ramkol
אוהב את התחום
- הודעות
- 477
- מעורבות
- 0
- נקודות
- 0
בנובמבר בברלין כבר קר. הימים קצרים והכול אפרורי כזה. עדיין לא יורד ממש שלג, וחדוות חג המולד עוד לא ברחובות.זה הזמן, אבל, שבו מידי שנה מתארגנים שמונה בעלי חנויות אודיו ל”לילה הארוך של האוזניים”...משעה חמש אחר הצהריים ועד לחצות פותחות חנויות אלו שעריהן, ומארחות את חובבי האדיו שבעיר. בין החנויות נוסעים מיניבוסים, שמקפיצים את האורחים במסלולים מעגליים מחנות לחנות. האירוח יפה מאוד. שתייה ומשהו לאכול בכל מקום, הסברים, הרצאות, השוואות, וכמובן מוזיקה.הנה אתר האירוע עם רשימת החנויות המשתתפות (הריבועים משמאל):
http://www.langenachtderohren.de/haendler.php
זו כבר השנה החמישית שהאירוע מתקיים, והוא זוכה מידי שנה להתעניינות רבה יותר ויותר בציבור. המבקרים מגוונים מאוד. יש גם צעירים וצעירות אך כצפוי רוב האורחים הם נשים, גברים וזוגות, שכבר התבססו בחיים, מגלים עניין ולפעמים גם ידע. הסוחרים מנצלים את ההזדמנות להציג חידושים בענף או את מיטבם בתחום האודיו.
אי אפשר לבקר בכל החנויות כי הזמן קצר, והשנה התמקדתי בחנויות שעליהן פסחתי בשנה שעברה.
החנות המפורסמת לפטפונים פונו פונו נמצאת ממש ליד הדירה שלי, ואני מבקר שם לעתים בהרצאות שמתקיימות שם מידי שישי אחר הצהריים. הבטיחו שדירק רקה, הבן של יוכן רקה, שהוא הבעלים של טרנסרוטור, יציג כמה מיצירות המפעל, אבל לצער כולם נבצר ממנו להגיע בשל מחלת נובמבר אופיינית... למרות זאת היה מעניין, והציגו את הרונדינו הצף על מגנטים. בחדר סמוך חיברו לאבליונים הגברה של נגרה, וגם שם העולם האנלוגי הציג את שלו.
ב”הי פי בחצר האחורית” התעכבתי רק בחדר אחד שהוצג בו ה800 עם אלקטרוניקה של אאודיונוט הגרמנים.
אצל שלונט הייתה כרגיל חגיגה גדולה. החלל העצום שיש לו מלא תמיד בשמנת של עולם האודיו, וגם אמש לא אכזב, והאאידה הראתה לכולם מה סונוס פבר יודעים לעשות.
באודיו פורום הציגו השוואה מידית בין פטפון, נגן דיסקים (אקיופייז) ונגן מדיה של נעים שהיה גולת הכותרת כאן.
בסטודיו 10 היה גם מעניין מאוד לשמוע על פיתוחים אחרונים בעולם הוודו כשבחדר ליד הסופיה השמיעה כצפוי בסים הדוקים עד חנק. המרטין לוגן הלא אלקטרוסטטים שבחדר הסמוך עניינו אותי יותר והראו שהיום כל רמקול קטן יודע יופי לתת מכות של בס בבטן.
היתרונות של אירוע כזה יחסית לתערוכה ברורים. המערכות נמצאות בחדרים “ביתיים” שמטופלים, מי פחות ומי יותר, מבחינה אקוסטית, ומוצגים על ידי אנשים שמציגים אותם בתנאים אלו בדרך כלל. כמובן שמדובר בסוחרים שרצונם למכור, וכמובן שמדובר בחנויות שמתחרות זו בזו בעצם, אבל הגישה יפה מאוד ואיחוד הכוחות משכנע. חלק מהחנויות הביאו כוחות חוץ, נציגים של חברות שונות שגילו ידע רב. בכול החניות היה יחס אדיב מאוד וחגיגי. פשוט כיף.
אין ספק שהמהפכה הגדולה בעולם האאודיו היא לא המעבר לדיגיטלי, אלא שינוי קהל היעד ושינוי בטעם קהל היעד יחסית לטעם העבר. עד לפני כעשרים שנים היה ברור שהאודיו בכלל והאיכותי בפרט (וגם היקר) פונה בראש ובראשונה לקהל הצורך מוזיקה קלסית. לא פלא שהכוכב הראשון שדחף כמעט לבדו את התפתחות הקלטת הקול היה קרוזו, ולא פלא שמאז ועד ההחלטה לגבי גודל קיבול הקומפקט דיסק- המוזיקה הקלסית הייתה יעד המפתחים. בתחילה בתחום הקלטת מוזיקה בכלל, לאחר מכן בתחום ההי פי ולבסוף גם בהי אנד. מוזיקה קלסית הייתה מובן מאליו.היום אין זה כך. מה שמניע את הכלכלה בתחום האודיו זה ההמון ולא אניני הטעם, מצד אחד, ומהצד השני האנשים שמשלמים על המוצרים היקרים רוצים משהו אחר מאשר רק מוזיקה קלסית. כך או כך הטעם, שקובע את המוצרים השתנה בעשרים שנים האחרונות. אין לי ספק שזו המהפכה.
בעצם כל המערכות ששמעתי אמש נשמעו פשוט אותו דבר. לכולם לא היה שום קשר למציאות. מי שזיהה שהסולו בבלוז שיצא מהאאידה הוא של סקסופון, קרא את הכתוב על עטיפת הדיסק. מי שחושב שכך באמת סקסופון נישמע, כנראה לא שמע סקסופון חי מימיו. את זה אפשר להגיד באופן חד משמעי לגבי כול המערכות שהושמעו אתמול. אף לא אחת הציגה צליל מציאותי. כולן ניבנו וכוילו להשמיע בסים חזקים וצלילים גבוהים חדים על חשבון הצלילים במרכז הסקלה. בכולן (להוציא אחת) הבס היה “הדוק” כמו טייבס. לא קשור למציאות כלל. כולן הרעידו את הרצפה כול הזמן, ונתנו מכות בבטן גם כשחליל ניגן. כמובן שהאשמה אינה רק במערכות אלא כך הוא גם אופי ההקלטות שהושמעו, מה שמחזק את הטענה של טעם כללי שהשתנה.
ברוב המקומות משמיעים בדרך כלל מוזיקה דומה אם לא זהה. ג’אז קל, לאונרד כוהן ואיזו זמרת שהשתילו לה מיקרופון בבית הבליעה. לי זה נשמע נורא. במקום שהמוזיקה תהיה עוטפת ואחידה בצליל שלה, היא יורקת עליך את הרוק שבפה של הזמר, ודוחפת לאוזניך את האצבעות של הנגנים על כלי הנגינה. נדמה לי שזו ההגדרה של פורנוגרפיה ולא ממש קשור למוזיקה.אבל אני במיעוט וזה מה שהקהל אוהב ורוצה. האורחים אמש התפעמו בדיוק מהבס ההדוק וממכות המצלתיים. לא מהמוזיקה.מה שמבהיל שהגישה הזו גם מגיעה לעולם הקלסי. זמרי אפרה מחוברים למיקרופונים בלי שהקהל ידע מזה, והקלטות מדגישות באופן מלאכותי אפקטים על חשבון המוזיקה.
הדור הולך ופוחת... גרסת 2012...
http://www.langenachtderohren.de/haendler.php
זו כבר השנה החמישית שהאירוע מתקיים, והוא זוכה מידי שנה להתעניינות רבה יותר ויותר בציבור. המבקרים מגוונים מאוד. יש גם צעירים וצעירות אך כצפוי רוב האורחים הם נשים, גברים וזוגות, שכבר התבססו בחיים, מגלים עניין ולפעמים גם ידע. הסוחרים מנצלים את ההזדמנות להציג חידושים בענף או את מיטבם בתחום האודיו.
אי אפשר לבקר בכל החנויות כי הזמן קצר, והשנה התמקדתי בחנויות שעליהן פסחתי בשנה שעברה.
החנות המפורסמת לפטפונים פונו פונו נמצאת ממש ליד הדירה שלי, ואני מבקר שם לעתים בהרצאות שמתקיימות שם מידי שישי אחר הצהריים. הבטיחו שדירק רקה, הבן של יוכן רקה, שהוא הבעלים של טרנסרוטור, יציג כמה מיצירות המפעל, אבל לצער כולם נבצר ממנו להגיע בשל מחלת נובמבר אופיינית... למרות זאת היה מעניין, והציגו את הרונדינו הצף על מגנטים. בחדר סמוך חיברו לאבליונים הגברה של נגרה, וגם שם העולם האנלוגי הציג את שלו.
ב”הי פי בחצר האחורית” התעכבתי רק בחדר אחד שהוצג בו ה800 עם אלקטרוניקה של אאודיונוט הגרמנים.
אצל שלונט הייתה כרגיל חגיגה גדולה. החלל העצום שיש לו מלא תמיד בשמנת של עולם האודיו, וגם אמש לא אכזב, והאאידה הראתה לכולם מה סונוס פבר יודעים לעשות.
באודיו פורום הציגו השוואה מידית בין פטפון, נגן דיסקים (אקיופייז) ונגן מדיה של נעים שהיה גולת הכותרת כאן.
בסטודיו 10 היה גם מעניין מאוד לשמוע על פיתוחים אחרונים בעולם הוודו כשבחדר ליד הסופיה השמיעה כצפוי בסים הדוקים עד חנק. המרטין לוגן הלא אלקטרוסטטים שבחדר הסמוך עניינו אותי יותר והראו שהיום כל רמקול קטן יודע יופי לתת מכות של בס בבטן.
היתרונות של אירוע כזה יחסית לתערוכה ברורים. המערכות נמצאות בחדרים “ביתיים” שמטופלים, מי פחות ומי יותר, מבחינה אקוסטית, ומוצגים על ידי אנשים שמציגים אותם בתנאים אלו בדרך כלל. כמובן שמדובר בסוחרים שרצונם למכור, וכמובן שמדובר בחנויות שמתחרות זו בזו בעצם, אבל הגישה יפה מאוד ואיחוד הכוחות משכנע. חלק מהחנויות הביאו כוחות חוץ, נציגים של חברות שונות שגילו ידע רב. בכול החניות היה יחס אדיב מאוד וחגיגי. פשוט כיף.
אין ספק שהמהפכה הגדולה בעולם האאודיו היא לא המעבר לדיגיטלי, אלא שינוי קהל היעד ושינוי בטעם קהל היעד יחסית לטעם העבר. עד לפני כעשרים שנים היה ברור שהאודיו בכלל והאיכותי בפרט (וגם היקר) פונה בראש ובראשונה לקהל הצורך מוזיקה קלסית. לא פלא שהכוכב הראשון שדחף כמעט לבדו את התפתחות הקלטת הקול היה קרוזו, ולא פלא שמאז ועד ההחלטה לגבי גודל קיבול הקומפקט דיסק- המוזיקה הקלסית הייתה יעד המפתחים. בתחילה בתחום הקלטת מוזיקה בכלל, לאחר מכן בתחום ההי פי ולבסוף גם בהי אנד. מוזיקה קלסית הייתה מובן מאליו.היום אין זה כך. מה שמניע את הכלכלה בתחום האודיו זה ההמון ולא אניני הטעם, מצד אחד, ומהצד השני האנשים שמשלמים על המוצרים היקרים רוצים משהו אחר מאשר רק מוזיקה קלסית. כך או כך הטעם, שקובע את המוצרים השתנה בעשרים שנים האחרונות. אין לי ספק שזו המהפכה.
בעצם כל המערכות ששמעתי אמש נשמעו פשוט אותו דבר. לכולם לא היה שום קשר למציאות. מי שזיהה שהסולו בבלוז שיצא מהאאידה הוא של סקסופון, קרא את הכתוב על עטיפת הדיסק. מי שחושב שכך באמת סקסופון נישמע, כנראה לא שמע סקסופון חי מימיו. את זה אפשר להגיד באופן חד משמעי לגבי כול המערכות שהושמעו אתמול. אף לא אחת הציגה צליל מציאותי. כולן ניבנו וכוילו להשמיע בסים חזקים וצלילים גבוהים חדים על חשבון הצלילים במרכז הסקלה. בכולן (להוציא אחת) הבס היה “הדוק” כמו טייבס. לא קשור למציאות כלל. כולן הרעידו את הרצפה כול הזמן, ונתנו מכות בבטן גם כשחליל ניגן. כמובן שהאשמה אינה רק במערכות אלא כך הוא גם אופי ההקלטות שהושמעו, מה שמחזק את הטענה של טעם כללי שהשתנה.
ברוב המקומות משמיעים בדרך כלל מוזיקה דומה אם לא זהה. ג’אז קל, לאונרד כוהן ואיזו זמרת שהשתילו לה מיקרופון בבית הבליעה. לי זה נשמע נורא. במקום שהמוזיקה תהיה עוטפת ואחידה בצליל שלה, היא יורקת עליך את הרוק שבפה של הזמר, ודוחפת לאוזניך את האצבעות של הנגנים על כלי הנגינה. נדמה לי שזו ההגדרה של פורנוגרפיה ולא ממש קשור למוזיקה.אבל אני במיעוט וזה מה שהקהל אוהב ורוצה. האורחים אמש התפעמו בדיוק מהבס ההדוק וממכות המצלתיים. לא מהמוזיקה.מה שמבהיל שהגישה הזו גם מגיעה לעולם הקלסי. זמרי אפרה מחוברים למיקרופונים בלי שהקהל ידע מזה, והקלטות מדגישות באופן מלאכותי אפקטים על חשבון המוזיקה.
הדור הולך ופוחת... גרסת 2012...
