מסטרינג נעשה בסוף, הרבה אחרי שלב הסלילים המגנטים. לפניו עושים מיקסינג (מם הסתם גם דיגיטלית, כולל בהוצאות וויניל), לפני המיקסינג לוקחים את הטראקים של ההקלטות או מהטייפ (ואז ממירים ADC), או כשההקלטה עצמה היתה ישירות דיגיטלית.
בד"כ, ממירים את הטראקים מהטייפ, אחד אחד, וככה לא סובלים מאובדן איכות (או שריפה כמו שהיתה במחסנים של יוניברסל...). זו הדרך הכי טובה לשמר את העבודה המקורית לאורך זמן.
ההמרה הדיגיטלית של הטייפ המקורית היא שונה מהותית ממה ש DAC עושה, כיוון שממירים כל כלי בנפרד : בס, גיטרה, עוד גיטרה, קלידים שירה וכו.. וכל זאת במקסימום שהטנולוגיה מאפשרת, נאמר 192\24 פר ערוץ הקלטה גולמי (לא דחוס). מה שיוצא זה שכמות המידע הדיגיטלי הגולמי גדולה מהמידע הסופי (פוסט מאסטרינג), פי כמה וכמה (יכול להיות גם פי 100).
אח"כ עושים מיקסינג, שזו כבר אומנות בפני עצמה (וטכנאי טוב יכול לעשות הבדל הזוי בתוצאה), ולבסוף מאסטרינג, לפורמט הסופי, יהה זה REDBOOK או וויניל. מן הסתם בשלב הזה כבר כל המידע דחוס (ע"פ מגבלות הפורמט, אין דין DSD כדין RB ).
כשחברה מוציאה מחדש וויניל איכותי, בד"כ, העבודה מתחילה מהשלב השני: כלומר לוקחים את המידע הדיגיטלי שהומר מהסרטים המקוריים, ואז המשקיעים באמת גם יעשו את המיקסינג מחדש.
