינו מסוגל לנמק טוב יותר, או מתעייף, שאז כל קורא בנפרד נשאר עם המסקנות שלו, כאשר עבור הרציונליים מבין הקוראים, העניין נסגר עם מה שנאמר ונומק בצורה משכנעת יותר.
אף שלב בתהליך אינו מערב תורה מסיני, והמידה בה מי הצדדים חושב שדבריו הם תורה מסיני, אם בכלל, או כל דבר אחר שאולי קורה בתוך הראש שלו, אינם רלוונטיים, אלא רק מה שהוא כותב בפועל.
======
ומה שמאפיין אותך זה שאף פעם אתה לא מנמק, לא את טענותיך המקוריות ולא את אי‑ההסכמות שלך, ואתה עוסק רק ב:
- לייחס לי את המחשבה שמה שאני אומר הוא תורה מסיני, מה שאינו נכון, ואתה לא יודע מה קורה בתוך הראש שלי, לא משנה כמה פעמים תחזור על זה.
- לומר שדעתך אינה שווה פחות כתחליף לטיעונים שיחזקו את דבריך, ושבלעדיהם דעתך אכן שווה פחות, לא משנה כמה פעמים תחזור על זה.
- בלהדגיש שדברי הצד השני הם דעות, כאשר מה שהם זה טיעונים, שיכולים כן או לא להיות נכונים, ושאם הם לא, אפשר ברוב המקרים להוכיח זאת בנימוקים משכנעים יותר, אבל אתה אף פעם לא עושה זאת, ולא משנה כמה פעמים תחזור על זה.
אתה יכול לקרוא "דעה", או, לחלופין, "תורה מסיני", גם לטענה שסכום הזוויות במשולש הוא 180 מעלות, אבל היא לא זה ולא זה. כאמור, זוהי
טענה, שיש לה הוכחה, בהסתמך על אקסיומות והגדרות מוסכמות, והיא נחשבת נכונה עד שמישהו עם נימוקים משכנעים יותר יוכיח אחרת.
, אבל זה ציטוט מהאיטרנט , בטוחני שהיה בוחר ניק ניים אחר אלמלא היה לו מושג.
: באחת הכיתות הנמוכות (רמת עמידר) ילדים שאלו אותי אם אני אשכנזי, זה נשמע לי נורא אז עניתי ב"לא" מהוסס. אחכ שאלתי את אמי שאישרה את הגרוע מכל 
