כמה תחליפי פרלמן
נתחיל בקונצ'רטו של בטהובן, שבו סופר-מאסטר יאשה חפץ אינו העדיפות הראשונה שלי וגם לא השנייה.
אני הכי אוהב דווקא ביצוע בכלי תקופה, עם Vera Beths כסולנית, ועם Bruno Weil מנצח על אנסמבל Tafelmusik.
כבר הצלילים הראשונים -- הטימפאני במוטיב הפותח של ארבעה צלילים קצרים ואחד ארוך -- שחוזר בצורות שונות במשך כל הפרק הראשון -- הם כייף של צליל, והנגינה התיזמורתית ממש פורחת, עם המון פרטים. Beths היא כנרת נהדרת, שגם מובילה את האנסמבל הקאמרי L'Archibudelli. היא לא משתפכת ולא מייללת, אלא מנגנת בצורה מאוד "קלאסית", עם אצילות ועם רגש, ושובבות כשצריך (כמו בפרק האחרון):
חבל רק שקונצ'רטו ה"קיסר" (מס' 5) עם Jos van Immerseel כפסנתרן, אינו באותה רמה.
ועדיין זה דיסק "שווה" מאוד.
למי שלא אוהב ביצועים בכלי תקופה, אז David Oistrakh עם André Cluytens הוא הביצוע המומלץ מבחינתי:
יש גם בעטיפות אחרות (סטריאו), כולל ב-coupling עם הקונצ'רטו הראשון של Bruch במונו.
עכשיו לממלכה של יאשה -- מנדלסון (הבטהובן כ"נספח" חיובי), צ'ייקובסקי (בראהמס כ"נספח"(!)), סיבליוס+פרוקופייב 2 (גלאזונוב כ"נספח"):
סתם כקוריוז, במנדלסון אני אוהב גם תקליט מוזר, שיצא בהדפסה ישראלית שכתוב עליה "סטריאו" שנשמע כמו סטריאו אמיתי, ואין כיתוב של"סטריאו אלקטרוני", אבל בהדפסות חו"ל למיניהן (מכמה מדינות שונות ואפילו לייבלים שונים) וב-CD הוא יצא רק במונו - עם Zino Francescatti כסולן ו-Dimitri Mitropoulos מנצח על הפילהארמונית של ניו יורק
לא לבלבל עם הביצוע המאוחר יותר, בסטריאו מלא, עם George Szell ותזמורת קליבלנד.
בראהמס:
Vadim Repin עם תזמורת Gewandhaus בניצוח Riccardo Chailly
וזכור לטובה הביצוע של תזמורת Concertgebouw עם הכנר הראשון שלהם, Hermann Krebbers, בניצוח Bernard Haitink:
וגם כאן יש קוריוז: מצד אחד, בדרך כלל בהדפסות ראשונות של פיליפס בתקליטים משנות השבעים, הלייבל של התקליט הוא אדום, וב-reissues הלייבל הוא כחול/תכלת. מצד שני, סידרת Universo של פיליפס היא בפירוש סידרה של reissues.
מה שקורה בתקליטים האלה של Krebbers הוא שהתקליט שנראה מבחינת העטיפה החיצונית כמו הדפסה ראשונה הוא עם label כחול, וזה עם עטיפת Universo הוא עם לייבל אדום. לך תבנה אוסף תקליטים...
ואחרון בשלב זה -- פאגאניני מס' 1, שאני עדיין הכי אוהב עם Francescatti/Ormandy בהקלטת מונו מ-1950, שיצאה גם בסטריאו "אלקטרוני" גם ב-LP וגם ב-CD. הכינור מוקלט יפה, אבל התזמורת - של פילאדלפיה, לא פחות -- מוקלטת נורא ונשמעת כמו תזמורת מכבי אש של עיירה נידחת, ובכל זאת כייף!
מאז 1950 קיבל הקונצ'רטו הזה לא מעט הקלטות טובות ממש, שייש הכוללים את פרלמן ביניהן או בראשן. מבין ההקלטות האלה אני רוצה לציין לטובה דווקא מבצעים לא מוכרים, שנותנים ביצועים מצויינים ל-1 ול-2, בהקלטה שהיא מעולה גם טכנית, ב-hybrid SACD:
יש גם Accardo, ו-Hahn, ו-Kavakos, ו-Grumiaux ו-Szeryng ועוד ועוד, כולל Michael Rabin, כישרון הכינור שמת בן 35.
זהו לבינתיים
עמיר